בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה ערעור של חייב מזונות על החלטת ההוצאה לפועל שלפיה הוא אינו רשאי להעלות טענת "פרעתי" לתקופה העולה על שנתיים. השופטת אורית בן דור ליבל קבעה כי אין הוראה בדין המגבילה את עיתוי העלאת טענת פרעתי.
האישה פתחה ב-2012 תיק בהוצאה לפועל לביצוע פסק דין למזונות זמניים. בהמשך ניתן פסק דין שקבע את סכום המזונות הקבוע ונחתם הסכם גירושין שבו נקבע בין היתר כי איחור של חמישה ימים בתשלום לא יגרור ריביות. מאז, לטענת הבעל, הוא הפקיד את דמי המזונות ישירות לחשבון האישה וכן העביר לידיה סכומי כסף גדולים במזומן כך שלא נותרו חובות.
במקביל נכנס הגרוש להליכי פשיטת רגל ולאחר שהתאושש מעט כלכלית הגיש טענת "פרעתי" בתיק הוצל"פ בעניין המזונות. לתדהמתו, רשם הוצל"פ דחה את הטענה מבלי לדון בה לגופה, לאחר שקבע כי היא מתייחסת ברובה לתקופה העולה על השנתיים שקדמו להגשת הבקשה, וכי מבחינה עקרונית לא ניתן להגיש בקשה בטענת פרעתי בתיק מזונות לתקופה העולה על שנתיים.
בערעור שהגיש הבעל באמצעות עו"ד לילך סנג'רו הוא טען כי החלטת הרשם ניתנה תוך פרשנות שגויה לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, המאפשר לחייב להעלות טענת פרעתי ללא מגבלת זמן. לדבריו, הרשם ערך היקש מוטעה בין סעיף זה לבין סעיף בחוק המזונות שקובע כי בקשה לביצוע פסק דין למזונות בגין תקופה שעולה על שנתיים ממועד מתן פסק הדין טעונה אישור בית המשפט. לגופם של דברים טען הבעל כי בידיו ראיות מוצקות להוכחת טענתו לפירעון החוב ולכך שהאישה מנסה להיפרע ממנו בכפל.
האישה טענה מנגד שלא נפלה כל טעות בהחלטת הרשם. לשיטתה, אין כל הצדקה לאפשר לבעלה לשעבר לטעון "פרעתי" כעבור עשור ממועד פתיחת התיק, כשמעת לעת במהלך השנים שילם תשלומים לתיק ההוצאה לפועל ולא העלה במהלכן כל טענה בנוגע לכך.
אבל השופטת אורית בן דור ליבל קיבלה את הערעור והבהירה שהחוק קובע תקופת התיישנות ספציפית לביצוע פסק דין, שלפיה מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו - אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט.
לשיטתה, בהחלטה ביקש הרשם ללמוד סימטריה מההסדר הקבוע בחוק המזונות להסדר טענת פרעתי הקבוע בחוק ההוצאה לפועל, אך הסימטריה אינה מעוגנת בלשון החוק ואין כל מקור נורמטיבי בדין לעריכת היקש שווה.
השופטת הדגישה שלפי החוק חייב יכול להעלות טענת פרעתי בכל עת ואין הוראה המגבילה את זכותו זו, לא בעיתוי הגשת הבקשה ולא למשך התקופה בקשר אליה נטענת הטענה. היא הוסיפה כי ההשוואה בין ההסדר הקבוע בחוק המזונות לבין טענת פרעתי והשתקת חייב מלטעון פרעתי ביחס לתקופה מסוימת מבלי לדון בגופם של דברים פוגעת בזכות הקניין שלו ובזכותו להליך הוגן.
לפיכך ביטלה השופטת את החלטת רשם ההוצאה לפועל וקבעה כי יש לאפשר לצדדים לנהל הליך לגופם של דברים בכדי להכריע האם אכן נפרע החוב על ידי המערער אם לא.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ החייב: עו"ד לילך סנג'רו
• המשיבה לא הייתה מיוצגת
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
