בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה לאכיפת הסכם מכר של דירת מרתף בתל אביב שנחתם לפני יותר מ-50 שנה, אך הזכויות מעולם לא נרשמו על שם הרוכש אף שקיבל בזמנו את החזקה בנכס. את התביעה הגישו ילדיו ויורשיו, שנתקלו בהתנגדות המוכרים שטענו שהמנוח לא שילם את מלוא התמורה. השופט יונה אטדגי התרשם שהתמורה שולמה ושאין משמעות להיעדר מסמכים הנוגעים לעסקה.
התובעים הם ילדיו ויורשיו של המנוח שמת ב-2011. לטענתם, בשנות ה-70 חתם אביהם על הסכם עם הנתבעים, ולפיו רכש מהם את הזכויות בדירה. לדבריהם, כבר אז הוא שילם את מלוא התמורה ואף קיבל את החזקה במרתף, אך רק לאחר מותו התברר להם שהעברת הזכויות לא נרשמה בטאבו והנכס עדיין רשום על שם המוכרים.
לדבריהם, מפאת הזמן שחלף הם לא הצליחו למצוא מסמכים הנוגעים לעסקה. בתביעה שהגישו ב-2020 הם ביקשו לאכוף את ההסכם ולרשום את הזכויות במרתף על שמם, כיורשי המנוח מכוח צוואתו. הם הציגו סרטון שצילם עורך דינם ב-2016, שבו תועדה המוכרת מודה שהיא ובעלה (שבינתיים הלך לעולמו) חתמו על ההסכם ושהרוכש שילם את התמורה וקיבל את החזקה בנכס. בנוסף, עורך הדין החתים אותה על תצהיר המאשר את דבריה בסרטון.
מנגד טענו המוכרת וילדיה (יורשי בעלה) שהזכויות לא נרשמו על שם המנוח מכיוון שלא שילם את מלוא התמורה ולכן אין לאכוף את ההסכם. לדבריהם עסקה במקרקעין מחייבת מסמך בכתב, ומשהתובעים לא הציגו אף מסמך - העסקה לא התבצעה. באשר לסרטון והתצהיר נטען כי הנתבעת הוקלטה ללא ידיעתה בזמן שהייתה לחוצה והיא לא הבינה על מה היא חותמת.
עו"ד נחום שראבי אביטבולאבל השופט אטדגי קיבל את התביעה. הוא דחה את טענות הנתבעים בנוגע לסרטון וציין כי התרשם ממנו שהמוכרת דווקא מדברת בצורה חופשית ובאופן ברור ושוטף והיא אף דייקה בפרטי העסקה. נקבע שהסרטון אינו מעיד על פחד או לחץ כלשהו ואין בו רמז לבלבול או שכחה אלא להיפך - הוא מעיד על דעה צלולה וזיכרון טוב.
בפסק הדין צוין כי מעבר לכך, מהעדויות עלה כי לאחר שתובעים דיברו עם המוכרת לגבי רישום הזכויות בדירה, היא זאת שפנתה לעורך דינם וביקשה את הסדרת הרישום בשל חובות ארנונה שהיו לרוכש המנוח.
לאור הראיות קיבל השופט את גרסת התובעים באשר לביצוע העסקה. הוא קבע שהוכח שהרוכש שילם את מלוא התמורה, שכן הוא קיבל מהמוכרים את החזקה בנכס ובמהלך כל השנים הם מעולם לא פנו אליו בדרישה לתשלום.
בנוגע לדרישת הכתב בעסקת מקרקעין צוין כי לפי הפסיקה מדובר בדרישה מהותית ולא ראייתית. במקרה זה, אף שהמסמכים לא הוצגו, אין ספק שמכירת הדירה נעשתה בכתב לפי עדות המוכרת. לבסוף ציין השופט כי חזרתה של המוכרת מעמדתה כפי שהובאה בסרטון נעוצה ככל הנראה בעמדת ילדיה. הנתבעים חויבו ב-50 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד שי מיטרני
• ב"כ הנתבעים: עו"ד עוז כהן
• עו"ד נחום שר עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
