צפו: הקורונה פוגעת בעסקים הקטנים
(צילום: חגי דקל)
המונח "ברבור שחור", שאותו תיאר הסופר נסים ניקולס טאלב, מאפיין התרחשות אירוע לא צפוי ובעל השפעות משמעותיות על אספקטים רחבים בכלכלה. התפשטות נגיף הקורונה ברחבי העולם, לפי הגדרה זו, היא להקה של ברבורים שחורים, גדולים ומכוערים במיוחד.
ההתנהלות של בכירי מערכת הבריאות בישראל, ובראשם השר יעקב ליצמן ומנכ"ל משרדו משה בר סימן טוב, הולמת את סדר הגודל של האירוע שהגיע אלינו בשבועיים האחרונים. את התפשטות המחלה אין באמת דרך למנוע, אלא בבידוד של כלל אזרחי המדינה תחת משטר צבאי הדוק שמתאים למדינות חשוכות. אך כן צריך לנסות ולהאט את קצב ההתפשטות שלה ככל שניתן.
עם זאת, תחושת הפאניקה של משרד הבריאות מייצרת תחושה של אובדן שליטה על המצב. כאשר דובר על בידוד של כמה מאות או אלפי אנשים במטרה למנוע את הפצת המחלה, ניתן היה להכיל זאת. כשמדובר על מעל ל-50 אלף איש, אין למדינה שום יכולת לאכוף או לשלוט בסיטואציה.
תחושת הדחיפות מוצדקת. מערכת הבריאות בישראל לא ערוכה לקלוט אלפי חולים בנגיף הקורונה. מספיק לחזור חודשיים-שלושה אחורה כדי לראות איך, כמדי חורף, לא הצליחה המערכת להתמודד עם השפעת. וזה לוקח אותנו לבעיה העיקרית של מערכת הבריאות: בישראל יש 2.2 מיטות אשפוז ל-1,000 נפש. מדובר בשיעור נמוך במיוחד לעומת 3.6 בממוצע במדינות ה-OECD. ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל עומדת על 7.4% מהתוצר לעומת 8.8% ב-OECD. מספר הרופאים לנפש עומד על 3.1, גם כן נמוך מהממוצע (בפריפריה המצב גרוע יותר).
הנתונים האלה מסבירים את הפאניקה של ראשי מערכת הבריאות. כשרואים מה קורה באיטליה, שם המערכת על סף קריסה, ברור שעם הבסיס הקיים, הסיכון כאן גדול מאוד. זה מחדל ברמה לאומית, שמי שאחראי עליו הוא בראש ובראשונה השר שעומד בראש המערכת בחמש השנים האחרונות ולא הצליח להביא לשיפור שיאפשר לה להתמודד אפילו עם השפעת העונתית.
מי ידאג לעסקים הקטנים
הדחיפות הגדולה בישראל היא בניסיון להאט את המחלה. אלא שלהחלטות הממשלה יש השפעות ארוכות טווח שחייבות להילקח בחשבון. באוצר יצאו נגד ההשלכות של ההנחיות מרחיקות הלכת של משרד הבריאות, ובצדק מבחינתם.
האסקלציה המהירה של החמרת ההנחיות מייצרת משבר ריאלי ואמיתי. אחרי הפגיעה הקשה בתיירות ובתעופה, הבאים בתור הם העסקים הקטנים, למשל בעלי חנויות שיידרשו להיכנס לבידוד. האם עסק קטן יוכל לשרוד מספר ימים של סגירה כפויה? דוגמא נוספת היא בשוק האירועים. בימים האחרונים בוטלו אירועים רבים לפורים, בעיקר בחברות היי-טק. אירועים אלה נבנים על ידי ספקים קטנים בתחומים רבים. מי יפצה אותם?
האמירות של האוצר שפיצויים יישקלו בסיום המשבר לא מספקות. איך אפשר להגדיר את "סיום המשבר"? ומתי להערכתם ניתן יהיה להכריז זאת? והאם הם באמת מאמינים שעסק קטן ישרוד כמה חודשים בלי הכנסות קבועות, רק כדי שאולי בסוף יקבל פיצוי? המדינה בחירום ונדרשת פעולה מהירה הרבה יותר כדי למנוע פגיעה בעסקים הקטנים.
מי יממן את הפאניקה?
שתי מערכות אמורות לטפל במשבר כלכלי: המוניטרית (בנק ישראל) והפיסקלית (הממשלה). לבנק ישראל אין הרבה כלים בארגז. הנגיד יכול להכריז על הורדת ריבית מיידית (לא תרחיש בלתי סביר), אך זו ממילא נמוכה וההשפעה בהזרמת חמצן למשק לא תהיה משמעותית. זה משאיר את רוב המשימה לממשלה, שלא קיימת ולא מתפקדת.
חוסר היכולת של המפלגות להקים ממשלה גם אחרי שלוש פעמים, בגלל גחמות אישיות, מציבה את ישראל על סף קטסטרופה. אין פה קריאה לממשלת אחדות בחירום, אלא לממשלה כלשהי שתתפקד. אך גם ממשלה כזו, למרבה הצער, תמצא עצמה בבעיה. המדיניות הכלכלית חסרת הרסן שהוביל משה כחלון בשנים האחרונות באוצר הותירה גירעון גבוה, שלצד היעדר תקציב מאושר שם עוד משקולות על הידיים.
לא תהיה ברירה בחירום אלא להגדיל את הגירעון דרך הזרמת תמריצים למשק, אך נקודת הפתיחה שבה המדינה מגיעה למשבר רחוקה מלהיות אופטימלית "הודות" לשר האוצר, שבמצב אידיאלי היה בחזית ולא במקום מסתור, מאז הסתבכותו בפרשת השופטת אתי כרייף.
לא לבעלי לב חלש
רכבת ההרים בוול סטריט בשבועיים האחרונים, עם ירידות חדות ולצידן מספר ימים עם עליות חריגות, היא סממן של בהלה. גם שם, למרות שרוב המסחר נשלט על ידי אלגוריתמים, לא יודעים איך להתמודד עם הסיטואציה הנוכחית. זה מזכיר שהאויב הגדול של המשקיעים הוא אחד - חוסר ודאות לגבי העתיד לבוא.
זו גם הסיבה שאחרי הורדת הריבית המפתיעה השבוע של הבנק הפדרלי בראשות ג'רום פאואל, המדדים נפלו ואיגרות החוב זינקו, בניגוד לכל היגיון. מה צריך לעשות עם הכסף? ניסיון העבר מלמד דבר אחד: מי שלא יכול לסבול נפילות חדות בשוקי המניות, לא היה צריך להיות מושקע בהם מלכתחילה.
