בית המשפט למשפחה בראשון לציון קבע לאחרונה שבת 61 שבעלה הביא לעולם ילד בפונדקאות באמצעות תרומת ביצית, תוכר כאימו של הפעוט - וזאת חרף עמדת הרווחה שלפיה קיים ספק בנוגע למסוגלותה ההורית שלה. השופטת מירית פולוס פסקה שהאישה משמשת כאימו בפועל של הילד, וטובתו מחייבת להכיר בה במסגרת צו הורות פסיקתי.
מדובר בבני זוג בת 61 ובן 58 הנשואים מזה כשמונה שנים. הם פנו להליך פונדקאות בגאורגיה, ובמרץ 2023 נולד התינוק מזרעו של הבעל ומתרומת ביצית. במלים אחרות, בעוד שהבעל הוא אביו הביולוגי של הפעוט - לאישה אין קשר גנטי אליו.
סמוך ללידה הוכר הבעל כאביו של הפעוט, אבל אשתו התקשתה לקבל הכרה על רקע עמדת גורמי הרווחה שלפיה קיימים אצלה קשיי תפקוד הוריים משמעותיים. כך למשל, בתסקיר מיולי האחרון הומלץ שלא לכונן את הורות האישה על הפעוט, בין היתר בשל "סימני שאלה מדאיגים מאוד ביחס למסוגלות ההורית" שלה, והעובדה שהיא מתקשה בפעולות הוריות פשוטות ונזקקת לעזרה מתמדת.
בתסקיר אחר שהוגש לבית המשפט נכתב כי "להתרשמות גורמי הרווחה מדובר בקטין המצוי בסיכון על רקע קשיים משמעותיים בתפקוד ההורי, בעיקר של המבקשת".
בני הזוג פנו לבית המשפט באמצעות עו"ד אמיר קוזקוב בבקשה להעניק לאישה צו הורות פסיקתי לצורך הכרה בה כאם הפעוט. לטענתם הם מטפלים בו היטב ואין סיבה לשלול מהם את ההכרה. מנגד טען היועץ המשפטי במשרד הרווחה, באמצעות עו"ד חגית מזרחי, כי אין מקום למתן הצו המבוקש לנוכח ההתרשמות השלילית ממסוגלותה ההורית של האישה.
השופטת פולוס העירה בפתח פסק הדין כי אכן התסקירים שהוגשו מציפים קושי ממשי בתפקודה ההורי של האישה. אך למרות זאת, בנסיבות העניין טובת הקטין מחייבת את כינון ההורות בדרך של מתן צו הורות פסיקתי לאישה.
"טובת הקטין היא שהמצב המשפטי יהיה בהלימה למצב העובדתי בפועל", כתבה. "מקום שבו המצב בפועל הוא שהמבקשים כבני זוג מגדלים יחד את הקטין, לאחר שפעלו יחד למען הבאתו לעולם, והמבקשת משמשת בפועל כאימו (גם אם התעוררו קשיים בהורות זו) – אין מקום למנוע את ההכרה המשפטית בהורות, והדבר לא יועיל לקטין במאום".
לעניין זה הדגישה השופטת שמתן צו ההורות אינו סוף פסוק, וכי בית המשפט תמיד יוכל לתת מענה לקטין במידת הצורך אם האישה לא תתפקד היטב כאימו, במסגרת הליכים לפי חוק הנוער - בדיוק כמו במצב של הורות ביולוגית.
בהתייחסה להמלצת יועמ"ש הרווחה שלא לכונן את ההורות היא כתבה כי "צו הורות פסיקתי איננו 'פרס' על הורות טובה, אלא הוא מיועד למתן תוקף משפטי להורות המתקיימת בפועל, מקום בו תנאי הבסיס להכרה בהורות מתקיימים". לדבריה, הצו אינו יוצר מציאות אלא בסך הכול מעניק תוקף משפטי להורות המתקיימת.
חוץ מזה, העירה השופטת, ברוב המקרים שבהם מתבקש צו הורות פסיקתי לא נבחן טיב ההורות, אלא עצם קיומה בפועל. העובדה שבמקרה הגיע לרווחה מידע על תפקודה ההורי הקלוקל כביכול של המבקשת, כך השופטת, לא צריכה לעמוד לה לרועץ. לפיכך היא נתנה את צו ההורות המבוקש, ובכך הכירה במבקשת כאם הפעוט.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד אמיר קוזקוב
• ב"כ המשיב: עו"ד חגית מזרחי
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
