"יש שופטים בירושלים", הצהיר פעמים רבות ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין. עוד הרבה לפני דבריו הכריז ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, כי "במדינה שאין בה עליונות של החוק - אין בה חירות. פסיקה של בג"ץ היא סוף פסוק לכל מחלוקת". גם הנשיא הראשון, חיים וייצמן, פסק כי "חוק חייבים לקיים. תמיד".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מתברר שכך אכן היה פעם, אך לא בימים אלה. למעשה, פסיקת בג"ץ בסוגיות כלכליות הפכה לא אחת להמלצה שאפשר גם לא לקיימה. על המפרים אותה לא מוטלת שום סנקציה, אין עונש, אין כלום. ובדיוק זה המצב ביחס לחוקים שאישרה הכנסת - ופשוט לא מתבצעים.
כך מרשים לעצמם בימים אלה קברניטי המדינה "לצפצף על החוק" ו"להמרות את פי בג"ץ", מונחים שאפילו בגין המנוח השתמש בהם, בנושאים כלכליים חשובים.
לפני ארבע שנים אישרה הכנסת בחוק את העלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64. לאחר מכן נדחתה ההעלאה שוב ושוב באמתלות שונות, בעיקר ביוזמת שר האוצר לשעבר, משה כחלון, שפשוט "צפצף" על החוק מסיבות פוליטיות, כיוון שנשים רבות התנגדו להעלאת גיל הפרישה.
ועדת הכספים של הכנסת הוזעקה לדון בהפרת החוק, אך הסכימה לדחות את הפעלתו פעמים אחדות, אף שהאיום שקרנות הפנסיה הוותיקות ייאלצו לקצץ בפנסיות ל-270 אלף עמיתים עמד לצאת אל הפועל.
ואז באו, לשמחתו של כחלון, שלוש מערכות הבחירות עם ממשלות מעבר, שלא יכולות היו לאשר את החוק. אבל כאן לא נגמר הסיפור. כאשר קמה ממשלת נתניהו במאי 2020, היה ברור שכעת חייבים לקיים את חוק העלאת גיל הפרישה לנשים. עד מהרה התברר שגם השר ישראל כץ וההסתדרות לא אוהבים, בלשון המעטה, את החוק שכבר חוקק ב-2016, וסכנת הקיצוץ בפנסיות מצויה ממש מעבר לפינה, וצפויה לצאת אל הפועל בעוד שבעה שבועות בלבד.
ה"צפצוף" נמשך גם בנושא טרי למדי. בג"ץ הורה להפסיק עם החשבתם של ימי הבידוד בעת משבר הקורונה כימי מחלה, שכן אין מדובר כלל במחלה אלא בעובדים שהיו במגע כלשהו עם חולה קורונה מאומת. הפסיקה הייתה שעל הממשלה למצוא נוסחה לשינוי החוק עד ל-30 בספטמבר.
מתוך זלזול מתמשך בבג"ץ, דנו הצדדים על הנוסחה הסופית - כנהוג במחוזותינו - ממש בדקה ה-90: בליל ה-30 בספטמבר נחתם הסכם עם חלק מהמעסיקים, אך כדי לחוקק אותו בכנסת נדרש עוד זמן.
אז לפחות פנו הצדדים למדינה וביקשו דחייה בהפעלת החוק, ובג"ץ נענה ודחה את המועד ל-28 באוקטובר.
ומתי התכנסו הצדדים לנסח סופית משפטית את החוק ולהביאו לאישור הכנסת? בלשון הגששים, "ניחשתם נכון": ערב ה-28 באוקטובר. אולם, למחרת, ביום האחרון שקצב בג"ץ להפעלת החוק החדש, ערערו על נוסח החוק חברי כנסת ומעסיקים, שלא היו חתומים מלכתחילה על ההסכם שגובש, וישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת הסתיימה בלא אישור המתווה. ההסכם קבע במקור כי יש לחלק את מימון ימי הבידוד ב-50%-50% בין הממשלה למעסיקים, כאשר היומיים הראשונים יבואו על חשבון העובד שבבידוד.
מי שחשב שלפחות בעת הזאת נציגי המדינה יבקשו מבית המשפט הגבוה לצדק דחייה נוספת - טעה. כי מה איזה נזק ייגרם למישהו מאנשי האוצר או חברי הכנסת אם הוראת בג"ץ תופר בגסות?
וכך מממנים כרגע העובדים את תקופת הבידוד שלהם, ובג"ץ, בשיא חולשתו כנראה, אפילו לא מתרה בצדדים בעניין הפרת הצו שהוא עצמו הוציא.
יו"ר ועדת העבודה על הכשלים במתווה הבידוד, ביום האחרון שבו ניתן היה להעביר את החוק לפי החלטת בג"ץ
(צילום: ערוץ הכנסת)
וגם זה עוד לא הכל. חוק יסוד: משק המדינה, קובע כי "הממשלה תניח על שולחן הכנסת את חוק התקציב לא יאוחר משישים ימים לפני תחילת שנת הכספים". זה חוק. אפילו חוק יסוד. לא בג"ץ, לא המלצה, לא גחמה פוליטית של מפלגות בכנסת. חוק מדינה ומעבר לזאת, כאמור - חוק יסוד!
ב-25 באוגוסט השנה הופר הסכם חוקי גם הוא שנחתם בין הליכוד לכחול לבן, בדבר אישור תקציב מדינה דו-שנתי לשנים 2020-21 בתוך 100 יום מעת הקמת הממשלה.
אולם, המצב חמור עוד יותר: המדינה מפירה ממש עכשיו בריש גלי את חוק יסוד: משק המדינה. לא נותרו כבר אפילו 60 יום עד לתחילת שנת התקציב הבאה, 2021 - נותרו 53 ימים בלבד עד ל-1 בינואר - ואפילו תקציב שנת 2020 טרם אושר.
"חוק חייבים לקיים. תמיד", אמר הנשיא חיים וייצמן. בישראל ב-2020 לא מקיימים לא חוקי מדינה ולא הוראות של בג"ץ. "למה מי הם בכלל" היא אמירה עממית לא מחמיאה כלפי קבוצת אנשים שמבקשת לא להחשיב קבוצה אחרת. כמה חמור הוא שהאמירה נכונה ממש בימים אלה, בנסיבות עצובות במדינה דמוקרטית, כלפי המחוקקים והשופטים. ואולי אנחנו כבר לא ממש בדמוקרטיה?
