בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי הבכור משני בנים של בני זוג שהלכו לעולמם יקבל חצי מביתם – וזאת בניגוד לצוואה ההדדית של ההורים, אך בהתאם למתנה שקיבל מאמו לפני מותה. בכך קיבלו השופטים ערעור שהגיש הבכור על החלטה קודמת של בית המשפט למשפחה.
את הצוואה ההדדית ערכו ההורים ב-2004 – לפני שנכנס לתוקף תיקון לחוק הירושה שהגביל את האפשרות להשתמש ברכוש שירש אחד מבני הזוג מהאחר. בצוואה ההורים ציוו את ביתם לבן הצעיר ואילו את יתר הרכוש הורו לחלק שווה בשווה בין שני הילדים.
כחמש שנים לאחר מכן האב נפטר והאם ירשה את הבית בהתאם לצוואה. ב-2014 היא העניקה במתנה חצי ממנו לבן הבכור, למרות הצוואה. אלא שאחרי חמישה ימים היא חתמה על הסכם עם הבן הצעיר, שבו התחייבה להעניק לו את כל הבית והוא הצליח לרשום הערת אזהרה לטובתו. לאחר שהדבר התגלה לבכור, הוא הגיש תביעה לקבוע שחצי מהזכויות שייכות לו מכוח הסכם המתנה שנכרת בינו לבין אמו.
בית המשפט למשפחה דחה את התביעה לאחר שהגיע למסקנה כי האם לא הייתה כשירה עקב דמנציה, ולא הייתה רשאית לסטות מהוראות הצוואה ההדדית.
ימים ספורים לאחר מכן האם נפטרה וכעבור חודשיים הגיש הבן הבכור ערעור על פסק הדין. הוא טען שבצוואה לא הייתה שום מגבלה על זכותה של אמו לעשות בירושה מה שהיא רוצה. מכל מקום, היא העניקה לו את החלק שלה בבית ולא את זה שירשה מאביו. עוד הוא טען כי בתקופה הרלוונטית אמו הייתה צלולה, הבינה מה היא עושה והרצון שלה לחלוקה שוויונית בין ילדיה היה ידוע.
לעומתו טען האח הצעיר שהבכור כפה ולחץ על אמו הקשישה להעניק לו את זכויותיה בבית, תוך ניצול מצבה. הוא הוסיף שהעסקה צריכה להתבטל גם משום שאמו הפרה את ההתחייבות כלפי אביו בצוואה ההדדית.
עו"ד דורית גלוברמן קרטאבל השופטים צילה צפת, עינת רביד ונפתלי שילה קיבלו את הערעור. את פסק הדין כתב השופט שילה, שקבע כי הסכם המתנה היה חוקי. הוא הדגיש שהצוואה ההדדית נערכה לפני שהחוק הגביל את זכות השימוש בירושה. מעבר לכך, הוא קבע שרצון האב בצוואה לא נפגע כיוון שהזכויות שקיבל המערער היו של אמו.
"אין כל הצדקה להגביל את זכותה של האם לעשות במחצית שלה בבית כרצונה גם אחרי פטירת האב והגבלה כזו פוגעת בזכות היסוד שלה להיות חופשיה לצוות כראות עיניה", כתב.
עוד קבע השופט שבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לאם והעדויות בתיק, ביניהן של עורך הדין שערך את תצהירי המתנה, הוכיחו שהייתה כשירה, הבינה מה היא עושה וחזרה והביעה את רצונה שהבית יחולק שווה בשווה בין הבנים. בפסק הדין צוין שהאח הצעיר לא הוכיח בשום צורה שהמעשים שלה נבעו מלחץ או כפייה.
לפיכך נקבע כי חצי מהזכויות בבית שייכות לאח הבכור והאח הצעיר חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד רועי סידי
• ב"כ המשיב: עו"ד אורי דניאל
• עו"ד דורית גלוברמן-קרט עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
