ביום ראשון השבוע, בשעות הצהריים, החלו לצאת הדיווחים על החלטת הוועדה המייעצת להיטלי היצף שלא להעלות את היטל ההיצף על מלט המיובא לארץ מטורקיה ומיוון. החלטה זו, שהתקבלה בניגוד להמלצתו של הממונה על ההיצף במשרד הכלכלה, היוותה הפסד מר למי שנחשבה במשך שנים למונופול המלט, חברת נשר שבשליטת לן בלווטניק, וניצחון מזהיר ליבואניות המלט ובראשן חברת סימנט שבשליטת מספנות ישראל של אנשי העסקים שלומי פוגל, אסי שמלצר וסמי קצב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
למרות שהסיפור נשמע אפרורי למדי, למחירי המלט השפעה משמעותית על חיי האזרחים במדינת ישראל, בין אם בהשפעתם על מחירי הדיור ובין אם בהשפעתם על עלויות ההקמה של תשתיות חיוניות. בשנת 2012 המליצה ועדת הרשקוביץ' שהוקמה בעקבות המחאה החברתית על פתיחת שוק המלט לתחרות, תוך שבירת המונופול של נשר. כתוצאה מכך נפרדה נשר ממפעל המלט בהר טוב שנמכר למשפחת וייל, וכן הורדו המגבלות שאפשרו את פתיחת השוק לייבוא.
בשנים האחרונות השוק אכן נפתח לתחרות ומחירי המלט צנחו בכ-20%, אך בניגוד להערכות אלו לא גולגלו לירידת מחירים משמעותית בשוק הדיור. אין ספק כי יצירת התחרות בשוק טובה למשק כולו בטווח הארוך, השאלה המרכזית שעומדת היום לדיון בשוק היא האם התחרות הזו היא תחרות הוגנת.
לאחר כניסתה של סימנט לשוק החלו לצוץ טענות מצד מתחרותיה הוותיקות, יצרניות המלט נשר והר-טוב, להצפה של השוק במלט זול, כזה שמחייב הטלת היטל היצף. היטל היצף הוא היטל שנדרשות חברות לשלם במידה ונמצא כי הן מייבאות מוצרים במחירים נמוכים יותר מאשר הם נמכרים בארץ המוצא שלהם. בעקבות הטענות, בדק הממונה על ההיצף במשרד הכלכלה, דני טל, את הנושא והמליץ לשר הכלכלה דאז, אלי כהן, להטיל היטל היצף שנע בשיעור של 7%-22% על המלט המיובא מטורקיה, בעיקר על ידי חברת סימנט.
בעקבות המלצתו של טל הוא הפך למוקד של התקפות מצד יבואניות המלט, בטענה שהוא משתף פעולה עם מונופול המלט נשר, בעיקר מצד סימנט. שר הכלכלה כהן החליט אז לאמץ את ההמלצה, אבל בחלקה בלבד. הוא קבע היטל היצף על המלט המיובא, אך בשיעור מזערי של 0.25%, כזה שאינו משפיע על היבואניות.
התוצאה בשוק לא איחרה לבוא. סימנט ויתר היבואניות המשיכו להגדיל את נתח השוק שלהן על חשבון היצרניות המקומיות, נשר והר-טוב. הראשונה נאלצה בעקבות כך להוציא לפועל מהלך של התייעלות שכלל עזיבה של עשרות רבות של עובדים (במפעל בחיפה ובמפעל ברמלה) ואילו השנייה סגרה את מפעל המלט שלה ועברה גם היא לייבוא.
פרץ ישנה את ההחלטה של כהן?
שר הכלכלה לשעבר כהן טען בהחלטתו לפני למעלה משנה כי אם וכאשר נתח השוק של נשר יירד מתחת ל-50% ייבחן מחדש נושא ההיטל. וכך יצא דני טל למשימת בדיקה מחודשת בחודשים האחרונים, שבעקבותיה העביר את המלצתו האחרונה להטיל היטל היצף בשיעור של לא פחות מ-30%.
עוד במהלך דיוני ועדת ההיטלים, החלו יבואניות המלט להפעיל לחצים כנגד החלטה של ייקור ההיטל. בין היתר חזרו לתקוף את טל עצמו ומנגד הסתייעו בחברי כנסת, מסיעת הליכוד בעיקר, שיפעילו לחצים על שר האוצר החדש ישראל כץ שלא לחתום על העלאת ההיטל, אם החלטה כזו אכן תתקבל.
לצורך שינוי בהיטל ההיצף נדרשות חתימות של שרי האוצר והכלכלה. שר הכלכלה אלי כהן התחלף בעמיר פרץ, שתחת כהונתו העלאת היטל ההיצף מקבלת סיכויים גבוהים יותר, בזכות הטענות לעידוד התעשייה הישראלית והרצון להימנע מפיטורי עובדים נוספים. יבואניות המלט הבינו זאת ולכן כובד המשקל עבר לשר האוצר, שימנע את המהלך.
אבל עוד לפני שזה מגיע לשולחנם של פרץ ושל כץ עשתה הוועדה המייעצת את העבודה עבור יבואניות המלט, כשהפכה את ההמלצה של טל והציעה לשמר את הסטטוס קוו של היטל היצף מזערי ולשמור על היבואניות על חשבון נשר, שנותרה היצרנית היחידה בשוק.
סימנט פרסמה ביום ראשון הודעה שמברכת על ההחלטה: "אנו מברכים על החלטת הוועדה שראתה לנגד עיניה את טובת כלל המשק והציבור ולא נכנעה ללחצים שהופעלו עליה במטרה לעצור את התחרות ולהעלות את מחירי המלט בישראל. אנו בטוחים ששרי הכלכלה והאוצר ימשיכו את המגמה החיובית של פתיחת המשק לתחרות שאפשרה, בין השאר, את כניסתם לפעילות של עשרות יצרני בטון חדשים המעסיקים אלפי עובדים ואת הורדת יוקר המחיה ולא יאפשרו חזרה לימים של שוק ריכוזי הנשלט על ידי מונופול דורסני".
גורמים בסימנט טענו כי החלטת הוועדה המייעצת לשלול את המלצתו הייתה נכונה ונבעה מכך שחבריה הבינו שהמלצתו הייתה שגויה. לדבריהם, הממונה על ההיטלים קבע שהמפעל בטורקיה שממנו מייבאת החברה אינו מוכר את המלט בהיצף וכי עיקר הטענה היה לגבי המפעל שממנו היא מייבאת מיוון, אך היא הפחיתה משמעותית את המלט שהיא מייבאת משם לטובת המפעל בטורקיה.
מי כאן דורסני?
בעוד בנשר, שאכן נחשבה במשך שנים ל"מונופול דורסני" כהגדרת סימנט ונהנתה מרווחים גדולים, טוענים להפסדים ולצורך בפיטורים נוספים אם לא תשתנה ההחלטה, דווקא בסימנט סופרים את הכסף ולא מעט בזכות היכולת לייבא מלט במחיר זול. שעות ספורות לאחר הידיעות על החלטת הוועדה המייעצת פורסמו דו"חותיה של חברת גולד בונד הבורסאית שבשליטת שלומי פוגל ועתליה שמלצר. גולד בונד עוסקת בהפעלת מסוף מטענים ומחסנים חופשיים באשדוד וגם מחזיקה בכ-25% ממספנות ישראל, בעלת השליטה בסימנט.
לדו"חות גולד צורפו ברבעון זה גם דו"חות מספנות ישראל שחשפו את ההצלחה המסחררת של סימנט. הכנסות מספנות ישראל ממכירת מלט, שמבוצעת על ידי סימנט, זינקו פי 1.4 לעומת הרבעון המקביל אשתקד לכ-90.9 מיליון שקל – קצב הכנסות שנתי של 360 מיליון שקל – וזאת אחרי שב-2019 הסתכמו הכנסותיה בענף ב-273 מיליון שקל. בזמן שבפעילויותיה האחרות מספנות ישראל צמחה בשיעור נמוך יותר ובחלקן אף קטנה משמעותית (עבודות לבניית כלי שיט), ענף המלט מסתמן כשק הזהב של החברה.
הרבעון הראשון כלל בחלקו הקטן את השפעות הקורונה ולמרות זאת החברה גדלה משמעותית בפעילות המלט. הרבעון השני ככל הנראה יראה ירידה בפעילות כתוצאה מהמשבר, אך התמונה המלאה מראה זינוק משמעותי בפעילות. במספנות ישראל לא חושפים את הרווחיות של תחום המלט, כך שקשה לאמוד כמה מההכנסות מתגלגלות לשורת הרווח – בסימנט טוענים למרווחים נמוכים יחסית - אך הזינוק בהיקפי המכירה מסביר עד כמה היא עלולה להיפגע מהפרת הסטטוס קוו הרגולטורי.
