בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שרופא שיניים יפצה בכרבע מיליון שקל מטופל שעבר עקירת שן טוחנת ובעקבותיה נפער בפיו חור בין חלל הפה לחלל הסינוס, דבר שהוביל לזיהום ולנכות צמיתה בגין סינוסיטיס. השופט אחסאן כנעאן קבע שהרופא התרשל כשלא ביצע בדיקה פשוטה אחרי העקירה.
התובע (39), טופל אצל הרופא לפני כעשור. לטענתו, במהלך העקירה הוא חש כאבים עזים והתעלף על כיסא הטיפולים. עם שובו לביתו הוא החל להרגיש כאבים בלחי שמאל שהקרינו לעין. במקביל הבחין שבכל פעם ששתה נוזלים הם עברו מהפה לאף ויצאו מהאף.
בשלב מסוים הוא התעלף שוב בביתו ופונה לבית החולים, שם נמצא שהוא סובל מדלקת בסינוס. בבדיקות שנערכו התברר שנוצר חור בין הפה לבין הסינוס באזור עקירת השן. כתוצאה מהאבחנה נאלץ הצעיר לעבור שני ניתוחים לחיטוי הדלקת וסגירת החור, אלא שגם אחריהם לא הבריא לחלוטין ונותרה אצלו נכות צמיתה בשל סינוסיטיס.
בתביעה שהגיש הוא טען שהטיפול שניתן על ידי הרופא היה רשלני, שכן הלה לא ביצע בדיקות חיוניות לפני העקירה ולאחריה, שמטרתן לוודא כי לא נותר בפיו חור שיעמיד אותו בסיכון מפני זיהומים. מנגד טען רופא השיניים כי הטיפול היה מקצועי, מיומן, זהיר, סביר, אחראי ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת.
השופט כנעאן ציין שעצם גרימת החור אינה מהווה התרשלות, והיא רק אחד הסיכונים שעלולים להתממש בעקבות העקירה. השאלה היא אם פעל באופן תקין בהינתן הסיכון שניצב מולו, ועל כך השיב השופט בשלילה. הוא הסביר כי בשל המבנה האנטומי של הצעיר, לרבות חדירת שורשים לסינוס, מדובר היה בעקירה מסובכת בעלת סיכון מוגבר להותרת חור. אפילו הרופא הודה בכך שעדיף היה לעבור את העקירה בבית חולים. אלא שהצעיר בחר, מסיבות השמורות עמו, לבצע את הטיפול אצל הרופא.
בנסיבות אלה, נקבע, נדרש היה מהרופא לנקוט משנה זהירות אחרי העקירה ולערוך למטופל בדיקת נשיפה שתפקידה לוודא שלא נותר חור בחלל פיו אשר יעמיד אותו בסיכון: "בחינת פעולותיו של הנתבע לאחר ביצוע פעולת העקירה. מובילות למסקנה כי אי-ביצוע בדיקת הנשיפה הייתה בלתי מידתית ובנסיבות בלתי סבירה, שכן התועלת ממנה עולה בהרבה על הנזק מאי ביצועה. הבדיקה אינה כרוכה בעלות מיוחדת, אך מאידך גיסא, אי ביצועה יכול להוביל לנזק משמעותי לתובע כפי שאירע בפועל".
בפסק הדין נדחתה טענת ההגנה שלפיה אין לצפות מהרופא לבצע את הבדיקה, שכן רופאי שיניים לא מבצעים אותה בשוטף והיא אינה חלק מהפרקטיקה הרפואית המקובלת. השופט ציין שפרקטיקה מקובלת אינה חזות הכול והיא רק אחד מהפרמטרים לבחינת רשלנות רפואית, כאשר ישנם מקרים קונקרטיים כמו זה של התובע שבהם נדרש הרופא להתאים עצמו לסטנדרט רפואי מחמיר על-מנת למנוע נזק למטופל ולהיחשב כמי שלא התרשל.
בסופו של דבר נפסק לתובע פיצוי בסך 198,246 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'. בנוסף נפסקו לו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כ-50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד יהודה אדרי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מירב עטרה-ברגר
• עו"ד ד"ר אריאל בוכניק עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
