שופט השלום בתל אביב רונן אילן קבע לאחרונה כי אין תוקף להסכם ממון שבמסגרתו העבירה אישה לבעלה את הבית היוקרתי הרשום על שמה, משום שחתמה עליו למראית עין בלבד. משמעות ההחלטה היא שהנכס עשוי לשמש כעת כמקור עיקרי לכיסוי החובות שצברה האישה.
החייבת (78) ובעלה נשואים מזה כ-60 שנים. בעשורים האחרונים הם גרים בבית צמוד קרקע שקיבלה האישה בירושה מאימה. ב-2005 הלכה האם לעולמה ושנה לאחר מכן נרשמה בתה כבעלת הנכס בטאבו. ואולם, ב-2007 חתמה האישה על תצהיר שלפיו היא מעבירה את הנכס במלואו לבעלה, ללא תמורה. כארבע שנים לאחר מכן הם גם חתמו על הסכם ממון שלפיו הבית שייך בלעדית לבעל.
לפני כשנתיים פתחה האישה בהליכי חדלות פירעון בתקווה לקבל הפטר על חובותיה. בתגובה הגישה הנאמנת מטעם הממונה על חדלות פירעון בקשה לביטול הענקת הבית לבעל, ולחלופין לביטול הסכם הממון בטענה שהוא נעשה בכוונת מרמה.
לטענת הנאמנת, החייבת היא נוכלת שמעורבת מזה שנים במעשי הונאה שנועדו לעקוץ קורבנות תמימים ולברוח עם כספם. לדבריה, החייבת ניסתה להבריח את הבית מנושיה באמצעות העברתו לבעלה, כשבפועל מדובר בעסקה למראית עין והיא הייתה ונותרה בעלת הנכס – כך שיש להעמידו לטובת כיסוי חובותיה.
מנגד טענו החייבת ובעלה כי העברת הבית הייתה אמיתית ונעשתה חלק מהסדרה רכושית אותנטית שערכו בני הזוג בינם לבין עצמם.
תחילה קבע השופט אילן כי אין לקבל את בקשת הנאמנת לביטול הענקת הבית מכוח חוק חדלות פירעון, שכן חלפו יותר מדי שנים מאז הסכם הממון ועד לפתיחת הליכי חדלות הפירעון. הוא נימק שהמקסימום לביטול הענקה בדרך זו הוא שבע שנים, בעוד שכאן חלפו 11 שנים.
עו"ד ניר ויינרמןמן העבר השני, הוסיף, יש לקבל את טענתה החלופית של הנאמנת לביטול הסכם הממון שעליו חתמו בני הזוג, נוכח היותו למראית עין. הוא הסביר שהנסיבות האופפות את חתימת ההסכם מלמדות על רצון לכאורה מצד החייבת להבריח את הנכס היוקרתי על רקע הסתבכותה הכלכלית, במטרה שנושיה לא ישימו עליו יד.
כך, כבר במועד אישור הסכם הממון – אוגוסט 2011 – חויבה האישה בפסק בוררות לשלם כ-200 אלף שקל. יתרה מזאת, בסמוך למועד אישור ההסכם ערכה חברה בבעלותה שתי עסקאות למכירת נכסים ביהודה ושומרון, אשר נקבע לגביהן שנעשו תוך הצגת מצגי שווא מצדה, והיא חויבה בהשבת כספים.
גם החלוקה הרכושית עצמה בהסכם הממון לא הניחה את דעתו של השופט, שכתב: "בפועל, בעוד הבעל מקבל בהסכם הממון זכויות בנכס יקר ערך החייבת מקבלת זכויות ששווין לוט בערפל: זכויות של 2 חברות שבעת הזו (2011) כבר מסובכות בגין שלל עסקאות מפוקפקות וזכויות בחשבון בנק שלגביו אין כל התייחסות. הרושם העולה מאותה חלוקה הוא שהבעל מקבל את הנכס עם השווי הממשי, בעוד החייבת 'מקבלת' את החובות שצברה".
מסקנת השופט הייתה שהסכם הממון אכן נחתם למראית עין ולכן הוא בטל. לפיכך נקבע שהבית יירשם בטאבו על שם האישה בלבד, כשהמשמעות היא שהוא עשוי לשמש בקרוב כמקור מרכזי לכיסוי חובותיה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
• עו"ד ניר ויינרמן עוסק בחדלות פירעון
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
