"מעבר לתנאים הבעייתיים, במקצוע שלנו אין משרת אם והילדים שלי בקושי רואים אותי". כך אומרת סולי בן גיגי, נהגת בדן בדרום, שמספרת על הקשיים של אמהות העובדות כנהגות אוטובוסים בתחבורה הציבורית בישראל, מעבר לטענות על חוסר התאמה מובנה של המקצוע לנשים בכלל.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בישראל יש מצוקה קשה בגיוס ובשימור נהגי תחבורה ציבורית, כאשר כבר היום קיים מחסור של כ-4,000 נהגים לתחבורה הציבורית כדי לספק את שירות האוטובוסים הקיים. כיום בכוונת המדינה להרחיב את השירות, מה שתלוי בין השאר ביכולת לגייס נהגים חדשים, שכן כבר היום סידורי העבודה של הנהגים עמוסים והם נוהגים שעות על הכביש כדי לחפות על המחסור הכבד.
אולם על אף המשבר, כמעט שאי אפשר לגייס נשים לשירות: משמרות שלא מותאמות, מחסור בתאי שירותים ובעמדות התרעננות ובאופן כללי - תחום שמכוון להעסקת גברים בלבד. כך אנחנו מפסידים פעמיים: גם מבחינה חברתית, שכן נשים ממשיכות להיות מוסללות לתפקידים נשיים, וגם כי התחבורה הציבורית פשוט לא עומדת בעומס.
בן גיגי נוהגת בדן בדרום כבר שלוש שנים, והיא אם לשלושה ילדים בני 7, 10 ו-12. היום שלה מתחיל בחמש בבוקר, אז היא מתארגנת למשמרת שמתחילה בשש. בשעה 13:00 היא מגיעה הביתה, מכינה ארוחת צהריים לילדים וקולטת אותם מהמסגרות, ובשעה 15:45 היא מתחילה שוב משמרת עד לשעה 20:00. כשהיא חוזרת הביתה הילדים ישנים, והיא עובדת גם ביום שישי. כדי לעמוד בזמני הבישולים לפני כניסת שבת, היא מבשלת ביום חמישי אחרי המשמרת המפוצלת וביום שישי מתעוררת למשמרת שמסתיימת כמעט בכניסת השבת.
"גם בעלי עובד במשמרות והוא נהג מונית שעובד בלילות. אני עובדת משרה מלאה אבל בשכר נמוך וקשה להתקיים ככה, אנחנו גרים בשכירות וההוצאות גבוהות. כל המשפחה ביחד רק במשך השבת ואז מתפצלים שוב".
לדבריה, "בגלל שיש מחסור בנהגים יש חברות שמממנות את ההכשרה, אז אנשים מגיעים, אבל איך אפשר להחזיק מעמד ולהישאר? הייתי מעדיפה להשקיע ולממן לעצמי הכשרה למקצוע שיכבד אותי ועם תנאים נורמליים. לא רק השכר בעייתי, אם מחר יש מכרז ומחליפים את חברת התחבורה הציבורית, הוותק שלי מתאפס ואני מתחילה כעובדת חדשה - אבל אלו בעיות של כל הנהגים ולא רק של הנהגות.
"אתמול הילד בן השבע שלי אמר לי: 'את הולכת שוב לעבודה? מתי תהיי איתנו?'. זה עשה לי צמרמורת כי לילדים קשה וכמעט שהם לא רואים אותי ואת בעלי ביחד. כל המשפחה ביחד רק במשך השבת ואז מתפצלים שוב"
"אתמול הילד בן השבע שלי אמר לי: 'את הולכת שוב לעבודה? מתי תהיי איתנו?'. זה עשה לי צמרמורת כי לילדים קשה וכמעט שהם לא רואים אותי ואת בעלי ביחד. הכל נובע מכך שאין משרת אם, אולי עכשיו שיש לנו שרה היא תבין אותנו יותר".
אין תאי שירותים: "הגברים מסתדרים אבל לנהגות זו מגבלה"
כרמית סבג עובדת כנהגת אוטובוס בקריית גת ובקריית מלאכי. "השוני העיקרי לדעתי בינינו לבין הנהגים הגברים זה הקטע של הנוחיות. בקריית גת יש שירותים למשל ברכבת, אבל היא סגורה בימי שישי ואז אנחנו בבעיה. בקריית מלאכי אין שירותים ובתחנת הרכבת לא נותנים לנהגים להיכנס. אז נהגים גברים עוצרים בצד אבל לנהגות זו מגבלה".
לדבריה, "רוב הנשים אמהות וכדי להביא משכורת נורמלית צריך לעבוד המון ולפעמים גם 12 שעות. כשאת חוזרת הביתה בא לך רק להתקלח ולישון ואין זמן לנהל חיים נורמטיביים. חברות שלי צוחקות עליי שאין לי כוח לעשות כלום אבל איזה כוחות יהיו לי אם אני עובדת 250 שעות בחודש?".
"אם היו מעלים את השכר השעתי אז אולי היינו יכולים לעבוד קצת פחות. אנשים נלחמים על שעות וזה גם מסוכן לנהוג כל כך הרבה שעות ברצף"
"אם היו מעלים את השכר השעתי, שעומד על 43 שקל, אז היינו יכולים לעבוד קצת פחות", מוסיפה כרמית. "אנשים נלחמים פה על שעות, וזה גם מסוכן לנהוג כל כך הרבה שעות. צריך להגביל למשמרות נורמליות עם שכר ראוי כי עכשיו עובדים קשה ולא סוגרים את החודש. וזו עבודה שוחקת, אנחנו חשופים לפריצות דיסק, בעיות בברכיים, בעיניים. בהפסקות שכן יש לי, אני רוצה לאכול ולשתות ואני עושה את זה בתוך האוטובוס, אין מקום ישיבה. כנהג אתה חי באוטובוס".
בהיה מחאגנה נוהגת באזור נתניה במשך היום ובלילה נוהגת באמבולנס. "אני אוהבת את העבודה שלי אבל היא קשה מאוד, אני חסרה לילדים. בעלי עוזר וגם אמא שלי אבל התנאים לא פשוטים.
מחאגנה מספרת גם על הערות שהיא מקבלת בעבודה לנוכח היותה נהגת ערבייה. "היה ילד אחד שקילל אותי כל הזמן מחוץ לאוטובוס עד שפעם אחת הוא עמד בתחנה, עצרתי לו והוא עלה לבד. הוא היה נבוך ושאל אם אני זוכרת שהוא קילל אותי וצעק מוות לערבים. הוא התנצל, ואני אמרתי לו שלא בחרתי להיות ערביה והוא לא בחר להיות יהודי, ושכולנו בני אדם. היום הוא מנופף לי וכבר לא מקלל אבל יש אחרים שכן, ועדיף פשוט לשתוק עד שהם יורדים מהאוטובוס".
"הנהגות נאלצות לקחת כל משמרת ולשלם מחיר משפחתי"
המחסור בנהגים מקצועיים לאוטובוסים בישראל מורגש היטב, הן בשירות ירוד לנוסעים והן בשגרת היום הבלתי סבירה של הנהגים. גם מבקר המדינה הצביע על הבעיה בדו"ח האחרון. במסגרת תוכנית החומש של משרד התחבורה יתקבלו שבעה וחצי מיליארד שקלים לתוספות שירות, שיתורגמו לתוספת אוטובוסים, ואלו יזדקקו לנהגים חדשים שלא ברור כיצד יגויסו ללא העלאת שכר ושיפור התנאים. בינתיים, למרות המחסור הגדול, המקצוע בנוי כך שהוא מדיר את הנשים, מחצית מכלל האוכלוסיה, וגם בעבור גברים הוא לא פשוט כלל.
תמר אוחנה, ראש ענף התחבורה בכח לעובדים ציינה כי 200 נהגות בלבד עובדות כנהגות אוטובוס בתחבורה הציבורית מתוך 16 אלף נהגים. "המספר הנמוך נובע במידה רבה מהמצוקה המרכזית של הענף - המחסור בנהגים. נשים לדאבוננו חוות את המחסור בנהגים ביתר שאת: ללא הפסקות אין להן אפשרות לגמישות בבחירת המשמרות - הן נאלצות לקחת כל משמרת ולשלם מחיר משפחתי. נהגות אומרות לנו שהן מפסידות את הילדות של הילדים שלהן".
"נשים לדאבוננו חוות את המחסור בנהגים ביתר שאת: אין להן אפשרות לגמישות בבחירת המשמרות והן נאלצות לקחת כל משמרת"
לדבריה, "העומס במשמרות מונע מנשים להתפנות לשירותים כי פשוט אין זמן והפתרונות היצירתיים של נהגים לא מתאימים לנשים. כך, גם כאשר חל שיפור בתשתיות, נשים בניגוד לגברים, לא זוכות להשתמש בתאי השירותים ובחדרי ההתרעננות. אנו קוראות לשרת התחבורה: קמפיין נוצץ לעידוד נשים לתחום לא יועיל כמו גם קמפיין לגיוס כללי של נהגים. ללא שיפור תנאי השכר של הנהגים והכרה בוותק המצטבר שלהם, אין ערך לגיוס. החוסר בנהגים יורגש וינציח את הקושי של נשים לעבוד במקצוע הזה".
חשופות להערות והטרדות מיניות
עו"ד אסנת זיו, מנהלת הקו החם בעמותת איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי, טוענת כי "אי אפשר להתעלם מהסללה של נשים למקצועות מאוד נשיים ושם לא מתעוררת שאלה אם התנאים מותאמים או לא כי הם מותאמים ולכן נמצא שם יותר נשים. כאן מדובר בתחום שנתפס גברי והוא אכן כזה מבחינת תנאי ההעסקה, אז ברור שאם ביד אחת אומרים שרוצים להרחיב את ההון האנושי לשני המינים וביד השנייה לא מתאימים לנשים את התנאים בשטח - בפועל לא יחול שינוי".
"המשמרות הארוכות מתעלמות מכך שחלק ניכר מהנשים עדיין מעניקות מקום דומיננטי בחייהן לגידול הילדים ולכן יחפשו עבודה שמותאמת למסגרות החינוכיות. משמרת רצופה של 10 עד 12 שעות לא תתאים"
לדבריה, "הבעיה לא רק קונספטואלית במובן שנשים חוששות לעלות על כלי רכב כבד המצריך רישיון מיוחד, אלא גם מבחינת התנאים בשטח, למשל שאין להן תחנות רענון בסוף המסלול. בנוסף, המשמרות הארוכות מתעלמות מההבנה שחלק ניכר מהנשים עדיין מעניקות מקום דומיננטי בחייהן לגידול הילדים ולכן יחפשו עבודה שמותאמת למסגרות החינוכיות. משמרת רצופה של 10 עד 12 שעות לא תתאים אבל משמרות מפוצלות או משמרות קצרות יוכלו להתאים.
"נושא נוסף הוא המרחב והביטחון שלהן, כשאין הפרדה בין הנהגת לנוסעים היא חשופה יותר להערות והטרדות מיניות. אם היו תאים המופרדים מהנוסעים כמו ברכבות זה היה מעלה את תחושת הביטחון. גם נסיעה מאוחרת עם הנוסעים האחרונים באזורים מרוחקים עלולה להטריד אישה כשאין מרחב מוגן. חוסר מוגנות של אשה במרחב הציבורי ובטח במשמרות ערב ולילה - ירחיק נשים מהמקצוע. זה אולי נשמע כמו סיסמאות אבל אם באמת רוצים למשוך נשים למקצוע כזה, יש להבין את הצרכים המיוחדים שלהם הן זקוקות ולעשות התאמות אמיתיות".
כשאין הפרדה בין הנהגת לנוסעים היא חשופה יותר להערות והטרדות מיניות. אם היו תאים המופרדים מהנוסעים כמו ברכבות זה היה מעלה את תחושת הביטחון
כדי לשפר את המצב, עו"ד זיו מציעה לחלק את הנשים לקבוצות ולא להתייחס אליהן כמקשה אחת, שכן לנשים חרדיות או מוסלמיות למשל יש צרכים אחרים מכלל הנשים. "אם מתייחסים לתנאים שיוכלו לשפר את גיוס הנהגות ככלל, יש לפעול למימוש צרכים פיזיים לנשים כמו נקודות התרעננות ותאים המנותקים ממגע עם הנוסעים. היום, כשהנהגים לא אחראים על גביית התשלום, הפתרון פשוט. צריך להתחיל לתשאל את 200 הנהגות הקיימות מה טוב להן במקצוע ומה הן היו משפרות כדי שיותר נשים יבחרו בו. גם ברמה המשפחתית, נשים מעדיפות הרבה פעמים שהגבר ינהג בנסיעות המשותפות. צריך לבדוק למה, מה הצורך שעומד מאחורי הבחירה הזאת. ואת הבדיקות האלה צריך לעשות בשיתוף הנשים עצמן".
לדבריה, "אם היום יש חוסר של 4,000 נהגים והרצון הוא למלא אותו באמצעות קליטת נשים למקצוע, צריך להתייחס אחרת לשעות העבודה הארוכות ולאפשר פיצול משמרות כדי שיוכלו להיות עם הילדים, ויותר מזה, לבחון ברצינות אפשרות של קיצור משמרות כדי לאפשר להן זמן איכות לעצמן. מטרה חשובה לא פחות בהוספת נהגות לשירות היא הנכחת נשים כי עצם הנוכחות של אשה נהגת מחנך את הציבור ובעיקר את הנשים שזה עוד מקצוע שבא בחשבון ולא מועדון ששמור לגברים בלבד".
משרד התחבורה: פועלים להקמת עמדות התרעננות ומנוחה
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה כי "המשרד פועל לשיפור מעמדם של הנהגים והנהגות בתחבורה הציבורית. עם כניסתה לתפקיד פעלה השרה מיכאלי להקצות 220 מיליון שקל להכשרת נהגות ונהגים ולשיפור תנאי עבודתם והורתה לבחון דרכים לשיפור תנאי העסקתם במסגרת המכרזים שמשרד התחבורה מפרסם בתחבורה הציבורית. משרד התחבורה פועל להקמת עשרות עמדות התרעננות ומנוחה בכל רחבי הארץ, לצד עשרות תחנות התרעננות ותחנות קצה שהוקמו בשנה האחרונה בעלות של מיליון שקל. תחנות אלה יאפשרו לנהגות האוטובוס לנוח, להתרענן ולמלא את תפקידן בבטיחות ובאחריות, אחרי שעות ארוכות על הכביש. מבני התחנות כוללים מטבחון, חדר מנוחה ותאי שירותים.
"הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה פועלת מול הרשויות המקומיות לאיתור מקומות נוספים להצבת המבנים, ופועלת לזירוז קבלת אישורים סטטוטורים הנדרשים להצבת המבנים. במקביל, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים הקימה צוות ייעודי (צוות המאי"ץ) לקידום תחבורה ציבורית ובת קיימא, העוסק בין היתר בהקמת מסופי תחבורה ציבורית עם חדרי התרעננות ובקידום נתיבים שיעניקו העדפה לתחבורה הציבורית בכבישי הארץ, שיקצרו את הנסיעה באוטובוסים ויסייעו לנהגים ולנוסעים לעמוד בלוחות הזמנים".
