בית משפט השלום ברמלה הכיר לאחרונה בבתו של אדם שנפצע בתאונת דרכים כנפגעת משנית מאחר שחזתה בניסיונות ההחייאה של אביה, וחייב את חברת הביטוח "כלל" לפצות אותה בכ-141 אלף שקל. השופט אייל כהן קבע שהאירוע החמיר את מצבה של האישה, שסבלה עוד קודם מהפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה), והוביל אותה להתקף פסיכוטי ואשפוזים פסיכיאטריים.
התובעת, בת 49 ואם לילדים, עבדה כמורה לחינוך גופני וכשחקנית, ואף הקימה תיאטרון ילדים עצמאי. היא עבדה בחברה עירונית ובמתנ"ס, עד לתאונת הדרכים הקשה שעברו אביה ובת זוגו ב-2014. האב הפך לסיעודי בעל נכויות קשות, וזוגתו נותרה בכיסא גלגלים.
בתביעה שהגישה נגד "כלל" שביטחה את הרכב של אביה סיפרה הבת כי לאחר התאונה הגיעה לבית החולים והייתה עדה למצבו הקשה של אביה ולניסיונות החייאה בו. לטענתה, זמן קצר לאחר מכן החלה לסבול מהתקפי קוצר נשימה ומהתקף פסיכוטי שבגינו אושפזה בכפייה בתחילת 2015.
לדבריה, מאז ועד היום היא חווה קשיים במישור המקצועי, החברתי, התפקודי והזוגי, עסוקה בהתמודדות יומיומית עם מצבה, אינה מסוגלת לעבוד כפי שעבדה בעבר או לנהל אורח חיים תקין, וחיה בחרדה מתמדת שמא תסבול מהתקפים נוספים. לדבריה, אף שהייתה תלמידת תיכון נזקקה לטיפול נפשי בשל חרדה, ואף ניסתה להתאבד בעת שירותה הצבאי, היא לא סבלה מהתקפים מאני-פסיכוטיים כמו אלה שבאו בעקבות התאונה. לשיטתה מצבה הוחמר, והוא מתאים לנכות בשיעור 50%.
חברת הביטוח שכרה חוקר שהציג תמונות מעמוד הפייסבוק של התובעת בהן היא נראית מטיילת ומבלה עם חברים, מה שלכאורה מפריך את טענותיה לחוסר תפקוד יומיומי. לטענתה יש לייחס את מצב האישה לגנטיקה המשפחתית ולא לתאונה, לאור העובדה שאימהּ לקתה במאניה דיפרסיה וסבתהּ התאבדה כשהאם הייתה כבת 17.
עוד טענה "כלל" כי נכותה היא לכל היותר בשיעור 15%, ולפי הפסיקה נדרשת פגיעה נפשית חמורה יותר לצורך הכרה באדם כנפגע משני בתאונת דרכים. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט קבע שנכותה הינה בשיעור 40% - המורכבת מ-20% המיוחסים לתאונה, 10% בשל מצבה הקודם ו-10% בשל תרופות קבועות שהיא נוטלת. המומחה הוסיף כי ההפרעה המאנית-דפרסיבית החלה שנים קודם לתאונה על רקע גנטי, אך המצב המאני-פסיכוטי התפרץ לאחריה.
השופט אייל כהן קיבל את התביעה לאחר שמצא את עדויות התובעת ובעלה באשר למצבה הנפשי מהימנות ואמינות. הוא ציין כי פסיכיאטריה אינה מדע מדויק המבוסס על נתונים אובייקטיביים, ולכן קיימת עמימות מובנית באשר ליכולת לאמוד במדויק את מצבה הנפשי של האישה ואת מידת ההשפעה של התאונה.
בהתייחס לתמונות שהציגה "כלל" צוין בפסק הדין כי מומחה רפואי הסביר כי העובדה שהתובעת מרבה לצאת לטיולים לא סותרת את טענתה שהיא מתקשה בפעולות יומיומיות כגון החלפת מצעים, מאחר שמדובר בתפקודי מוח שונים. "בעוד קיים קושי בשל המחלה להתמיד בעבודות מושא שגרת היום יום, הבילוי מרגש ורצוי, ואין בו כדי ללמד על תפקוד תקין", נכתב.
השופט הוא אימץ את חוות דעת המומחה וקבע שנכותה הרפואית של התובעת מן התאונה היא בשיעור 20%. את הנכות התפקודית העמיד על 25%. סך הכל בגין נזקיה ולאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי, נקבע לתובעת פיצוי בגובה 141 אלף שקל בתוספת 21,446 שקל שכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד זיאד סמעאן עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
