הפגנת העובדים במפעל בנהריה
(צילום: יאיר קראוס)
"נבעיר את המפעל. את נהריה את הגליל, את כל המדינה על זה". כך טען יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, במהלך ביקור שערך היום בבוקר במפעל "טכנולוגיות להבים" שבנהריה ובתפן, בעקבות הכוונה לסגור את המפעל שבנהריה ולפטר 900 מעובדיו.
יו"ר ההסתדרות התחייב כי בכוונת הארגון להלחם על המשך פעילות המפעל ודרש כי בעליו, תאגיד הענק האמריקני פראט אנד וויטני, ימכור אותו לחברה אחרת שתהיה מעוניינת בהמשך ייצור הלהבים ובהעסקת מאות העובדים שצפויים להיות מפוטרים. "נפגשתי עכשיו עם נציגי ההנהלה וועד העובדים. העברתי להם מסר חד משמעי - ההסתדרות תהפוך אבן על אבן, תעשה כל מה שצריך, תפעל בכל החזיתות כדי שהמפעל הזה ימשיך לייצר ולא ייסגר", אמר. לדבריו, "הם ניסו להתחיל לדבר איתנו על תנאים, מה יקבלו עכשיו, מחר, מחרתיים. זה לא עומד על הפרק. ביקשתי מהם שיעבירו מסר לאמריקנים שיחזרו בהם. הכרזנו סכסוך עבודה ומבחינתי בעוד 10 ימים אם נצטרך כל הדלתות יסגרו כאן".
אל מול זעקות העובדים הכועסים והמודאגים אמר להם בר-דוד כי "אנחנו יוצאים מפה מאוחדים ומאמינים בצדקת הדרך. אין יותר צודק מלהשאיר את המפעל הזה חי ונושם וממשיך לתת גאווה לתעשייה הישראלית. מכאן אנחנו יוצאים למאבק ואנחנו נצליח".
מאות העובדים שהתאספו ברחבת הכניסה למפעל שבנהריה לא נשמעו אופטימיים מהדברים והם משוכנעים כי הפור כבר נפל: "אותם מעניינים רק הדולרים ולא אכפת להם מכלום", האשים שמואל דניאל, שעובד במפעל מזה 32 שנים. לדבריו, "אנחנו דורשים צדק. שיתנו לאחרים לקנות את המפעל. אנחנו לא ניתן להם לסגור את המפעל גם אם נצטרך לישון פה ולסגור את השערים, על גופתנו".
בקרב העובדים נשמעה דעה כמעט אחידה, מפוכחת, הסבורה כי בתאגיד האמריקני ידעו כבר לפני שנים שהם מתכוונים להביא לסגירת המפעל ולפיטורי העובדים ולא מתכוונים למכור את הידע על ייצור הלהבים למתחרים. "המנהלים דרשו מאיתנו לפסול את הלהבים על שטויות ולעמוד ביעדים של פגיעה במוצרים שלנו", טוען ניסים בן שושן, שעובד כמנהל בפס ייצור להבים מזה עשרות שנים. "זה תרגיל הונאה של בעלי המפעל מארה"ב שלקחו את כל הידע של העובדים והעתיקו אותו לארה"ב. אין פה הפסדים".
הוא סבור כי כל ניסיונות ההסתדרות למצוא רוכש למפעל יעלו בתוהו: "הם לא השקיעו פה מכונה אחת לשיפור הטכנולוגיה במשך 10 שנים. רק טיפש עושה אותו דבר וחושב שייצא אחרת. זה ידע ייחודי בעולם ואין מי שיוכל להעתיק אותו אלא הוא שייך להם ואנחנו העובדים אכלנו אותה. אני בא לכאן כל יום גאה ומסור לעבודה במכבשים, זו עבודה מאוד קשה ואני גאה במקום הזה. לא ייתכן שיסגרו לנו את העבודה. המקום הזה לא ייסגר".
לצד מאות העובדים עמדה אביבה כהן, היא עובדת מזה 20 שנה במפעל. עבורה לסגירת המפעל ואיבוד מקור הפרנסה יש משמעות כפולה. בעלה עובד גם הוא באחת ממחלקות הייצור שבנהריה. "מיום ראשון אני לא מתפקדת, אני יוצאת מהבית עשר דקות לפני העבודה ויושבת בוכה באוטו כדי שהילדים שלי לא יראו אותי בוכה. את החיים שלנו נתנו למען המקום הזה, את הדם שלנו. ילדים חולים עזבנו בבית כדי להגיע לכאן. אנחנו אומרים לילדים שהכל יהיה בסדר ולא רוצה להכניס אותנו למצב שלנו שהכל הולך וקורס. יש לנו התחייבויות ואנחנו רוצים להמשיך לעבוד. בעלי מתקרב לגיל 57 ולאיפה הוא ילך? רצחו אלף משפחות פה עכשיו שצריכים לדאוג לילדים שלהם למה לאכול. הבת שלי שואלת: 'אמא אנחנו נהפוך להיות אנשים עניים? לאן נלך?'".
מאבק נגד הפיטורים או צמצום נזקים
בתוך כך, קיימים חילוקי דעות בוועד המאבק של ראשי הרשויות בגליל וההסתדרות בעקבות הודעת חברת פראט אנד וויטני האמריקנית על סגירת מפעל ייצור להבי המנועים בגליל המערבי ופיטורי 900 מעובדיו. בעוד בהסתדרות סבורים כי יש להיאבק נגד הפיטורים ולפעול למציאת רוכש חדש למפעל, חלק מראשי הערים השותפים למאבק טוענים שזאת טעות והמאבק צריך להתמקד בשיפור התנאים של המפוטרים וצמצום הנזק.
"אני מאמין שצריך להיות פרגמטי ולדאוג לעתיד העובדים", אמר מודי סעד, ראש מועצת יאנוח גת, שרבים מעובדי המפעל גרים ביישובו. שלשום הוא נפגש עם מנכ"ל המפעל ולא יצא מהמפגש אופטימי: "נראה שסגירת המפעל היא בלתי נמנעת וזו החלטה אסטרטגית של בעלי המפעל בארה"ב ולא ברור אם בכלל יהיו מעוניינים למכור אותו", אמר. לדבריו, "אני לא רואה אור בקצה המנהרה ולקראת התחלת הליך הפיטורים במרץ 2024 יש להכנס למשא ומתן רציני כדי שהעובדים יקבלו פיצוי כספי הולם שתואם את המסירות וההשקעה שלהם במשך עשרות שנים".
בהסתדרות מנגד ממשיכים במאמצים למציאת רוכש ועדכנו כי עד כה קיבלו פניות משתי חברות ומשקיעים ישראלים שמתעניינים ברכישת החברה. עם זאת, לעת עתה הוא כלל אינו עומד למכירה.
