ב-3 באוגוסט, זמן קצר לאחר שקמלה האריס הכריזה שהיא רצה לנשיאות ארה"ב, קיבלתי דוא"ל אישי מהנשיא ג'ו ביידן. היה זה מכתב פרידה וגם הבעת תמיכה בסגניתו, שלוותה בבקשה לתרומה: "אם את איתנו, תרמי על מנת לתמוך בקמפיין שלה ובמפלגה הדמוקרטית כאן...." יכולתי לבחור מבין מספר אפשרויות תרומה, מ-25 דולר ועד 500 דולר או יותר. למטה ובאותיות הקטנות נכתב כי הקמפיין ממומן על ידי "קרן הניצחון" של האריס וגופים נוספים. כשבוע או שבועיים מאוחר יותר קיבלתי אימייל נוסף, הפעם ישירות מהקמפיין של האריס, שהפציר בי לתת תרומה. למרות שגם מהאימייל הזה התעלמתי, מנהלי הקמפיין של האריס לא אמרו נואש ושלחו אימייל נוסף לתזכורת.
בחירות 2024 בארה"ב – סיקור נרחב בעמוד המיוחד של ynet
כמוני, אמריקאים רבים קיבלו אימיילים המבקשים מהם לתרום, ויש לא מעטים שנעתרים ותורמים, גם אם מצב הבנק שלהם אינו מזהיר. למי שאינו מתגורר בארה"ב זה עשוי להישמע אולי מוזר לקבל בקשות תרומה ממועמדים לנשיאות. אם בנימין נתניהו היה שולח לתושבי המדינה בקשה לתרומה בקמפיין מימון המונים, הסיפור היה תופס כותרות, אבל בארה"ב אף אחד לא מניד עפעף כשהמועמדים מבקשים תרומה כמו אחרוני הקבצנים.
הבחירות האלה יהיו כנראה היקרות ביותר אי פעם בארה"ב. סך הכל, על פי רישומי ועדת הבחירות הפדרלית, נכון ל-31 באוגוסט הקמפיינים של שני המועמדים עצמם, וכן עמותות וארגונים שונים שתומכים בהם וביתר המועמדים של שתי המפלגות - גייסו יותר מ-14.8 מיליארד דולר, והמספר הזה רק עלה ועולה מאז. לשם השוואה, בקמפיין של 2020 הוציאו המועמדים והגופים התומכים בהם 14.4 מיליארד דולר נכון לסוף אוגוסט, וב־2016 הוציאו פחות ממחצית הסכום שהוציאו ב־2020.
לפי החוק בארה"ב, לתורמים פרטיים מותר לתרום עד 5,000 דולר בצורה ישירה למועמד הפוליטי, אך הגבול הוא גבוה יותר עבור ארגונים וקבוצות. וכך, רק שליש מסכום התרומות גויס השנה על ידי המועמדים והמפלגות הפוליטיות עצמן. השאר הוא כסף שגייסו "ועדות פעולה פוליטיות" (PACs) – ארגונים וקבוצות שתומכים במועמדים, ומייצגים לעיתים קרובות אינטרסים עסקיים, מקצועיים או אידיאולוגיים. אלה כוללים גם מה שנקרא "סופר פאקס" (Super PACs), קבוצות שנחשבות עצמאיות ולא קשורות ישירות לקמפיין הרשמי, ויכולות לגייס תרומות ללא הגבלה.
האריס נהנית מיתרון מובהק על טראמפ בסכומי הגיוסים מאז שנכנסה למרוץ. המספרים מטורפים. הוצאות הקמפיינים של טראמפ והאריס ב-16 הימים הראשונים של אוקטובר (מועד הדיווח הכספי האחרון לפני יום הבחירות) מסתכמות בחצי מיליארד דולר. האריס, כך לפי "הניו־יורק טיימס", הוציאה 166 מיליון דולר במהלך 16 הימים האלה, כמעט כמו ההוצאות שלה בכל חודש אוגוסט. טראמפ ביזבז בזמן הזה כמחצית מהסכום, 88 מיליון דולר. הארגונים שתומכים בהם הוציאו עוד 260 מיליון דולר.
טראמפ גם חצה את רף מיליארד הדולר בתרומות מאז הכריז על התמודדותו לנשיאות בנובמבר 2022. ועדת הקמפיין של ביידן - כיום האריס - גייסה כמיליארד דולר בתקופה שמינואר 2023 ועד 16 באוקטובר 2024.
נתון מדהים נוסף: במשך 16 הימים הראשונים של אוקטובר, אילון מאסק לבדו הוציא 57 מיליון דולר כדי לתמוך ברפובליקנים, והגדיל את סך ההוצאות שלו בעד טראמפ לסכום דמיוני של 119 מיליון דולר.
התרומות קריטיות לניצחון
הבחירות השנה הן קריטיות במיוחד עבור שני המועמדים. לטראמפ זו תהיה, אם ייבחר, קדנציה שנייה ואחרונה, ולהאריס, שלא נבחרה לייצג את המפלגה הדמוקרטית על ידי הציבור אלא קיבלה את המועמדות כמתנה מביידן, זוהי הזדמנות פז שלא תחזור על עצמה. לכן השניים הולכים על כל הקופה ומוציאים סכומי עתק חסרי תקדים במרוץ לנשיאות.
על מה הם מוציאים את הסכומים ההזויים? לפי "הוול סטריט ג'ורנל", הוצאות הקמפיין של האריס וביידן עומדות על כ-740 מיליון דולר בתקופה שבין ינואר לאוגוסט. ההוצאות של קמפיין טראמפ נאמדות בכ-420 מיליון דולר. נתח ההוצאות הגדול ביותר בכל קמפיין הלך לפרסום, כאשר הקמפיין של ביידן והאריס הוציא עד אוגוסט כ-346 מיליון דולר על פרסומות ברדיו, בטלוויזיה ובדיגיטל, בהשוואה לכ-147 מיליון דולר בקמפיין של טראמפ.
נדמה שבקמפיין של האריס לא בוחלים בשום הוצאה: מ־280 אלף דולר על צמידי יד מוארים ועד כ-40 אלף דולר על גלידות בחודש אוגוסט בלבד. תקציב המסעדות של קמפיין האריס נאמד בכ-200 אלף דולר. בקמפיין טראמפ, לעומת זאת, הוציאו כ-22 אלף דולר רק על ארוחות במקדונלד'ס.
התרומות מהוות חלק קריטי בסיכויים לנצח בבחירות. זאת הסיבה שמרבית המדינות מגבילות את סכומי הכסף שמועמדים יכולים להוציא על מסעות הבחירות שלהם. הקמפיין לבחירות האחרונות בבריטניה נמשך שישה שבועות בלבד. בארה"ב הוא נמשך קרוב לשנתיים. לפי חישוב שערכו בוול סטריט ג'ורנל, הבחירות בארה"ב עולות בערך פי 40 יותר מאשר בבריטניה או גרמניה ביחס לגודל האוכולוסיה.
במהלך ששת השבועות של הקמפיין לבחירות בבריטניה השנה, ראש הממשלה החדש קיר סטארמר ומפלגת הלייבור שלו גייסו 12.3 מיליון דולר בלבד. זאת בהשוואה לכ-15 מיליארד דולר שגייסו המועמדים בארה"ב. קנדה, למשל, מגבילה את ההוצאות על קמפיין למושב בבית הנבחרים לכ-97,000 דולר בלבד. בארה"ב אין מגבלה חוקית על ההוצאות, ומועמדים שמשקיעים יותר, בדרך כלל מנצחים. לכן, גיוס כספים באמצעות אינספור מיילים והודעות טקסט, פרסומות בטלוויזיה, ברדיו, בשלטי חוצות, בסמארטפונים, ברשתות החברתיות ובערבי גאלה נוצצים – הוא חיוני.
קחו למשל את הילארי קלינטון. כשהיא התמודדה על תפקיד הנשיאות, היא נעזרה במיליארדר הישראלי־אמריקאי חיים סבן ואשתו שריל, שתרמו לה 6.4 מיליון דולר, ואף ערכו אירוע תרומה נוצץ בביתם, ועוד אירוע בביתו של ג'ורג' קלוני בהשתתפות עשירים ומפורסמים. כשברק אובמה רץ לנשיאות, ערכו מנהלי הקמפיין שלו ארוחות בוקר וארוחות ערב עם תורמים פוטנציאליים ברחבי המדינה. ללא כל קשר לצ'ק שירשמו כתרומה, הם התבקשו לשלם סכום נכבד גם עבור הכבוד להשתתף באירוע. אם הם גם רצו תמונה בחברתו של אובמה, הם נאלצו להעניק תרומה נוספת בסכום של כמה ספרות.
בארה"ב גם אין מגבלה בחוק על תקופת הקמפיין, כפי שיש בדמוקרטיות רבות. בקנדה, למשל, הקמפיין מוגבל ל-51 יום לכל היותר. המקסימום במקסיקו הוא 90 יום. בארה"ב, לעומת זאת, המועמדים מתחילים עם הקמפיינים כבר בשנה שלפני שנת הבחירות, שנערכות בראשית נובמבר כל ארבע שנים. טראמפ הודיע שיתמודד לנשיאות כבר ב-15 בנובמבר 2022, שנתיים מראש. ביידן הודיע כי יתמודד לכהונה שנייה באפריל 2023, שנה ותשעה חודשים מראש.
ככל שיש לך מיליארדרים תורמים כבדים יותר, הסיכויים שלך עולים. לכל אחד מאילי ההון האלה יש כמובן גם אינטרסים. לאחר שביידן משך אליו מיליארדרים כמו מייקל בלומברג היהודי-אמריקאי ומייסד לינקדאין ריד הופמן, האריס קיבלה את תמיכתם של לפחות 76 נדיבים עשירים, כולל מייסד נטפליקס ריד הייסטינגס, הנשיאה לשעבר של Meta שריל סנדברג, והפילנתרופית מלינדה פרנץ' גייטס, אשתו של ביל גייטס. ב-31 ביולי חתמו גם יותר מ-100 משקיעי הון סיכון על מכתב תמיכה בהאריס, בהם מיליארדרים כמו היזם מארק קובן, המשקיע וינוד קוסלה ומייסד קרן הון הסיכון Lowercase Capital כריס סאקה.
אילון מאסק שתרם, כאמור, 119 מיליון דולר לקמפיין של טראמפ, מדורג שני ברשימת התורמים. מקדים אותו המיליארדר טימותי מלון שהוציא כ-150 מיליון דולר. ד"ר מרים אדלסון, אלמנתו של המיליארדר שלדון אדלסון, הכריזה כי בכוונתה לתרום כ-100 מיליון דולר, מה שמדרג אותה בשלישיית התורמים הגדולים של טראמפ.
אגב, בזמן שטראמפ מארגן עצרות בחירות בעלויות של עשרות מיליוני דולרים, גם החובות של הקמפיין שלו נערמים. עיריות רבות בארה"ב מתלוננות שטראמפ משאיר אחריו חשבונות לא משולמים עבור הוצאות האבטחה והארגון סביב האצטדיונים שבהם נערכות העצרות. כך, למשל, בעיר סנט־קלוד במינסוטה רודפים מאז יולי 2023 אחרי אנשי הקמפיין כיוון שלא כיסו את חלקו בהוצאות העצרת שערך במקום, בסך 208 אלף דולר. פרנסי העיר מבינים כבר שמדובר בחוב אבוד. טראמפ גורר עימו חובות עוד מקמפיין הבחירות הקודם: באל־פאסו בטקסס הוא הותיר חוב של כחצי מיליון דולר מקמפיין 2020, ולעיר טוסון באריזונה הוא חייב כ־80 אלף דולר עוד מקמפיין 2016. סך כל החובות שלו לעיריות ברחבי אמריקה מוערך במיליונים רבים.
כאמור, חלק גדול מהוצאות הקמפיינים הולך לפרסום בטלוויזיה ובאפיקי מדיה אחרים. עד כמה הפרסומות האלה עובדות? לרוב האמריקאים ברור למי הם רוצים להצביע, ולהם הפרסומות לא ממש משנות. הן פונות בעיקר לבוחרים מתנדנדים, שהקמפיינים מתמקדים בהם ומוציאים עליהם הון עתק, בין אם בפרסומות שמהללות את המועמד ובין אם כאלה שמלכלכות על היריב.
בנוסף לפרסומות, קמפיינים מוציאים סכומים גבוהים כדי ללמוד כמה שיותר אילו מצביעים עשויים לתמוך בהם, אילו מסרים מגיעים אליהם, ואיך להניע אותם להגיע לקלפיות. הם בונים מסדי נתונים ענקיים המצליבים רשימות בוחרים מול מידע שנרכש מספקים מסחריים, ואלה עוזרים להם להבין באילו בוחרים להתמקד. למשל, אנשים המנויים על מגזיני ציד לעומת אנשים שתורמים למען בעלי חיים.
גיוס הכספים הוא כשלעצמו הוצאה גדולה. ארגונים פוליטיים משקיעים הרבה באיסוף מידע על תורמים ותורמים פוטנציאליים. הם קונים או בונים רשימות של כתובות פיזיות, כתובות מייל ומספרי סלולר כדי לשלוח בקשות לתרומה. יש גם עמלות למגייסי הכספים וליועצים דיגיטליים שמנסים לעזור לקמפיינים למקסם את הגיוס.
בעיית אמון
התפקיד הגדול כל כך שהכסף משחק בקמפיינים לבחירות הוא אחת הסיבות לירידה הולכת ומתמשכת באמון של הציבור האמריקאי בממשל. ב-1972 שיעור האמריקאים שסמכו על הממשלה שתעשה את הדבר הנכון עבורם היה 52%. נכון לאפריל 2024, הוא 22%. אחד הגורמים לירידה הוא החשש שהפוליטיקה מושפעת מהכסף הגדול. סקר של מכון "פיו" שנערך באמצע 2023, למשל, מצא שרוב מוחץ של האמריקאים, 85%, מסכימים שההוצאות הגדולות של ניהול קמפיין "מקשות על אנשים טובים לרוץ לתפקיד".
גם נבחרי ציבור אחרים צריכים להשקיע זמן רב בגיוס כסף. לפי מחקר של קבוצת Issue One, שדוגלת בהגבלת כספי התרומות לפוליטיקאים, סנאטורים שניהלו בהצלחה קמפיין לבחירתם מחדש ב-2022, היו צריכים לגייס בממוצע 15,600 דולר ליום. חברי קונגרס נאלצו לגייס 7,200 דולר ליום. גיוס הכספים הופך למשרה שנייה עבור המחוקקים האמריקאים, מה שמשאיר להם הרבה פחות זמן לטיפול בדברים החשובים באמת – חקיקה ופיקוח על הרשות המבצעת.
אגב, המועמדים לנשיאות יכולים להגיש בקשה למימון ציבורי של הקמפיין, אבל מדובר בסכומים כל כך קטנים לעומת אלה שמגויסים בפועל, והם מלווים בהגבלה גם על ההוצאות ב-2008 למשל מגבלות ההוצאה עמדו על כ-62 מיליון דולר לפריימריז ו-124 מיליון דולר לבחירות הכלליות.
בין המרוויחים מהבחירות בארה"ב נמצאים היצרנים הסיניים. בזמן שבאתר הרשמי של חנות הקמפיין של טראמפ, המתהדר ב"כל המוצרים תוצרת ארה"ב", מוכרים כובע עם הלוגו "Make America Great Again" ב-40 דולר — באתר Temu אפשר לקנות כובע זהה מתוצרת סין ב-4 דולר בלבד. גם אם מתאמצים, קשה להחמיץ את האירוניה. גם כובע של האריס אפשר למצוא ב-Temu ב־3 דולר, לעומת 47 דולר בחנות הרשמית.
"כמות המוצרים באמזון, שמגיעים מסין באוניות ונפרקים בחופי אמריקה, משפיעה בצורה דרסטית על היכולת של יצרנים אמריקאים, כמוני, להתחרות", התלונן בן וקסמן, בעלים של חברת הלבשה אמריקאית, בפני כתב הרשת הציבורית "קול אמריקה". וקסמן סיפר שבזמן שחולצות הטי-שירט שלו עם סלוגנים הקשורים לבחירות נמכרות בכ-15 דולר האחת, ב-Temu אפשר להשיג חולצות סיניות דומות תמורת 3 דולר.
בשבוע שעבר קיבלתי שוב אימייל מהאריס, לאחר שלא שמעתי ממנה כמה חודשים. "אזרחית יקרה, אם את רוצה את האריס כנשיאה, אנא תרמי לקמפיין, אנא בחרי בין האופציות הבאות: 50, 250, 500..." התעלמתי גם הפעם.
