"אנחנו הקרן הראשונה בישראל שהחליטה להשקיע בטכנולוגיות שמטרתן לשפר את עולמם של בני הגיל השלישי. זקנה היא חלק ממעגל החיים, והמטרה שלי היא להגיע למצב בו לכולנו תהיה זקנה מלאה בחדשנות ובעשייה". כך מצהירה ד"ר יעל בנבנישתי, שמתמקדת בשיפור חיי הנכללים בקטגוריית גיל זו באמצעות חדשנות טכנולוגית מותאמת לגיל המבוגר.
את השיחה אנחנו עורכות, במקרה, ביום הבחירות. אני שואלת עד כמה מפריע לה שאין מצע של מפלגה או רשימה לכנסת שיש בו התייחסות לאוכלוסיית יעד זו. משרד הרווחה מתמקד ברווחה כלכלית, אבל כשמדובר על התייחסות לתוחלת החיים העולה ולשאר הנושאים העולים מכך, דממת אלחוט. "ראשית", היא מדגישה. "עדיף להשתמש במושג 'אזרחים ותיקים', ולא ב'גיל השלישי', ולדעתי, לקחת מפלגה ולייעד אותה רק לאוכלוסייה הזאת, זו טעות".
למה?
"כי הנושא חוצה את כל המשרדים, וצריך להתייחס לנישה שלהם בכל תחום. קחי את משרד האנרגיה. נראה הכי רחוק ולא קשור, אבל כשמסתכלים על מחקרים, הצרכנים הגדולים של האנרגיה בעולם המערבי אלו בני הגיל הזה. בנושא זה אני באה ואומרת לממשלה 'בואו נחשוב איך מעודדים אותם לצרוך אנרגיה בצורה יותר נכונה', כי כשהם יצרכו פחות אנרגיה, למרות שהם נמצאים בבית יותר מאחרים, מסיבות שאנחנו מודעים להן, זה יועיל לכל החברה. לא צריך להקים עבורם מפלגה, אלא רשות שתהיה תחת משרד ראש הממשלה, כמו הרשות לקידום האישה. לרשות הזו צריכות להיות זרועות בכל משרד ממשלתי, היא תציף את הצרכים ותקבל תקציבים לפרויקטים. היום יש משרד לאזרחים ותיקים עם תקציב מוגבל, לכן גם הדברים שאפשר לעשות עבורם, מוגבלים. כשיש רשות ולכל משרד תקציב משלו, היכולות הרבה יותר גדולות".
מה מונע את המימוש של זה?
"פוליטיקה. צריך משוגעים לדבר שיריצו את זה קדימה, וכרגע אין. אנחנו ביום בחירות, הפעם זה לא יקרה, ואני לא בטוחה שזה יתקיים בעתיד. חייבים להביא את המטרה הזו למודעות וליישם אותה כמה שיותר מהר".
מה לגבי הטיפול בנושא הבדידות בקרב אוכלוסייה זו?
"בדידות היא מגיפה עולמית, שחוצה את כל הגילים. זה כמו שיש מחלות וגם, חלילה, התאבדויות בכל גיל. ייחוס בדידות רק לבני הגיל השלישי יוצר מעגל קסמים, ואין לעשות זאת".
"ניהלתי מחלקה גריאטרית אחת, בהמשך את כולן"
כלום בבית החינוך של בנבנישתי לא רמז, עד היותה בת קצת למעלה מ-30, שלהתמקד באוכלוסיית הגיל השלישי בעודה צעירה, זה מה שהיא תרצה לעשות כשתהיה גדולה. אמה עבדה בחברת חשמל, אביה בסולל בונה, ביחד עם אח גדול ואחות צעירה ספגו בבית משובת נעורים. היא נישאה, סיימה תואר ראשון בפיזיותרפיה, ילדה שני ילדים וטיפחה בית בו חיים בשלום גם כלבים, ארנב ודגים. ואז אירע המקרה שהסיט את המצפן המקצועי והרגשי שלה לכיוון חדש. "לפני כ-15 שנה, במקביל להיותי פיזיותרפיסטית במחלקה אורטופדית, סבתי הייתה מאושפזת במחלקה סיעודית. לילה אחד שכח הצוות הרפואי לסגור את המעקה של מיטתה, היא נפלה ונחבלה בראשה מכיסא גלגלים שעמד בסמוך ולא התאוששה מהמכה. לאחר כמה ימים היא נפטרה בייסורים", מספרת בעצב בנבנישתי. "היא הייתה כמעט בת 90 וסיעודית פיזית, אבל קוגניטיבית, היא תפקדה, ולולא המקרה ככל הנראה הייתה עוד ממשיכה לחיות".
המקרה הטרגי העביר את ההילוך בחייה של בנבנישתי לכיוון חדש, והיא החלה לעבוד כפיזיותרפיסטית במסגרות גריאטריות. במשך שמונה שנים התמקדה והתעמקה בתחום. "התחלתי לעבוד במחלקה הגריאטרית של ארגון עולי מרכז אירופה בחיפה, שמנהל חמישה בתי דיור מוגן ושלוש מחלקות סיעודיות, באחת מהן סבתי הייתה. בהתחלה ניהלתי מחלקה אחת בבית אחד, בהמשך את כל הבתים. כשיצאתי לדרך הסביבה הקרובה הרימה גבה, לא הבינו מה אני מחפשת במקום הזה. כששאלו אותי על כך נהגתי להשיב שאני מאוד נהנית בתחום, וזו הייתה האמת. הייתי מסכמת שיחות כאלו ב'מי שיתנסה בתחום יבין'. ובעיקר יבין שהבעיה היא בחוץ ולא אצלו".
שזה אומר?
"כשרואים את אוכלוסיית הקשישים, בוודאי כשעובדים איתם, בעצם שמים לנו מראה מול העיניים. לא אחת, זה ממלא חשש ופחד, ולא רק בישראל. פחד ממוות נמצא בכל מקום בעולם. אנשים, שרואים את המראות האלו יודעים שזה שם, אבל מעדיפים להדחיק, לא לראות את זה".
במקביל לעבודתה במחלקות גריאטריות, המשיך לנקר בה חיידק החדשנות, שתמיד קינן בה, הפעם עבור שיפור איכות החיים בגיל הזה. היא השתתפה בכנסים, למדה והרצתה בנושא, ולאט לאט הפך שמה מזוהה עם מומחיות בתחום, שהיה אז בתולי לחלוטין. לאחר שהשתתפה באחד הכנסים קיבלה הצעה להצטרף לוועד המנהל של האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, שנוסדה עוד ב- 1956 כמענה לגידול בשיעור האוכלוסייה הזקנה בישראל, שאגב, מהווה כ-12% מכלל האוכלוסייה בישראל. "הגשתי מועמדות, אבל הייתי בטוחה שלא אבחר", היא חוזרת לאחור. "ראיתי שם מועמדים שאוחזים בתארים אקדמיים בכירים, דוקטורים ופרופסורים, לי היה אז תואר ראשון בפיזיותרפיה. להפתעתי, נבחרתי. אלא שבהמשך, כשגם נבחרתי לארגן כנס בנושא, נבחרה איתי עוד שותפה, שלאחר שבועיים של עבודה משותפת הודיעה ליו"ר הארגון שהיא לא מוכנה לעבוד איתי כי אין לי תואר גבוה בתחום. זה היה מאוד מעליב. ביקשו ממני בלשון יפה לעזוב, אמרו לי שיום אחד אבין למה. פרשתי, אבל הבהרתי שלעולם לא אקבל ואבין את ההחלטה הזו".
נשמע מעליב.
"נכון, אבל אני בחרתי במקום לשקוע במרה שחורה להירשם לאקדמיה לתואר שני בגרונטולוגיה. הבנתי שזה יסייע לי בעתיד. כשהמנחה של התזה המליצה לי על מסלול ישיר לדוקטורט, אמרתי לעצמי שאם יש מי שמאמין בי אז קדימה וסיימתי בארבע שנים תואר שני ודוקטורט. היה לי מזל לפגוש במהלך הדרך אנשים, בעיקר אותה מנחה וגם ד"ר ראובן גרנות ז"ל, מקים חוג הטכנולוגיות לגיל השלישי בהתאגדות מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה. הם האמינו בי יותר משאני האמנתי בעצמי, אחרת הייתי דורכת במקום".
מחברות מזון ועד קונסולות משחקים למבוגרים
ב-2017 חל מהפך בחייה של בנבנישתי. רשת הדיור המוגן, מגדלי הים התיכון, החליטה להשקיע כמה מיליוני שקלים בשנה בסטארט-אפים לשיפור איכות החיים בגיל השלישי. לניהול ההשקעות מונו בנבנישתי ודב שוגרמן, במקביל לראשי הרשת. שנה לאחר מכן כבר השקיעה הקרן כחצי מיליון דולר ביוניפר קאר טכנולוגיות, על פיתוח פלטפורמה מבוססת אנדרואיד שמתחברת למסך טלוויזיה ומחברת בינו לאמצעי תקשורת אחרים כדי להקל על מי שאינם רגילים לשימוש בטכנולוגיות החדשות יחסית.
בשנה שעברה הגיעו לגמר התחרות של הקרן חמישה סטארטאפים, כשהזוכה במקום הראשון היה אריאל אלמוס, מנכ"ל eyeclick, על OBIE - קונסולת משחקים אינטראקטיבית, טכנולוגית ומתקדמת, שמקרינה משחקים בהתאמה אישית על כל משטח כדי לעודד פעילות גופנית. הוא זכה ב-5,000 דולרים, ליווי של קרן ההשקעות VENTURES ובפיתוח עסקי בזירה הישראלית והבינלאומית.
"משנה לשנה גדל מספר היזמים והסטארטאפיסטים שנמשכים לעולם זה, שכן מדובר בפלח אוכלוסייה גדול ומשמעותי בעולם כולו. 'הכלכלה האפורה', כפי שמכונה כלכלת בני הגיל השלישי, מגלגלת כ-27 טריליון דולר בשנה", היא 'זורקת' נתון מעורר מחשבה. "לכן לא מפתיע שבשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר חברות, כדוגמת אמזון ואפל, משיקות מוצרים ייעודיים לבני הגיל השלישי. מכיוון שאנחנו בישראל מוכשרים בלזהות טרנדים, זה בא לידי ביטוי גם בטכנולוגיות בתחום הזה, כמו בתחום הרובוטיקה החברתית, בתחום הביטחון האישי בבית ובתחום ניהול וקידום מרחב הבריאות האישי במסגרת הביתית. בארבע השנים האחרונות צמח כאן אקו-סיסטם של למעלה מ-400 חברות, ולי אין ספק שבעוד כשנה נראה את היוניקורן הישראלי הראשון בתחום".
במה השקעתם למשל השנה?
"בין היתר בחברה בתחום המזון, שאני צופה שב-2023 המוצרים שלה כבר יהיו בשוק. החברה מייצרת תוספי חלבונים, שמיוצרים מחלבוני בקר טרום חלב בעלי השפעה חיובית של בניית תאים. אם יוגורט שהם מפתחים, שמוריד תגובה דלקתית או מחזק שרירים, יבוא במקום תרופות ומשחות, זה מעולה. נמשיך להשקיע עוד מיליונים גם השנה, כשההשקעה היא בחברות על פי הפוטנציאל השירותי שלהן. כשחברה כזו מצליחה, מעבר לרווח כלכלי שלה, מרוויחה גם האוכלוסייה הייעודית והחברה כולה".
למעשה, הגעת לנהל קרן השקעות ללא רקע ניהולי.
"נכון. לא צריך לפחד ולקפוץ למים. אם לא אנסה, לא תהיה לי אופציה להצליח. היו לי כישלונות בדרך וקיבלתי לא מעט תשובות שליליות על בקשות שלי. אז מה? משפחתי תמיד תמכה בי ועמדה מאחוריי, אבל זה מעבר. זה וייב פנימי. לא הייתי יזמית בתיכון או בצבא. כן הבנתי, שכדי לעשות משהו ולשנות מציאות ולהשפיע עליך להיות בצמתים מסוימים ולדבר עם אנשים, ולא רק אל עצמך".
מאיפה התקציבים שאתם מעניקים להשקעות?
"הקרן שלנו היא חברת בת של קבוצת מגדלי הים התיכון, שנסחרת בבורסה. התקציב מגיע מהקבוצה, שמשקיעה בפרויקט שנראה מתאים, מבטיח וחדשני. טכנולוגיה לגיל השלישי זה לא יוניקורן. לא נראה מיליארד דולר בתוך שנה, אלא צריך לקחת נשימה ולהתאזר בסבלנות. היזמויות האלו מבוססות על מכירות והטמעה. אנחנו בוחרים להשקיע במיזמים מסוימים לאור מטרת הקרן, ליידע על מגמות ולכבוש אותן. לכן אנחנו גם מלווים הרבה חברות בלי להשקיע בהן, אם בייעוץ בקשרים בינלאומיים, אם בליידע על קיומן, ואם בחיבורים לחברות אחרות".
התחום עדיין בחיתוליו. קחי את קדימה כמה שנים, מה תרצי שיקרה?
"שנראה הרבה יותר טכנולוגיה מאשר היום, שנראה איכות חיים לאזרחים הוותיקים. יש כמה מגמות שחייבות להשתנות ויש להסתכל עליהן לא רק בעיניים של הגיל השלישי אלא גם בעיניים של גילאי 30 ו-40 , כדי לתכנן את העתיד. בתחושה שלי, בישראל לא מתכננים קדימה, לא רואים מגמות, ולא רואים איפה נמצאים צורכי השירותים הכי גדולים. אם נחזור לשוק האנרגיה, הרי שמי שרוכש היום דירה, והוא עדיין צעיר, אם הוא יישאר בה גם לאורך שנים, התשתיות יצטרכו להתאים לגילו ומצבו. אז התכנון העירוני צריך להתחשב גם בזה. צורך חדש נוסף הוא 'מנהל אורח חיים' או 'מאמן בריאות', מקצוע חדש שהצורך שלו עולה מהשטח. תפקידו לא רק לנהל את תחום הבריאות אלא לבנות לאדם אורח חיים פעיל בעזרת המשאבים בסביבתו הקרובה, וכמובן ששימוש בטכנולוגיות שאינן מוגבלות בגבולות גאוגרפיים מרחיבות את האפשרויות. לאט לאט אנחנו רואים יותר מכרזים ופיילוטים, אבל פיילוט זה עוד לא הטמעה. נכון לעכשיו התחום אינו נמצא מספיק במודעות, והבאתו למודעות היא גם מטרה שלנו".
