בית המשפט המחוזי בבאר שבע חייב לאחרונה בעל זכויות בחלקה במושב שדה עוזיה לשלם לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כשני מיליון שקל עבור שימוש חורג שעשה בשטח. השופט שלמה פרידלנדר קבע שהוא הקים בשטח מבנים לאחסון, מסחר ותעשייה, בניגוד להרשאה שניתנה לו ולייעוד השטח לחקלאות.
את התביעה הגישה רמ"י בגין שימושים תעשייתיים ומסחריים שעשה הנתבע בחלקה בין השנים 2019-2011. בהליכים קודמים ניתנו פסקי דין בהסכמת הנתבע, שבמסגרתם הופסק השימוש החורג והמבנים הבלתי חוקיים נהרסו, והמחלוקת בין הצדדים נותרה בעניין התביעה הכספית.
הנתבע טען כי עילת התביעה מוצתה בתביעת הפינוי, שבמסגרתה לא הותר לרמ"י לפצל סעדים. עוד הוא טען להתיישנות ושיהוי. לדבריו לא הוכחו השימושים החורגים, שטחם ומשכם. הוא הוסיף כי אין להביא בחשבון מבנים שבהם, בתקופות מסוימות, לא התקיים שימוש חורג בפועל.
הוא טען שאין להביא בחשבון את כלל השטח שבתוכו נעשו השימושים החורגים, אלא רק את השטח של השימוש החורג "נטו". כך למשל, בשטחי האחסנה יש להביא בחשבון רק את השטח המצטבר של הקרקע שעליה היו מונחים הטובין המאוחסנים, ולא לכלול בו שטחים ריקים בסביבתם, כולל שטחי עזר לגישה ותמרון.
רמ"י השיבה כי תביעת הפינוי והתביעה לדמי שימוש מבוססות על עילות שונות שלא מצריכות היתר לפיצול סעדים. להוכחת היקף השימוש החורג היא הגישה דוחות של מפקחים מטעמה שביקרו בשטח מעת לעת, תצלומי אוויר וחוות דעת של מומחה שהסיק מהתצ"א את גודל השטחים הנדונים וטיב השימוש בהם.
עו"ד אירם גלהשופט שלמה פרידלנדר הבהיר שרמ"י פרסה תשתית ראייתית מקיפה והגישה עשרות מוצגים. הנתבע לעומתה לא הביא עדים מטעמו אלא רק אותו ואת בנו, בעלי העניין בתביעה. בנסיבות אלה נקבע שאין להעדיף את גרסתו על פני גרסת התובעת.
בפסק הדין הובהר כי הדין עם רמ"י כי תביעת פינוי ותביעה לדמי שימוש מבוססות על עילות שונות ונפרדות, ואינן טעונות היתר לפיצול סעדים. בנוסף, לא נמצא ממש בטענות הנתבע להתיישנות ושיהוי. "כל יום של שימוש חורג מהווה עילה עצמאית לדמי שימוש", נכתב.
ביחס לטענת הנתבע בעניין היקף השימוש כתב השופט כי כל תפיסה ושימוש במקרקעין מוציאים תפיסה ושימוש אחרים בהם באותו זמן. מכיוון שגם אחסנה חלקית בנכס מסוים מפקיעה את כל הנכס משימושים אלטרנטיביים – הרי שהמאחסן משתמש למעשה בכל הנכס, ולא רק במיקום המדויק והמצומצם של הסחורה המונחת שם במועד נתון. בנסיבות אלה, אין מקום לנכות משטחי האחסנה את השטח החשוף שבו לא הונחה בפועל סחורה.
השופט דחה גם את הטענה כאילו יש לנכות מן השטחים שבהם עשה הנתבע שימוש חורג את שטחי הגישה והתמרון וקבע כי אלה מהווים חלק אינטגרלי מהשימוש הלא חוקי. בנסיבות אלה הוא קיבל את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לרמ"י על השימוש החורג 1,942,312 שקל בהתאם לחוות דעת שמאי שמונה מטעם בית המשפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד ורד לופו
• ב"כ הנתבע: עו"ד אוהד חן
• עו"ד אירם גל עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
