בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש רופא שיניים על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים שלא להתיר את פיטורי הסייעת שלו – שנעשו במהלך ההיריון שלה אך ללא קשר אליו. השופט אלעד שביון פסק שהקביעה שלפיה לא ניתנה לעובדת הזדמנות אמיתית לשפר את תפקודה היא סבירה ושקולה.
מדובר בבעל מרפאה פרטית ברמלה שהעסיק את האישה כסייעת וכמזכירה רפואית החל מאוקטובר אשתקד. לדבריו היא הגיעה ללא ידע או ניסיון, מתוך תקווה שתלמד את אופי העבודה ותבצע אותה באופן יסודי. אלא שלטענתו, בפועל היא הפגינה חוסר בקיאות ורשלנות שהעמידו את קהל לקוחותיו בסיכונים חמורים, שרק במזל לא התממשו.
במאי האחרון שלחה מנהלת המרפאה לסייעת מסרון המבשר לה שיש חוסר שביעות רצון מתפקודה, וכי עליה להשתפר בהקדם. כשלושה שבועות לאחר מכן הודיעה הסייעת לרופא שהיא בהיריון. הרופא זימן אותה בכל זאת לשימוע, ובמקביל פנה לממונה על חוק עבודת נשים לקבל "תעודת כשרות" לפיטורים.
אלא שבספטמבר האחרון החזיר לו הממונה תשובה שלילית: "הגם ששוכנעתי כי הפיטורים אינם קשורים להיריון, משלא נמצא כי הוער לעובדת בדבר תפקודה (מלבד בהודעות ווטסאפ) - לא שוכנעתי כי העובדת הייתה מודעת לאי שביעות הרצון מתפקודה".
הוא הוסיף ש"בהתאם לתכלית החוק, עת הודיעה העובדת על הריונה על המעסיק היה לתת לה הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה. בנסיבות כפי שהובאו ובהתאם לתכלית החוק, אני מסרב להתיר את הפיטורים".
עו"ד מאיסה חדיריצילום: מיכל קושרובהרופא הגיש כאמור ערעור לבית הדין, שבו טען שהחלטת הממונה בלתי סבירה באופן קיצוני, אך השופט שביון קבע בהחלטה מנומקת ומפורטת שאין להתערב בה. לדבריו, הממונה התבסס על תשתית ראייתית מספקת שלקחה בחשבון את מלוא השיקולים הרלוונטיים.
לעניין זה הובהר בפסק הדין שבהתאם לדין רשאי הממונה על עבודת נשים לאסור פיטורי עובדת בהיריון גם אם שוכנע שאין קשר בין הדברים, וזאת נוכח שיקולים כאלה ואחרים שעניינם הבטחת שוויון זכויות לנשים ומניעת פגיעה בכבודן ובזכותן לעבוד.
השופט הדגיש שגם לגופה של החלטה, הרי שאין הצדקה להתערב בה. לדבריו, קביעת הממונה שלא ניתנה לסייעת הזדמנות אמיתית לשפר את תפקודה היא צודקת, ונתמכת בעובדה שנשלח אליה סמוך לפיטוריה רק מסרון אחד בעניין, וגם הוא בחלוף חודשי העסקה רבים.
הוא העיר כי טענת הרופא שלפיה הסייעת סיכנה את לקוחות המרפאה "נראית תמוהה, שכן לו אכן היה בסיס לטענה זו הדבר היה מוצא את ביטויו בפניות קודמות למשיבה, ובוודאי שהמערער לא היה בוחר להעסיק את המשיבה במשך כשמונה חודשים עד לבקשתו לפטרה". הוא הורה על דחיית וחייב את הרופא בהוצאות משפט של 6,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הרופא: עו"ד מיטל אור שלם
• ב"כ המדינה: עו"ד דניאל פסי והמתמחה יפעת וגשל
• ב"כ העובדת: עו"ד סשה בוגטירוב
• עו"ד מאיסה חדירי עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
