"כשאנחנו כבר לא יכולים יותר לשנות את המצב, אנחנו מתחילים באתגר של לשנות את עצמנו", אמר ויקטור פרנקל, הפסיכיאטר היהודי וינאי, שכתב את הספר "האדם מחפש משמעות". אומנם הספר יצא לאור לפני 75 שנה, אבל נראה שהרעיון שמונח בבסיסו תקף לכל זמן ולכל משבר, שבו האדם מחפש משמעות להיאחז בה, ובוודאי נכון לחזרה לשגרה בתום שנת קורונה.
לדעת פסיכולוגים, הדרך הנכונה לצאת מהמשבר, שהיה נחלת כולנו בשנה האחרונה, היא תחילה להסתכל על עצמנו, לשנות את הדורש שינוי ולהתחיל שגרה חדשה, שאינה זהה לשגרת הטרום קורונה. "הגדרה של חזרה לשגרה מחביאה בתוכה הבנה, שחוזרים למקום הקודם. במקרה של משבר הקורונה זה לא נכון. אנחנו לא חוזרים למקום הקודם, אלא מגיעים למצב חדש", אומרת הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מאיה יוהן ברק. לכן אין לחשוב על חזרה לשגרה, אלא על יציאה לתקופה חדשה, שבה נידרש להמציא את עצמנו מחדש ולהתאים את עצמנו למצבים חדשים. עלינו למסגר מחדש את המציאות, להבין שאנחנו נכנסים לתקופה שונה וחדשה, שיהיו בה חלקים טובים ומעניינים, ופחות טובים".
יוהן ברק מדגישה את חשיבות החזרה לסדר יום קבוע, שבו עלינו לשמר את הדברים הטובים שגילינו על עצמנו ועל העולם שמסביב בזמן המשבר. "בתקופת הקורונה לא שלטנו במצב, השליטה עכשיו חוזרת לידינו. ביציאה החוצה צריך להגדיר מה משמרים מהשנה האחרונה ומהתקופה הקודמת לה, ומה מזיזים הצידה".
למשל?
"למשל גילינו עולם חדש של אינטרנט ואתרים, והבנו שלא חייבים לנסוע לכל מקום, כי אפשר לעבוד ולנהל דברים מהבית. זה דבר חיובי, שרבים ימשיכו לאמץ אותו כדרך חיים. לעומת זאת יש לזכור שרבים איבדו מקומות עבודה, והחשש שלא ימצאו מקום עבודה בתום המשבר, מלווה אותם. צריך להתגבר על חששות וחרדות. התמודדות עם מעברים ושינויים לוקחת אנרגיה וזמן, ויש לזכור, שיש שוני במרכיבים אישיותיים. יש כאלו שיהיה להם קל יותר לחזור למעגלי התפקוד הקודמים של עבודה, משפחה מורחבת, חברים ופעילויות, וישנם מי שיתקשו. להם חשוב לעזור. חשוב שבני המשפחות של המתקשים יהיו מודעים לקושי שלהם, יידעו לעודד אותם ולא יהיו שיפוטיים כלפיהם. זו גם תקופה שבה יש חשיבות גדולה לחמלה עצמית. חשוב שאנשים יידעו לסלוח לעצמם, שייקחו את הזמן כחלק מהחזרה שלהם לתפקוד. שיחשבו מה עשה להם טוב לפני המשבר ומה יעשה להם טוב עכשיו. שיתבוננו פנימה אל עצמם ויבינו מה ממלא את בלון החמצן שלהם. אם החזרה לשגרה מציפה תחושות של מצב רוח ירוד, היעדר אנרגיות וחרדה, אם מרגישים במצוקה, לא להתבייש לבקש עזרה".
ד"ר מורן טויק, פסיכולוגית שיקומית ונוירופסיכולוגית ומרצה במכללה האקדמית אשקלון, שמתמחה במצבי משבר, דיכאון וחרדה, מדגישה, שחוסר הוודאות מאפיין גם את התקופה הזו. "לא ברור מתי ואם ואיך המשבר יסתיים; אם יהיה עוד סגר, אם נחגוג פסח יחד, מה יקרה עם עולם העבודה החדש. זה מקשה על ההיערכות בכל החזיתות, ונצטרך להסתגל למציאות החדשה".
איך? מה עושים?
"מילת המפתח היא איזון. בשנה הזו השתנה סדר העדיפויות, הרבה תפקידים שלקחנו על עצמנו הפרו את האיזון, ועכשיו עלינו לבחור מתוך מה שהתאים לנו, מה מתאים גם מעתה והלאה. חלק מהתפקידים יישארו ואחרים דורשים חשיבה מחדש. שאלה מהותית היא עד כמה אפשרתי לעצמי לקחת מקום לעצמי בתוך הדאגה שלי לאחרים, כמו להורים מבוגרים ולילדים, וכמה אפשר לחזור לאיזון שמתאים לי עכשיו. אם ההורים המבוגרים כבר התחסנו, זה הזמן לעודד אותם לחזור ולעשות דברים בעצמם, להקדיש להם פחות זמן, ולהחזיר אותם לתפקידים שלא מילאו בשנה האחרונה, כמו עזרה עם הנכדים. החזרה לעצמנו זה סיפור יותר מורכב. הרבה דברים הגיעו על חשבון האני של כל אחד מאיתנו. יש נשים שלא הגיעו למרוח קרם לחות, יש גברים שעבדו מהבית וויתרו על ספורט. במהלך המשבר ויתרנו על הרבה דברים, שהיו חשובים עבורנו וחלק מסדר היום שלנו. בסדר היום החדש צריך להחזיר את עצמנו למרכז וליצור סדר עדיפויות חדש, שבו יש דברים שנותנים לנו יותר כוח להתמודד".
עד כמה קוראים לזה אגואיזם?
"לפעמים זה מחויב המציאות. החשיבות של לחזור לעצמנו היא אומנם בשביל עצמנו, אבל בסופו של דבר זה גם בשביל הסביבה שלנו. לכן עלינו לחזור לחוקים, להרגלים, לחלומות שלנו, לאכול ולישון נכון, לחזור לדברים שעושים לנו טוב, כשבתוך זה אנחנו זוכרים להישמע להנחיות של השגרה החדשה. יש גם לזכור, שבמהלך השנה האחרונה עשינו הכי טוב שאפשר כלפי הסביבה שלנו. לא לתת לעצמנו לצאת לשגרה החדשה עם נקיפות מצפון, כי זה פוגע בתפקוד היומיומי. אף אחד לא יכול לעשות הכול. ואם ההרגשה הלא טובה נמשכת, לא להסס לפנות לקבלת עזרה".
