"זה לא אותו דבר, מלבד הגעגוע למשהו רגוע", שר עברי לידר. כשהשיר נכתב בתחילת שנות ה־2000, אין סיכוי שהוא ידע שבשורה אחת הוא יצליח לתאר מחשבות של מדינה שלמה באחת השנים הקשות בתולדותיה. כבר חודשים שקצת יותר מחצי מדינה הולכת עם ומרגישה בלי, מקיימת שגרה על מלא – אבל לא באמת. מדינה בהפרעה.
גם בענף הנדל"ן מקיימים סוג של שגרה. יש פעילות, מכירת הדירות החדשות עלתה בחודשים האחרונים, ולאחרונה גם שוק היד שנייה מתחיל להתעורר. גם הדרום זוכה לביקושים משמעותיים אחרי חודשים קשים, וכשרואים שהגרלה ל־42 דירות מוזלות בשדרות זוכה לביקוש של למעלה מ־17 אלף משקי בית, צריך רגע לשפשף את העיניים. שוב גם כאן אנחנו אלופים בהסתגלות למצבי קיצון, וחשוב שהמשק ימשיך לעבוד, אבל אסור לטמון את הראש בחול. או בחו"ל.
המחסור בעובדים ממשיך להיות חמור במשך כמעט שנה. ישראל הגדולה, שמצליחה לעשות פלאים בכל כך הרבה תחומים, לא מצליחה להתמודד עם האירוע הזה. 100 אלף עובדים חסרים, ומקץ שנה הגיעו בפועל רק קצת יותר מ־15 אלף. האשמה העיקרית היא הבירוקרטיה, שאותה, כך נראה, קשה מאוד לעקוף, ונראה שהיום, בניגוד לעבר, אין מי שידפוק על השולחן או יהפוך אותו כדי להזיז דברים.
וכמובן, העובדים הם לא הבעיה היחידה. קבלני ביצוע ותשתיות נתונים במצב קשה מאוד. דירות רבות לא יימסרו בזמן, ונכון להיום אין התייחסות משמעותית לנושא מצד הגורמים הרלוונטיים. תחום הדיור להשכרה ארוכת הטווח מחכה לתוכנית חילוץ. הוצאת היתר בנייה עדיין אורכת שנים במקום כמה חודשים, וכבר מזמן לא הייתה כזו תמימות דעים שמחירי הדירות בדרך למעלה, אחרי שהסתמן שהריבית החלה לדחוק אותם מטה.
בכנס נדל"ן שהתקיים לאחרונה, חזרו הוויכוחים הישנים שמזכירים את הבעיות הישנות. יו"ר ועדה מחוזית גדולה במרכז הזמין את היזמים והקבלנים לעקוף את הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה ולהגיש את תוכניות הבנייה לאישור הוועדה המחוזית כדי שלא ייתקעו. ראש עיר גדולה ממרכז הארץ התייחס לאמירה הזו והכריז, שיזם או קבלן שיעשה את זה, יהפוך לאויב מושבע של העיר, כך במילים הללו. מיותר להזכיר שמי שבסוף מוציא את היתרי הבנייה היא הרשות המקומית, כך שלא מדובר באיום משולל יסוד. אבל כאן לא נגמר הסיפור, כי פינג פונג החבטות המשיך על הבמה, כשכיו"ר ועדה מחוזית אחר קבע שמדובר במהלך לא חוקי ובדרך שאסור ללכת בה. שמח על הבמה, עצוב בענף ובמדינה. זה אפילו לא קשור למלחמה, זה תמיד היה, וגם את זה, ובמיוחד את זה – צריך לתקן.
אסור להשלים עם המצב הקיים, אסור להתרגל למציאות החדשה ואסור להיות אדישים. התקציב הקרוב, שנקווה שיתקדם ויעבור, אומנם מקדם צמיחה וקובע כמה עקרונות נכונים, אבל חובה לעשות יותר. התיקון צריך להתחיל. מהטווח הקצר לטווח הארוך. לטפל בבעיות החדשות, אבל גם באלו הישנות. טיפול שורש.
מסתכלים צעד אחד קדימה
והאמת, התיקון מתחיל בקטנה. ביוזמות שלא ראינו כאן שנים. בתקציב של עשרות מיליוני שקלים, שסוף סוף מגיע להכשרת ישראלים לבנייה. ביוזמה להכשיר אסירים לקראת שחרור לעבוד במקצועות נדרשים בבנייה. גם בענף מנסים למצוא פתרונות, חלק מהחברות פתחו תאגידי כוח אדם כדי שיוכלו להביא עובדים בעצמם, חלק מנסים להכשיר עובדי מקצוע במסלולים מיוחדים, ויש גם מי שמסתכל קדימה ואפילו רוכש חברות בתחומים אחרים כדי להתגבר על הבירוקרטיה וקשיים אחרים בשרשרת ייצור הדירה. אבל גם זה לא מספיק.
צריך לשנות פאזה ולהתחיל ולחשוב על פתרונות רחבים יותר ולטווח ארוך. אם ענף הבנייה הסתמך עד כה על פלסטינים, שהיו סביב 70% או 80% מכוח האדם באתרי הבנייה, צריך להפוך את המצב. גם לשאלה האם הפלסטינים יחזרו לעבוד בישראל, צריכה להינתן תשובה, אבל היא פוליטית, ולא נראה שמישהו נמצא בדרך לקבל את ההחלטה. אבל זה לא משנה, כי אם יש לקח אחד שלמדנו מ־7 באוקטובר, הוא שהענף לא יכול להסתמך על ברז שיכול יום אחר להיסגר, ואין צינור חלופי לעשות בו שימוש. נדרש שיעור גבוה הרבה יותר של אנשי מקצוע ועובדים זרים, וגם ישראלים. צריך כבר עכשיו להתחיל להקים את התשתית שתאפשר פעילות ממושכת גם בזמן חירום.
והגיע הזמן לומר את מה ששנים לא היה פופולרי לומר - כל עבודה מכבדת את בעליה, ויש שורה של מקצועות שחייבים לחזור ולהכשיר בהם את הדור הבא. אי אפשר שהמדינה כולה תעודד רק את ההייטק ותזניח את הלואו־טק, שעכשיו כולם מבינים שחסר. מהנדסים, הנדסאים, מנהלי עבודה, חשמלאים, רצפים, טייחים, מכונאים, פחחים, מעבדי מתכות רתכים ועוד - כל המקצועות הללו ונוספים נדרשים היום יותר מתמיד. צריך לחזור ולהכשיר כוח אדם מקומי ובד בבד להחזיר את יכולת הייצור של התעשייה המקומית. יש מי שהולך אפילו צעד רחוק יותר ומציע גם היום להתחיל ולהפעיל תוכניות משמעותיות יותר בתיכונים למשל. יש מי שגם מכוון לתוכניות מקיפות למובטלים. רק לשם המשחק המחשבתי – מה תהיה ההשפעה על המשק, בטח בתקופת מלחמה הנוכחית – אם תלמידי תיכון יקצו יום אחר בשבוע בעבודה ובהכשרות מקצועיות? האם מתווה כזה לא יוכל לסייע? האם זו לא תקופה שמחייבת למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות גדולות?
שנה חדשה בפתח, ונקווה שתהיה הרבה יותר טובה מקודמתה. יודעים מה, גם קצת יותר טובה מספיק. אבל הגעגוע לשגרה, לימים שהיו, לבעיות שפעם נדמו כגדולות, לא צריך להקפיא כל ניסיון שיפור. צריך להתרומם מהעפר, לתת את הדחיפה ולהתחיל לתקן. הכול. יש כבר התחלה, עכשיו צריך להמשיך. חלק ניכר מזה על הממשלה לקדם, אבל כל אחד מאיתנו יכול גם הוא לתרום ולהשפיע. זה הזמן.
