בית המשפט למשפחה בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעה שהגישו ילדיו ונכדיו של אדם שנפטר לפני כ-44 שנה נגד אחייניה של אשתו השנייה, ובמסגרתה נדונה מחלוקת סביב דירה שהשאיר אחריו.
המנוח הלך לעולמו ב-1978. מנישואיו הראשונים נולדו לו שתי בנות, אחת מהן הלכה לעולמה והותירה בעל ושלושה ילדים. את התביעה הגישו ארבעתם לצד הבת שנותרה בחיים.
לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא האב לאשתו נוספת, ולא היו להם ילדים משותפים. האישה השנייה הלכה לעולמה ב-1999 ויורשיה הם אחייניה, צאצאי אחיותיה שנפטרו לפניה. האחיינים, יחד עם צאצאי האב מנישואיו הראשונים, נרשמו כיורשיו מכוח צו ירושה שניתן ב-2006.
נכדו של המנוח, שייצג את התובעים, סיפר שאת דירת המחלוקת רכש סבו עם אשתו הראשונה. לטענתו, לאחר מות האישה השנייה הביעו אחייניה את הסכמתם להסתלק מחלקם בדירה כמחווה של רצון טוב ומאחר שחלקם בנכס היה קטן. ואולם, מכיוון שאחת האחייניות חסויה, בית המשפט לא אישר את הסתלקותה. בנסיבות אלה טען הנכד כי נערכו הסכמי חלוקה בין היורשים שבהם צוין כי זכויות האחיינים בדירה יעברו לתובעים.
לדבריו, רשם המקרקעין סירב לרשום את ההסכמים שכן לא כל הנתבעים חתמו עליהם. זמן קצר לפני הגשת התביעה מכרו חלק מהם את זכויותיהם בדירה לקרובי משפחתם, בניגוד להתחייבותם לוותר על הנכס. הנכד ביקש להצהיר כי הזכויות בדירה שייכות לתובעים בלבד.
האחיינים של האישה השנייה טענו מנגד כי הנכד ביצע שלל פעולות בלתי חוקיות לשם הגשמת שאיפתו לנשל אותם מהדירה, כשהאחרונה שבהם היא זיוף של הסכם מכר שלפיו הם מכרו לכאורה את זכויותיהם בדירה לתובעים תמורת 500 אלף שקל. דבר ההסכם הפיקטיבי נודע להם במקרה כשקיבלו דרישות לתשלום מס בעקבות העסקה שלא ביצעו.
עו"ד יורם ביתןדוד אסייגהם טענו כי אמנם בעבר חלקם חתמו על תצהירי הסתלקות מעיזבון האב אך ההסתלקות לא נכנסה לתוקף. הנתבעים הבהירו כי הם חזרו בהם מהוויתור שנעשה בעבר לנוכח התנהלות הנכד ומעשי המרמה.
השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה שאין תוקף להסתלקויות או לוויתור של הנתבעים. זאת, בין היתר, כי תצהירי ההסתלקות שנערכו בשנים 2010-2007 לא קיבלו ביטוי משפטי בתיקון צו הירושה כמתחייב.
באשר לזיוף החתימות על הסכם המכר ציינה השופטת כי גם אם הנכד לא פעל בכוונת זדון, אין ספק שהייתה פה חציית קו אדום בהתנהלות התובעים כלפי הנתבעים וכי הנכד פעל בחוסר תום לב, תוך העמדת הנתבעים בסיכון מול רשויות המס בגין הצהרה כוזבת על תמורה שלא שולמה.
במכלול הנסיבות, שבהן ההסכמה של האחיינים לוותר על זכותם בדירה נותרה "על הנייר", קבעה השופטת שיש להעדיף את זכויותיהם על פני זכויות התובעים. לפיכך היא דחתה את התביעה והורתה על פירוק שיתוף בנכס. התובעים חויבו בהוצאות בסך 35 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד יורם ביתן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
