בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שאשת מכירות של בית דיור מוגן, שפוטרה כפסע לפני גיל הפרישה, תפוצה ב-116 אלף שקל. השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קבעה שהחברה לא הוכיחה שפיטרה את העובדת מסיבה אחרת שאינה גילה המבוגר.
באוגוסט 2011 החלה התובעת, היום כבת 64, לעבוד כאשת מכירות ב"אחוזת פולג" – חברה המפעילה בית דיור מוגן יוקרתי בקיבוץ תל יצחק, המשויך לרשת "אחוזות רובינשטיין". באפריל 2018 הוחלפו מנכ"לית החברה והמנהלת הישירה של התובעת. פחות משנה לאחר מכן, בפברואר 2019, הוזמנה העובדת לשימוע לפני פיטורים.
בזימון נכתב בלשון כללית כי "הנהלת האחוזה שוקלת את המשך העסקתך בחברה, וזאת בשל חוסר שביעות מהתנהלותך המקצועית, אשר אינה תואמת את רמת העבודה ואת הסטנדרטים הנדרשים ממך באחוזה". ארבעה ימים לאחר השימוע העובדת פוטרה בגיל 60.
בתביעה שהגישה במאי 2020 היא טענה שהופתעה מאוד מהזימון לשימוע, שכן לא קדמה לו שיחת נזיפה כלשהי. ההיפך, לטענתה היא תכננה באותו זמן לבקש העלאת שכר. לשיטתה פיטוריה נעשו כחלק מתהליך כולל של ההנהלה החדשה להצערת גיל עובדי החברה. בנסיבות אלה, טענה, פיטוריה נעשו תוך הפלייתה מחמת גיל והיא זכאית לפיצוי בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
החברה טענה מנגד שהפיטורים נעשו בגלל התנהלות בלתי תקינה של העובדת והפגנת חוסר לויאליות כלפי המנהלת החדשה שלה. לגרסתה מדובר בפיטורים מטעמים ענייניים ולא בהפליה.
השופטת רובוביץ-ברכש הסבירה שעל מנת שתתקבל טענת הפליה מחמת גיל, נדרשת העובדת להציג ראשית ראיה לכך שלא הייתה סיבה אחרת לפטרה מלבד גילה המבוגר. לאחר מכן עובר הנטל לכתפי החברה להוכיח שלא הייתה הפליה.
עו"ד רלי ארביבצילום: מיה כרמי דרורבמקרה זה, קבעה, העובדת עמדה בנטל הראשוני להוכיח שפיטוריה היו סתמיים, והראתה שבזמן אמת החברה לא גילתה חוסר שביעות רצון מעבודתה. אדרבה, נתוני המכירות שלה היו מרשימים כאשר לפי עדותה שלא נסתרה – היא ביצעה בשנה אחת שבע עסקאות מכירה מתוך 11, וכל זאת כשהיא עובדת במשרה חלקית.
לאור זאת קבעה השופטת שהנטל להוכחת אי הפליה עובר לכתפי החברה, אלא שהיא נכשלה בהרמתו. ממסכת הראיות עלה שבמחלקת המכירות בחברה לא נותר אפילו עובד מבוגר אחד. בהקשר זה השופטת קיבלה את גרסת העובדת לפיה אחרי כניסת המנכ"לית החדשה פוטרו בזה אחר זה תשעה עובדים מבוגרים.
השופטת הוסיפה שהחברה אפילו לא שעתה לבקשת העובדת בשימוע, לקבל תקופת ניסיון על מנת להוכיח את עצמה. החברה איתרה אנשי מכירות חדשים עוד לפני שפיטורי התובעת נכנסו לתוקף.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהעובדת הופלתה מחמת גיל ולכן היא זכאית לפיצוי כספי. יחד עם זכויות סוציאליות נוספות שנפסקו לטובתה, קבעה השופטת שהיא תפוצה ב-95,924 שקל. כמו כן, החברה חויבה לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העובדת: עו"ד אמנון רובינזון
• ב"כ החברה: עו"ד משה מאיר
• עו"ד רלי ארביב עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
