בשנת 2008, קיבל שדרן הרדיו, מושיק טימור, היום בן 85, שיחת טלפון מהשדרנית נתיבה בן יהודה ז"ל, בה הודיעה לו: "קיבלתי את הזמן שלך, אנחנו צריכים לדבר". היא התכוונה לזמן השידור של תוכנית הרדיו שלו' "שישי אישי", שפעלה אז תחת רשות השידור. בתוכנית, אותה החל להגיש באמצע שנות ה-90, ושימש בה גם עורך, מפיק ותחקירן, העלה טימור דמויות מהעבר, ראיין מרואיינים שונים בפינות קבועות והשיב למאזינים. לאחר ההודעה הדרמטית של בן יהודה, התקשר טימור למנהל הרדיו דאז, אמנון נדב, וביקש הסבר. זה הודה ששכח לעדכן אותו, ויידע אותו שאכן זה כך.
באותו שישי, נזכר טימור, הוא נפגש, כמדי שבוע, עם חבריו לתוכנית הרדיו הסאטירית "לצון נופל על לצון", ששודרה בשנות השבעים, ובה השתתפו מלבדו גם דמויות כגון דודו טופז ז"ל, יואל ריפל, אבשלום קור ועודד בן חור, כשהמנחה היה דודו דותן ז"ל. "נפגשנו בבית של בן חור והודעתי לחבורה שאני נוסע לתוכנית האחרונה שלי. הם הרימו גבה. הסברתי ונסעתי לאולפן בתל אביב. כבר בתחילת התוכנית עלתה לשידור מאזינה, שדיברה במבטא פולני כבד, ואמרה שהיא שמעה שמורידים את התוכנית, ושזה חמור מאוד, כי 'נתיבה זו לא אלטרנטיבה'. היא ביקשה שיצאו לרחובות, 'לצעוק, להפגין, לשרוף'.
זיהיתי מיד שזה אחד מהחבורה של "לצון נופל על לצון", אבל הסתרתי את העובדה מהמאזינים. אמרתי לה שאני מאוד מעריך את דבריה, אבל אני מבקש בלי אלימות. מאותו הרגע התוכנית הוצפה במאזינים, מהארץ ומחו"ל, שהודיעו שלא יקבלו את ההחלטה. כחצי שעה לפני סגירת התוכנית התקשר נדב לסלולר שלי וביקש שאעלה אותו לשידור כדי להרגיע את המאזינים. המחאה עזרה והתוכנית המשיכה".
"הפעם זה שונה"
קחו 13 שנה קדימה. בסוף חודש מאי האחרון, קיבל טימור הודעה מתאגיד השידור על הורדת התוכנית מלוח השידורים של "כאן רשת ב" בסוף יוני. ב-25.6.21 הוא שידר את תוכניתו האחרונה, וסגר את המיקרופון לאחר 25 שנות שידור.
ברקע הדיון הציבורי על החלטת הממשלה, שהתקבלה עם אישור תקציב המדינה לשנים 2021-2022, ליישר קו עם מדינות ה-OECD ולהעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65 החל מינואר 2022 באופן הדרגתי, ולאחר מכן אף להעלות את גיל הפרישה לגברים, טימור מספר סיפור דומה לסיפורם של גברים ונשים רבים בישראל - למרות מקצועו הייחודי. זאת בשל העובדה שאין זה פשוט להשלים עם העובדה שמישהו מחליט שהגיע זמנך לפרוש - בין אם זה בגיל 60 או 85.
קולו של טימור, אחד מאגדות הרדיו של ישראל, הוא חלק מפס הקול של המדינה, לאחר ששידר ברדיו תוכניות שונות במשך למעלה מ-60 שנה. את הצד השובב וההומוריסטי שלו הביא לביטוי בתוכניות המתיחות בקול ישראל, במספר סרטי מתיחות של יהודה ברקן ז"ל בהם השתתף, בשעשועוני טלוויזיה בערוץ הראשון, וכאמור, ב"לצון נופל על לצון". את החלק הרציני שבו הקדיש לתוכניות רדיו שהגיש בנושאי עבודה, ביטוח לאומי וזכויות עובדים. את "שישי אישי" שידר מדי שישי, החל מחצות, במשך שלוש שעות רצופות.
אז מה, דז'ה וו? אתה עדיין מקווה שהתוכנית תוחזר גם הפעם?
"הפעם זה שונה. מאז שעברנו לעבוד תחת תאגיד השידור שהחליף את רשות השידור, עבדתי כגימלאי על חוזה זמני, שהתחדש בכל חצי שנה. התאריך האחרון לחידוש סוף יוני, והחוזה לא חודש".
מה היה ההסבר של שרון עמית?
"היו לה כל מיני תשובות. אחת התשובות הייתה שאין תקציב".
אולי זה נכון.
"נו באמת. תקציב התאגיד עומד על 800 מיליון שקל בשנה. אני קיבלתי 400 שקל לתוכנית, ויתרה מזאת הכנסתי לתאגיד כסף מהתוכנית, מפרסומות קבועות. כפנסיונר, אני מרוויח פחות מ-10,000 שקל בחודש ואני מסתדר. לא הייתי צריך את ה'גרושים' שקיבלתי לכל תוכנית, עשיתי את זה מהנשמה. כשאמרתי לעמית שאני מוכן לשדר גם בלי כסף, היא מצאה תירוץ אחר. ישבתי אצלה בפגישה עם זוגתי, וכשירד התירוץ של הכסף היא אמרה שהיא צריכה את זמן התוכנית לדברים אחרים. זוגתי אמרה לה, שתשאיר אותי למשך שעתיים, ותיקח שעה אחת. על זה היא השיבה שהיא לא יכולה, ו'זרקה' אותי לברוך שי, עורך החדשות של התאגיד, שהחזיר אותי אליה, ואמר שהחלטות כאלו אינן בסמכותו.
"ב-1 ביוני קיבלתי ממנה את המכתב הביתה, ובין היתר היא כתבה: 'בהמשך לשיחתנו מ-31.5.2021 על הכוונה לסיים את ההתקשרות עימך, ולאור בקשתך להמשיך לשדר את התוכנית, מצטערת להודיע לך שאין באפשרותנו להמשיך להעסיקך, וההתקשרות בינינו תסתיים בסוף יוני. ביום שישי 25.6 תגיש את התוכנית האחרונה בה תוכל להיפרד מהמאזינים".
אז נפרדת מהמאזינים בתוכנית האחרונה?
"נפרדתי מהם לאורך כל החודש. בכל תוכנית נהגתי לומר עוד כמה תוכניות נותרו לי לשידור. אחרי שלוש תוכניות כאלו, היא התקשרה אליי ואמרה שהיא כתבה במכתב שאני יכול להיפרד מציבור המאזינים בשידור האחרון, ושזה לא בסדר שאני כל שבוע מדבר על זה. מה פתאום היא התעוררה רק לפני התוכנית האחרונה?".
המחאה שלא צלחה
אפשר לשמוע בקולו של טימור את הכאב כשהוא מדבר על כך. "ככה, פתאום, בלי הסבר, גדעו לי את מה שאני הכי אוהב לעשות, ומה שאני יודע לעשות. כשאקריא לך חלק ממה שאנשים כתבו לי בעקבות ההודעה על הורדת התוכנית את תביני שהכאב הוא לא רק שלי, אלא גם שלהם. גם הם לא מבינים עד לרגע זה למה התוכנית הורדה".
אכן, הורדת התוכנית, שצברה עם השנים ציבור מאזינים נאמן, הובילה למחאה רחבה ולעצומה, עליה חתמו למעלה מ-32 אלף איש, שקראו להמשך שידורה. העצומה החלה בעקבות פוסט זועם שהעלה דיוויד סלע, עורך אתר "נוסטלגיה", בדף הפייסבוק שלו. את עשרות אלפי החתימות, בהם כמה אלפים שהתקבלו מ-57 מדינות בחו"ל, כולן בשמות מלאים וגלויים, הדפיס סלע וקיבץ בחוברת בת כ-400 עמודים, אותה נתן לטימור. זה הגיע איתה לשיחה, שביקש לערוך בנושא עם מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ. לדבריו, קובלנץ השיב לו שהוא מאציל סמכויות, שקבלת ההחלטות היא בידי שרון עמית, ושהוא לא מתערב בזה. "אני לא מבין. איזה מין מנכ"ל זה"? מקשה טימור. "מי שקובע אמור להיות המנכ"ל. הוא זה שצריך לחשוב ולהחליט, ולא לשים את עצמו כיושב על הגדר".
לא רק מאזינים הביעו את מחאתם. גם אנשי ציבור נדרשו להחלטה, ביניהם, לדוגמא, ח"כ צבי האוזר ("תקווה חדשה"), ששלח לקובלנץ מכתב, עם העתקים לשר התקשורת, יועז הנדל, וליו"ר התאגיד, גיל עומר, בו ביקש שיותיר את תוכנית הרדיו באוויר. "תוכנית 'שישי אישי' מהווה במה ייחודית לתכני מורשת והיסטוריה לאומית ומספרת את סיפורה של הארץ ותושביה בדרך שובת לב ואוזן. אבקש לבטל את רוע הגזירה, ולהותיר התוכנית בלוח השידורים", כתב.
עזר?
"ממש לא, כמו שלא עזרו עשרות אלפי חותמי העצומה. כשהבנתי מה עלה במקום התוכנית שלי, עוד יותר לא הבנתי את ההחלטה. במקומה העלו מהאוב את הסדרה "ישראל בת 60" שסוקרת אירועים בתולדות המדינה. שעתיים של הקלטות ועוד שעה נוספת, גם על דברים ישנים. אני הראשון להסכים על החשיבות העצומה שיש לתיעוד אירועים ואנשים שבנו את המדינה, אבל שיסבירו לי למה עדיף לתת לאנשים שנפטרו, שכבודם מונח, לדבר אל האומה, ולא לאנשים חיים, שיש להם קהל מאזינים עצום וקבוע".
בוא נלך לכיוון ההפוך. שידרת במשך 25 שנה בהצלחה. אנשים יוצאים לפנסיה בגיל 67, ואתה קיבלת עוד 18 שנה לשדר. אתה גם לא היחיד שהורד מלוח השידורים. גם התוכנית "פנינים לשבת" עם גדעון הוד, ששודרה במשך למעלה מ-30 שנה, הורדה. למה לא להגיד תודה, לפנות את המיקרופון לכוחות חדשים וללכת להגשים חלומות וליהנות מהחיים?
"לאחר ההודעה התקשר אלי ירון לונדון ואמר לי: 'אתה רוצה להגיד לי שאף פעם לא חשבת שיום אחד זה ייגמר'? השבתי לו: 'למה שאחשוב ככה'? הוא השיב שהוא כן חושב, כי צריך להתכונן לרגע ולדעת שיגיע. ואני שואל: למה? משהו אצלי לא בסדר? האם התחלתי לגמגם ואני לא יכול להגיש? האם אני שוכח דברים או מדבר שטויות? שיראו לי איפה אני לא בסדר, אבין ואשתוק.
"אני נהניתי מהתוכנית, ואנשים שעבדו איתי - נהנו. אם יש בי איזה דפקט, שאנשים מכירים, ואני לא, אז שיגידו וארים ידיים. אלוהים אדירים", הוא נשמע כמקונן, "תקראי את התגובות של האנשים, שאף מאיימים שיפסיקו להאזין לרדיו של 'כאן', זו לא טלוויזיה, שאולי בה לא רוצים לראות אנשים מזדקנים, אבל קריין רדיו? למה צריך להיות לזה גיל? אני בן 85, נכון, אבל אני לא מרגיש ככה. יש לי את אותו הקול, יש לי קהל מאזינים, לתוכנית יש רייטינג ופרסומות. אז למה?".
עד כמה לגיל יש השפעה בתקשורת בכלל וברדיו בפרט? לארי קינג למשל, שנפטר בינואר האחרון מקורונה, כשהוא בן 87, המשיך להיות שדרן טלוויזיה ורדיו עד יום מותו.
"ככה צריך להיות. קראתי לפני כמה שנים על שדרן אמריקני, שכשהיה בן 82 האריכו לו את החוזה בעשר שנים קדימה".
5 צפייה בגלריה
"אני בן 85 אבל יש לי את אותו הקול, יש לי קהל מאזינים, לתוכנית יש רייטינג ופרסומות. אז למה?"
(אלבום פרטי)
"אין פה מקריות"
מה אתה עושה עם התחושות שמקננות בך עכשיו?
"ראשית, סיימתי עם התאגיד. אני לא מקשיב יותר לתוכנית אחת. אבל עזבי לרגע אותי. מציק לי הנזק שנגרם למערכת. יש שהודיעו שלא יאזינו יותר לרדיו בגלל זה. דיברת על מבוגרים? מצד אחד, יודעים לצאת עם סיסמאות שאסור לפגוע בהם. מצד שני, בהחלטה הזו יש פגיעה בדיוק בקהל הזה. אני מרגיש לא נעים כלפי האנשים האלו. אני כועס, כואב ועצוב, ואפילו הרגשתי מושפל. ויותר מכל אני מרגיש, שמשקרים אותי במצח נחושה".
אתה יודע מה הסיבה להורדת התוכנית?
"רוע לב!", הוא אומר בקול רם, מדגיש כל אות ומגלגל את הר'. "זו כל הסיבה כולה. זה רוע לב כלפיי ואטימות כלפי המאזינים, ברובם מבוגרים, שנהגו להאזין לתוכנית".
אולי יש פה איזו מלחמת אגו נסתרת? עולם התקשורת הוא עולם רווי יצרים.
"סיטואציה כזאת לא קרתה לי במשך כל שנות עבודתי בעולם התקשורת. אני לא מכיר אישית את שרון עמית, כך שהיא לא באה איתי חשבון. היא הייתה בסך הכל עוזרת הפקה בקול ישראל, ולמדתי להכיר אותה רק בתאגיד, כשהיא קראה לי להודיע לי על הפסקת עבודתי. מתוך רוע לב מישהו החליט: 'יאללה, זורקים אותו' וכך עשו. אגב, גם שאלתי את קובלנץ, האם העובדה שהגעתי מ'קול ישראל' זו נקודה שחורה מעל הראש שלי, והוא ענה: 'מה פתאום? חלילה'. הנה, עובדה, כל עובדי קול ישראל לשעבר, שקריינו חדשות - פוטרו. כך דן כנר, מלאכי חזקיה, ואיריס לביא, כולם גימלאים. מה קרה, הם כבר לא קראו טוב? התבלבלה להם הלשון? לא ידעו אנגלית? ממש לא. הם עשו עבודה מצוינת, ואף אחד מהם לא נמצא יותר ברדיו. עכשיו גם אני הולך הביתה, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שאין פה מקריות".
אם המחאה תעזור, ויבקשו ממך עכשיו לחזור לשדר?
"גב' עמית אמרה לי בשיחה שישתמשו בי בחגים, למשל, תמיד היה לי שידור מיוחד ביום העצמאות. השבתי לה שאני תמיד מוכן לשדר. עכשיו, כשאני חושב על ההתנהלות, אם היא תבקש ממני לשדר בסוכות - אשיב שאני מוכן, בתנאי התוכנית תחזור".
מכאן חדשות נמסר בתגובה: "כאן מודים לשדרני ועובדי התאגיד שהגיעו לגיל פרישה, והמשיכו לתרום גם שנים רבות אחרי כן. התוכנית הוותיקה 'שישי אישי' בהגשת משה טימור ירדה מהאוויר לאחר שנת קורונה מאתגרת, והצורך לבצע התאמה של לוח השידורים. מנהלת תחנת 'כאן רשת ב', שרון עמית, שוחחה עם טימור מספר פעמים, בהן פירטה בפניו את מהלך הדברים, ואף הוצעו לו הצעות לעריכת תוכניות מיוחדות במועדים וחגים".
לשאלה האם יש קשר בין פיטורי השדרנים הוותיקים לגילם או לכך שהגיעו מקול ישראל, השיב גורם בתאגיד, שאין כל קשר. הוא אף ציין כי "יש בתאגיד עוד לפחות כ-20 שדרנים בגילאים מבוגרים, בהם שדרן בן 82".
