בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה של גבר נגד אשתו לשעבר שבמסגרתה דרש להצהיר כי הסכם גירושין שנחתם ביניהם ולפיו היא תקבל את הדירה המשותפת אינו תקף. הוא נימק זאת בכך שלאחר הפרידה הם חזרו לחיות יחד לתקופת מה ובכך ההסכם בוטל "בהתנהגות", אבל השופטת נאוה גדיש חשבה אחרת.
ב-2015 נקלעו יחסי בני הזוג למשבר שהוביל להחלטתם להתגרש. הם חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו ויתר הבעל על זכויותיו בדירה המשותפת. בסמוך לאחר חתימת ההסכם הם פנו לבית הדין הרבני להסדרת הגירושין, אך בפועל ההליך לא הושלם.
ב-2016 הדירה עברה לבעלות האישה וכשנתיים לאחר מכן שבו בני הזוג לגור יחד. ב-2021 פרץ משבר נוסף והאישה דרשה מהבעל לפנות את הבית. משסירב היא הגישה נגדו תביעת פינוי. בתגובה הוא הגיש תביעה שבה עתר להצהיר שההסכם מבוטל. לדבריו, האישה הפעילה עליו לחץ והוא חתם על ההסכם בלי שהבין את משמעותו ותוצאותיו. הוא הוסיף שהם חזרו בהם מההסכמות בהתנהגות, שכן הם איחו את השבר וחזרו לחיות יחד למשך כשלוש שנים, תוך שהם זונחים את ההסכם.
האישה טענה מנגד שההסכם נחתם אחרי שהבעל התייעץ עם עורך דין מטעמו. היא הוסיפה שלא ניתן לומר שהפעילה עליו לחץ, שכן היא זו שהייתה הצד הפגוע. היא הבהירה שמשבר הגירושין היה תולדה של מערכת יחסים אינטימית שניהל התובע עם אחרת.
עו"ד אלה שינפלד צילום: אלה שינפלד לדברי האישה, לאחר שנחתם ההסכם הם פעלו על פי ההוראות שנקבעו בו למעט לעניין הגירושין שנדחה בשל קושי נפשי מצידה. היא אישרה שהם חזרו לחיות באותו בית אלא שלטענתה עשו כן רק לאחר כשלוש שנים מהפרידה ולאחר שהבעל נפרד מזוגתו החדשה. היא ציינה שגם בתקופה שבה שבו חיו יחד הייתה הפרדה רכושית מוחלטת.
השופטת נאוה גדיש קבעה שהבעל לא הביא כל ראיה לכך שהאישה הפעילה עליו לחץ לחתום על ההסכם, והוא לא הוכיח שהיה בעמדה מוחלשת מולה. דווקא האישה הייתה במצב פגיע שכן הוכח שהמשבר נוצר בשל העובדה שהבעל ניהל מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת. זאת ועוד, הוא חתם על ההסכם חודש וחצי לפני האישה ובנסיבות אלה לא ברור באיזה לחץ הוא היה.
השופטת התרשמה שהצדדים עשו את ההסכם מרצונם החופשי וללא שום כפייה, לחץ או השפעה רעה, וכי הבינו את משמעותו ותוצאותיו. עוד נקבע שלאחר חתימת ההסכם החלו הצדדים לפעול על פיו, למעט בעניין הגירושין: הבעל שילם מזונות, עזב את הבית ועבר לגור עם זוגתו החדשה. הוא חתם על שטרי מכר להעברת הדירה על שם האישה וגרע אותה מהחשבון המשותף.
בפסק הדין צוין שהאישה הסבירה שהסכימה לקבל את הבעל בביתה לאחר שהסתבר לה שנפרד מבת זוגו והוא סיפר לה שאין לו איפה לגור. בהמשך הצדדים אכן שבו לחיים משותפים אך התנהלו בהפרדה רכושית. בנסיבות אלה נקבע שההסכם תקף והתביעה נדחתה. הבעל חויב בהוצאות משפט בסך 74 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד סיגלית קופלר, עו"ד טלי דנון
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שירה שואף דגן
• עו"ד אלה שינפלד עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
