מי שלמד פעם את תורת הקבוצות במתמטיקה (נו, זאת שמחלקת איברים לקבוצות מסוימות, ובדרך כלל רק חלק מהם יכולים להשתייך לשתיהן), יודע שהצרפתים תמיד היו מעולים בליישם את התורה על, אה, מה שהם שותים. תורת הקבוצות הצרפתית, למשל, הביאה לכך שכל קוניאק הוא ברנדי, אבל לא כל ברנדי הוא קוניאק: רק ברנדי שהענבים שלו גדלו בחבל קוניאק ייחשב קוניאק. היתר, מטבע הדברים, יסבלו ממעמד נמוך יותר על בסיס אזור גידול.
ובכן, הצרפתים החילו את תורת הקבוצות גם על השמפניה. אם איתרע מזלך והגעת לעולם כיין תוסס ספרדי, למשל, בקבוקי השמפניה שניצבים לצידך על המדף יציצו עליך בהתנשאות (מוצדקת, לרוב). אבל אם באת לעולם כחלק מאצולת ענבים שצמחו כפינו נואר, שרדונה או פינו מונייר מחבל שמפיין – נראה שהעתיד צופן לך מדפים גבוהים בחנויות יין יוקרתיות ולפעמים אפילו להישפך על ראשו של נהג כשרוני בסיומו של מרוץ. חוץ מזה ששמפניה נחשבת מאז ומתמיד לאחד מהמשקאות האלכוהוליים היוקרתיים בעולם, בעיניי יש לה עוד יתרון יחסי שאי אפשר להתכחש לו: בניגוד לכמעט כל משקה אלכוהולי אחר בעולם הזה, ברגע שפתחתם בקבוק שמפניה, אתם חייבים לסיים אותו, כי אחרת תישארו בלי בועות. אז הנה 16 בקבוקים שפתחנו ונאלצנו לסיים בחודש האחרון. נדבר איתכם כשנתעורר.
קלמנט פירלו הוא ה־Cellar Master של בית השמפניה פומרי, וכוכב הצפון המילולי שלו כולל שתי מילים: אלגנטיות טבעית. השמפניות של לואיז פומרי מייסדת בית השמפניה מתיישנות עמוק באולמות התת־קרקעיים שנמצאים ליד העיר ריימס מאז התקופה הגאלו־רומית. הברוט רויאל שלהם, חצי־חצי שרדונה ופינו נואר, היא שפריץ עסיסי ותוסס של כיף. תפוח ירוק, נגיעה לימונית, רמת בועות גבוהה יחסית. יופי של דבר לפתוח איתו את הבוקר. ברצינות, נו.
פומרי ברוט רויאל, 189 שקל
למרות שמה, ההיידסיק מונופול רחוקה מלהיות משחק ילדים. בית השמפניה הזה נוסד ב־1785, מה שהופך אותו לאחד מבתי השמפניה הוותיקים בעולם, ולא במקרה היא איתנו עד היום.
ה־Blue Top הבהירה שלהם, עם נגיעות בריוש ועקיצה דבשית קטנה על הלשון, היא אפריטיף שיילך נפלא לצד צלוחית סביצ'ה למשל. שמפניה קלאסית, כולל הרכב הענבים שלה: פינו נואר, שרדונה ופינו מונייר. והיא אפילו כשרה.
היידסיק מונופול, 179 שקל
אלכסנדר בונה (אין קשר משפחתי או אחר לשחקן הכדורגל הנושא את אותו שם) הוא בית שמפניה צעיר יחסית, איתנו רק 60 שנה, שכרמיו נטועים בגבעות אבן הגיר שמפרידות בין שמפניה לבורגונדי, והוא שמר על פרופיל צנוע יחסית. הברוט שלהם, בן לוויה מושלם לאויסטרים אם אתם מחובבי הז'אנר, הוא בלנד של 80 אחוז פינו נואר והיתר שרדונה, שהתיישן 30 חודשים בבקבוק. הוא עדין, לימוני, עם טעם שנשאר הרבה זמן (וכך גם זרם הבועות העקבי שלו). הבלאן דה נואר ("לבן משחור" – יין לבן מעינב אדום) כולו תפוחים ירוקים ואדומים, קצת שמרים וגוף בינוני. לשמור לגבינה טובה.
אלכסנדר בונה גראנד רזרב ברוט,
165 שקל
אלכסנדר בונה בלאן דה נואר ברוט,
165 שקל
בולינג'ר, Since 1829, הוא אחד מבתי השמפניה הידועים, האהובים והאלגנטיים ביותר בעולם (זו גם, אגב, השמפניה של ג'יימס בונד. והיא אף זכתה לשם חיבה בממלכה: הבריטים קוראים לה "בולי"). הספיישל קווה שלהם, שמפניה ללא שנת בציר מוגדרת, היא בלנד של ענבים באותו גיל, בתוספת יינות רזרב, שחלקם יכולים להיות גם בני עשר. הספיישל קווה מיושנת לפחות חמש שנים נוספות לפני שהיא יוצאת לשוק, ואני מציע לשמור אותה לאירוע מיוחד מאוד, ברמת חתונה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, ולדאוג לצלחת נקניקים איכותית לידה.
בולינג'ר ספיישל קווה, 355 שקל
איזה בקבוק נסיך, אה? וגם מגיע בחליפה לבנה יפה כזאת, מוכן לבמה המרכזית. Ruinart, תאמינו או לא, הוא בית השמפניה הראשון (!) בצרפת, כאן כבר מאז 1729. פה לא נגמרים המאפיינים המיוחדים של השמפניה הזו: היא עשויה מ־100% ענבי שרדונה מקוט דה בלאן, שאחראים לאחת מהשמפניות הכי פרחוניות ופירותיות ששתיתי, כזו שזכתה ל־93 ב־Wine Spectator, ונחשבת לאחת מהשמפניות המוצלחות ביותר שאפשר לשים עליהן את היד. רעננה מאוד, חומציות גבוהה למדי, לשמור לסילבסטר, ולהתרכז.
רוינאר בלאן דה בלאן, 349 שקל
G.H. Mumm הוא בית שמפניה ששייך למרטל ולכן גם לפרנו ריקראד, חברת המשקאות השנייה בגודלה בעולם. למרות שרוב הסיכויים שלא שמעתם עליו מעולם, מבחינת מכירות, הוא מתנדנד בין המקום השלישי לרביעי בעולם, עם מכירות של בערך 8 מיליון בקבוקים בשנה. השמפניה המפורסמת (בעולם: היא כיכבה ב"קזבלנקה") שלהם היא בלנד של פינו נואר, שרדונה ופינו מונייר, שהתיישנו מעט יותר משנתיים. התוצאה אפרסקית, ונילית, נעימה מאוד ומהווה תמורה ראויה לכסף.
G.H Mumm Cordon Rouge,
225 שקל
עוד בית שמפניה שהיקף המכירות שלו עשוי להפתיע אתכם, הוא לורן פרייה, שמכר בקבוקי שמפניה ב־185 מיליון יורו בשנה החולפת, וזאת למרות ירידה של כ־20% במכירות כתוצאה מהמשבר הבריאותי העולמי. הבית, כרגיל, נוסד קצת לפני שנולדתם, ב־1812, ומאז התרחב להפצה במעל 160 מדינות.
למרות שכמעט כל מי ששותה שמפניה היום מתכוון לסגנון ברוט, השמפניות היבשות המשמשות כאפריטיף, יש כאלה שנהנים משמפניה חצי־יבשה כמו הדמי סק של לורן פרייה, עם סוכר גבוה יחסית, אף שגם היא לא באמת מתוקה – רק קצת יותר מתקתקה משאתם רגילים. הולכת פגז עם אוכל מטוגן למשל, או עם קינוח.
הלורן פרייה רוזה היא סיפור אחר. מלאה בטעמי פירות אדומים, יבשה ורעננה, שקצרה ציונים גבוהים מאוד במגזינים הכי נחשבים בעולם. זו שמפניה שסימני הגיל ניכרים בה, במובן הטוב של המילה, ושהייתי ממליץ לשתות עם שום דבר. רק להתרכז במורכבות שלה ולהודות למזלכם הטוב.
הלורן פרייה לה קווה היא, בעיניי, אולי הבקבוק המעודן ביותר בעמודים אלה. הרבה שרדונה מיושן, קצת חמאה וקרואסון ובריוש. או שחלמתי להתעורר בפריז? בכל אופן, בקבוק נהדר ששווה את ההשקעה.
לורן פרייה הרמוני דמי סק, 290 שקל
לורן פרייה רוזה (כשר), 490 שקל
לורן פרייה לה קווה (כשר), 340 שקל
28,000,000 בקבוקים בשנה יוצאים משערי מואט, בית השמפניה הגדול בעולם, שבבעלותו החלקית מותג היוקרה LVMH (שזה לואי ויטון מואט הנסי). רוצים עוד קצת שמות מפוצצים? אוקיי. אז תחת המותג של מואט מיוצרת גם ה"דום פריניון", אולי השמפניה המפורסמת בעולם. המואט כיכבה באינסוף שירים ("Killer Queen" של Queen הוא רק אחד מהם), והיא הפכה לשם נרדף למה שיוקרתי וחגיגי בעולמנו. האימפריאל היא בלנד קלאסי של פינו מונייר, שרדונה ופינו נואר בצבע צהבהב בהיר, קצת אגוזית ותפוחית, מכובדת, פריכה ומעולה. הרוזה גם היא נהדרת: כמעט חצי מהבלנד פינו נואר, היתר פינו מונייר, שרדונה ויינות רזרב. תותית, מינרלית ויבשה למדי. הבקבוק המושלם לוולנטיינס.
מואט & שנדו אימפריאל ברוט,
199 שקל
מואט & שנדו אימפריאל רוזה,
229 שקל
אני מניח שגם התווית הצהובה של הקליקו מוכרת לכם, עוד בית שמפניה עצום תחת המותג LVMH. הוו ידועה בכך שהיא השמפניה הראשונה שציינה שנת בציר על גבי בקבוקים מסוימים, וגם את שמפניית הרוזה הראשונה על ידי ערבוב בין יינות אדומים ללבנים. הרוזה – כמעט חצי ממנה פינו נואר, היתר שרדונה ומונייר, היא אולי הבלנד הקלאסי ביותר בנמצא. שמפניה מלאה, עם טעמים בולטים של תותי בר, מאוזנת מאוד, תלך טוב עם כל דבר פחות או יותר. הברוט, בצבע קש מלבב ורמז לטעמים קרמליים, היא חגיגה תוססת בבקבוק. שמפניה חדה ומדויקת שקשה לשתות ממנה רק בקבוק אחד.
וו קליקו רוזה, 309 שקל
וו קליקו ברוט, 259 שקל
עם קרוב ל־90% פינו נואר והיתר שרדונה, הברטל ברוט (מכרם הממוקם בדרומו של חבל שמפניה, בקוט דה בר) היא עסקה שקשה למצוא אטרקטיבית ממנה. שמפניה אלגנטית, אפרסקית ובעלת מרירות נעימה. אולי לא השמפניה הכי מורכבת בעולם, אבל בהחלט רכישה טובה שכמעט מביאה אותה לאזורים של מחיר יומיומי.
ברטל ברוט, 150 שקל
על לואי רודרר בטח לא שמעתם עד היום, אבל על קריסטל, מותג העל שלה – שהיא ללואי רודרר מה שדום פריניון היא למואט שנדון, דהיינו אחת השמפניות היוקרתיות בעולם – אני משוכנע שכן. הרודרר, איתנו מאז 1776 (אם כי לא ספציפית הבקבוק הזה) היא בלנד של פינו נואר, שרדונה ופינו מונייר שמיושנת כשלוש שנים, והיא חגיגה מעודנת ומורכבת, מה שהופך את השמפניה הזאת, למרות מחיר לא נמוך במיוחד, לקנייה מעולה.
לואי רודרר ברוט פרמייר, 300 שקל
