בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב הכיר לאחרונה במשרדי חברת וורטי מחקר ופיתוח בע"מ כ"בית תוכנה" – הגדרה המעניקה לה הנחה משמעותית של 55% בתשלום הארנונה. השופט אליהו בכר קבע שהחברה, העוסקת בהקמת פלטפורמת מסחר עבור רוכשים ומוכרים, נופלת להגדרה הייחודית אף שאינה מוכרת תוכנה כ"מוצר מדף".
החברה מחזיקה נכס ששטחו 750 מ"ר בתל אביב ועוסקת בפיתוח פלטפורמה טכנולוגית למכירה וקנייה מקוונת באמצעות אתר אינטרנט ייעודי של מוצרי יוקרה יד שנייה, בעיקר תכשיטים ויהלומים. החברה טענה כי יש לסווג את הנכס כ"בית תוכנה", סיווג שמעניק כאמור הנחה משמעותית בארנונה. מנהל הארנונה בעירייה דחה את בקשתה, והעניין הגיע לוועדת ערר.
אלא שגם הוועדה סברה שאין מקום לשינוי הסיווג. היא קבעה שלא מתקיימים בחברה המאפיינים הנדרשים לצורך הכרה במשרדיה כבתי תוכנה, ובראשם פעילות יצרנית של פיתוח ומכירת תוכנה כסחורה (מוצר מדף). הוועדה נימקה שהחברה למעשה מפתחת מיזם עסקי – אתר אינטרנט המשמש פלטפורמת מסחר לעסקאות יד שנייה – ולא תוכנה.
החברה לא השלימה עם החלטת הוועדה. בערעור שהגישה במאי האחרון לבית המשפט היא הדגישה שכל עיסוקה הוא בפיתוח מוצר טכנולוגי ולכן עונה להגדרה של בית תוכנה.
מנגד טען מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב כי החברה אינה עוסקת בייצור תוכנה כמוצר מדף, אלא בפלטפורמה אינטרנטית שההכנסות לגביה מושגות בדרך של עמלה מעסקאות המכירה המועלות בה. מכאן, לשיטת המנהל, שהחברה לא יכולה ליהנות מתעריף הארנונה הנמוך, ששמור לחברות שליבת עיסוקן היא ייצור תוכנה בלבד.
השופט בכר הסביר כי הסיווג "בית תוכנה" מוגדר בצו הארנונה של עיריית ת"א כ"בתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה". מכאן שעל המערערת להוכיח כי זהו עיסוקה העיקרי. עוד הסביר השופט כי במהלך השנים פותחו בפסיקה מבחני עזר שתפקידם לסייע בבחינת השאלה האם עיסוקה של החברה היא ייצור תוכנה. כך למשל, יש לשאול האם המוצר אותו מפתחת החברה נועד לציבור הרחב או ללקוח ספציפי. בנוסף, יש לבחון מהו שיעור העובדים העוסקים בכתיבת תוכנה לעומת כל השאר.
נקבע שהמערערת עונה על מרבית המבחנים ככולם. כך למשל, הוכח שהיא עוסקת בפיתוח זירת מסחר שנועדה לשימוש הציבור הרחב. בנוסף, הוכח כי לפחות חצי מצוות העובדים בחברה עוסק בפיתוח. לא מועסקים בחברה אנשי מכירות, שיווק או תמיכה (אלה מועסקים בחברה האם בארה"ב). "מעת שכל קיומה של המערערת נועד לפיתוח התוכנה, בוודאי ש'עיקר' עיסוקה הוא אכן בפיתוח תוכנה", כתב השופט.
בשולי הדברים העיר שלדעתו אין חובה כי תוכנה תימכר כ"מוצר מדף" כדי להכיר בפעילות החברה כ"יצרנית", לצורך הנחה בארנונה. במציאות של היום, הדגיש, מוצרים רבים שינו את מהותם מפיזי לדיגיטלי, ועל המשפט להתאים עצמו לעת המודרנית ולהתפתחות הטכנולוגית. לפיכך נקבע כי השימוש שעושה המערערת במשרדיה נופל תחת הגדרת "בתי תוכנה", וכי על מנהל הארנונה בעירייה לשנות בהתאם את הסיווג שלה עבור השנים הרלוונטיות (2022-2020).
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ החברה: עו"ד ישראל ארוגטי
• ב"כ מנהל הארנונה בעיריית ת"א: עו"ד מור רוזנבוים שדה (מהשירות המשפטי בעיריית ת"א)
• עו"ד ירון נדם עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
