בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה תושב העיר שביקש להכשיר מראש את התנגדותו לפרויקט פינוי-בינוי שעתיד להתבצע בבניין מגוריו. השופט אלעזר נחלון קבע שהתנגדות לא הובאה במסגרת ההליך המתאים.
מדובר בבעל זכויות בדירה בבניין בן 112 דירות. חלק משכניו ייפו את כוחה של עורכת דין לייצג אותם בתהליכי התחדשות עירונית, ובמקביל התקשרו בעלי הדירות התומכים בביצוע העבודות עם חברת "אזורים בניין" כיזמית שתוביל את הפרויקט.
התובע לא המתין שבעלי הדירות התומכים בפרויקט יתבעו אותו, אלא הגיש ביוני האחרון את תביעתו לבית המשפט שבה ביקש להצהיר כי סירובו לחתום על הסכם הפינוי-בינוי לא נחשב "סירוב בלתי סביר" לפי חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי). לטענתו, נוסח ההסכם המוצע לוקה בפגמים, כמו למשל חיובו להיות מיוצג על ידי עורכת הדין שמלווה את הפרויקט, ולפיכך על בית המשפט "להכשיר" את סירובו מראש.
היזמית, מנגד, טענה שיש לסלק את התביעה על הסף משני נימוקים: האחד, שהמקום לדון בסירוב התובע הוא במסגרת תביעה של הדיירים התומכים בפרויקט נגדו, ואין מקום להכרעה הצהרתית מקדימה בנסיבות שבהן תביעה כזו טרם הוגשה. הנימוק השני הוא שהנתבעים הרלוונטיים הם בעלי הדירות האחרים – ואלה לא צורפו כצד לתביעה.
השופט נחלון קבע כי אף שבקשות לסילוק תובענות על הסף מתקבלות במשורה, מקרה זה מצדיק את קבלת הבקשה של "אזורים" ואת מחיקת התביעה של בעל הדירה הסרבן. נפסק שהתובע למעשה הקדים את זמנו ונקט הליך לא מתאים מבחינה דיונית.
השופט ציטט מפסיקה שניתנה לפני כשלוש שנים, שבה הדגיש בית המשפט המחוזי לבעל דירה סרבן כי "המסגרת הדיונית להכרעה בשאלת הגדרתו של בעל דירה כ'בעל דירה מסרב' היא זו שהותוותה בחוק פינוי ובינוי, והיא מסגרת ספציפית", וממילא "הדיון בשאלה אם סירובו של המבקש לעסקת פינוי ובינוי הוא סביר או לא, מוקדם ותיאורטי".
באותו מקרה נקבע שחזית המחלוקת בשאלת סבירות הסירוב היא מול שאר בעלי הדירות, ולא מול היזם או עורך הדין של בעלי הדירות. העליון אשרר פסיקה זו, תוך שקבע כי "אם וכאשר יבשילו התנאים להגשת תביעה נגד המערער מטעם בעלי הדירות האחרים במתחם, אזי טענותיו של המערער ביחס לתנאי החוזה וסבירותם יתבררו לגופן במסגרת הדיונית המתאימה ובמעמד בעלי הדין הנדרשים".
על רקע האמור קבע השופט נחלון כי התביעה שלפניו מעוררת קושי כפול: האחד, מפני שסבירות הסירוב צריכה להיבחן במסגרת תביעה של בעלי הדירות התומכים נגד הסרבן, ולא במסגרת אחרת. השני והעיקרי הוא שגם בהנחה שיש לפרש את הפסיקה ככזו שלא שוללת הליך למתן סעד הצהרתי מקדים, עדיין לתביעה הנוכחית לא צורפו בעלי הדין הרלוונטיים והם יתר בעלי הדירות. בנסיבות אלה, קבע השופט, להכרעה בתביעה ממילא לא יהיה תוקף כלפיהם כך שאין טעם לדון בה.
לפיכך השופט קיבל את הבקשה, מחק את התביעה על הסף וחייב את בעל הדירה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל לטובת היזמית.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ בעל הדירה: עו"ד טובה רויז (פסטרנק)
• ב"כ היזמית: עו"ד שאול שמרון
• עו"ד יצחק בוזגלו עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
