היום, יוני (יהונתן) שדה הוא יזם נדל"ן בן 44, שמתגורר ביוסטון, והבעלים של חברת "שדה השקעות", שמנהלת בארה"ב נכסים בהיקפים של מאות מיליוני דולרים. לאחרונה גם הפך ליו"ר פעיל ובעל השליטה בחברת iintoo, הנסחרת בבורסה בת"א ועוסקת בגיוס כספים להשקעה בפרויקטים של נדל"ן בארץ ובחו"ל, ואף שינה את שמה ל"שדה נדל"ן".
אבל כששדה היה בן 12 התהפך עליו עולמו. "גדלתי במושב גבעת ישעיהו בסמוך לעמק האלה", הוא חוזר אחורה בזמן. "הייתה לי ילדות מהממת, בית מאושר, בתוך מרחבים ושקט. גידלנו ירקות ופירות ופרחים. אבי עבד בשתי עבודות כדי לספק את כלכלת המשפחה, ואחי, הצעיר ממני, ואני, סייענו בעבודות החקלאות. ואז התרחשה הטרגדיה, ששינתה ועיצבה מחדש את החיים של כולנו".
למה? מה היה שם?
"ביום אחד, ככה פתאום, אמי חלתה. היא הובהלה לבית החולים, הורדמה והונשמה, ובמשך כחודש התנדנדה בין חיים ומוות. למרות שהיא התגברה וחזרה לעצמה, האירוע הספיק כדי לפרק את המשפחה לגורמים. כשאמי חלתה, עולמו של אבי, שמשפחתו עברה את מוראות השואה, התפרק.
"כמה ימים לאחר שאמי אושפזה, הגיעו אליו רבנים והסבירו לו שזה קרה כי הוא לא מקיים מצוות. במשך שבועיים הוא הלך ברגל בכל יום לחברון, והתחיל לחתום על סכומים מטורפים לכל מיני מטרות בהקשר הזה. בתום השבועיים הוא קרס ואושפז בכפייה במחלקה הפסיכיאטרית באותו בית חולים שאמי הייתה מאושפזת בו. מצאתי את עצמי, ילד קטן, נודד בין הקומות, חסר אונים. כשאמי שוחררה, התחלתי לעבוד בשטח עם הפועלים. מיד לאחר מכן הוריי התגרשו. אמי בנתה את חייה מחדש, נישאה לאיש צבא ועברנו להתגורר ברעות. עם השנים אבי טופל ומוגדר היום פגוע נפש, כשהוא בעיקר סובל ממאניה דיפרסיה. אבי מעולם לא חזר להיות מה שהוא היה לפני המקרה".
כשאתה מביט לאחור, איך כל זה השפיע עליך?
"לוקח זמן למשפחה להבין מה לעשות עם מקרה כזה. לוקח זמן להכיל את העובדה שאיש כמו אבי, שעבד קשה והיה איש משפחה, לא מסוגל להתמודד עם המצוקה הנפשית אליה הוא נקלע. גם מערכת הבריאות לא טיפלה בזה נכון, התייחסו אליו כמו צמח, כשהמחלה שלו הייתה בריחה. היום אני חושב שהוא כנראה האיש הכי צלול שאני מכיר. הוא אדם פשוט, רואה את הדברים נכון, משולל אגו ואינטרסים. לקח לי שנים להבין את זה. שנים בהם התביישתי במצב שלו וגם כעסתי על אמא שלי.
"עד גיל 26 שמרתי את כל זה לעצמי. הייתי נוסע לבד באוטובוס לבקר אותו, אבל לא סיפרתי לאף אחד כלום. היום אני גם מבין שלולא אמי הייתה עושה את הצעד שעשתה, לאחי ולי לא הייתה בגרות נורמלית. היא נישאה מחדש, בנתה בית חדש, ולמעשה, את הצעד הזה היא עשתה, בין היתר, גם בשביל אחי ובשבילי".
"במשך שנתיים ישנתי על הרצפה, כמעט ולא אכלתי"
היום שדה, בזוגיות שנייה ואב לשלושה, נמצא במקום אחר לגמרי, כששמו הולך לפניו בשוק הנדל"ן בדרום ארה"ב עם רקורד של כ-2 מיליארד דולר שווי עסקאות עד היום. בארץ הוא פחות מוכר, למרות שהוא מקפיד להגיע לישראל פעם בחודש, וגם התנדב למילואים במלחמה. זה למעשה ראיון אישי ראשון שלו, שבו הוא מביא את סיפורו.
"הגעתי לארה"ב במקרה בגיל 26. למדתי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית. פגשתי שם משקיעים אמריקנים מיוסטון, שהחליטו להשקיע במוצר שפיתחתי עם עוד חבר. עזבתי פה הכל והגעתי לארה"ב עם הבטחה מהמשקיעים לפתח עבורי את המוצר ולדאוג לי למגורים ומשכורת. כלום מזה לא קרה. מצאתי את עצמי בדירה עם עוד שישה אנשים, במשך שנתיים ישנתי על הרצפה, לא הייתי חוקי ולא היה לי כסף, כמעט ולא אכלתי. בזמן הזה התחלתי להתחבר לעולם הנדל"ן".
מה שלא הורג, מחשל?
"בהחלט. היום אני מבין שכשאין אופציות בסוף היום, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות. עומדים עם הגב לקיר ואין שום אופציה אחרת. הייתי לבד וכעסתי, אבל לא התכוונתי לוותר. אני גם נורא ישראלי באופי והרגשתי את הזרות שם, אבל הייתי חייב להצליח, זה היה האתגר של חיי. היזמות תמיד בערה בי, מגיל צעיר. בגיל 16, לדוגמא, כבר פתחתי בר עם עוד חברים בכפר רות, הבר הראשון שהיה שם.
"בנוסף, תקופת הצבא סייעה לי להבין מי אני באמת. כל דבר שעשיתי בצבא עשיתי כמצטיין. התרחקתי מהבית, מבית הספר שלא הצלחתי בו, ולמדתי על עצמי שאני מסוגל להרבה יותר. האופי הזה עזר לי גם במשבר בארה"ב. התחלתי לעשות עסקאות נדל"ן כמו ישראלי, ורק ישראלים יכולים להבין את זה. מעין חבר מביא חבר ולמצוא את העו"ד שעוזר. התחילו להשקיע בי רק משיחות טלפון. לאט לאט העולם שלי התחיל להשתנות".
בתקופה ההיא הוא החל לקנות בתים, לשבח אותם ולמכור אותם. הוא היה הקבלן, השיפוצניק, איש השיווק והמכירות. גם היום בחלק גדול מעבודתו הוא כזה. בגיל 28 כבר היו לשדה 20 נכסים ובגיל 30 העסקים שלו הגיעו להיקפים של מאות מיליוני דולרים. שווי העסקאות שלו עד היום מוערך בכשני מיליארד דולרים, כשהוא משתף פעולה בשנים אלו עם משקיעים פרטיים ומוסדיים.
אתה זוכר את העסקה הראשונה המרגשת שלך?
"רכשתי בית ישן שנבנה על עמודים ב-1920 ביוסטון ב-240 אלף דולר. הוא ישב על מגרש כפול, אז הזזתי את הבית לצד אחד של המגרש, שיפצתי אותו ובניתי בית נוסף בצד השני של המגרש. את הבית הישן לאחר השיפוץ מכרתי ב-390 אלף דולר ואת החדש ב-550 אלף דולר".
"הבנתי מהר את גודל האירוע והחלטתי שאני טס לישראל ומתגייס"
החיים זורמים לך על גלים של הצלחה, ואז מגיע 7 באוקטובר.
"ב-6 באוקטובר נסעתי עם הבן שלי, בן 10, לסופ"ש של צלילות. פעם ראשונה שהוא צלל לבד. בשבת התעוררתי, כשלמעשה, בגלל הפרשי השעות עברו שמונה שעות מתחילת האירוע. מהר מאד הבנתי את המצב והחלטתי לטוס לישראל ולהתגייס למילואים. בשיחות הטלפון שקיימתי מיוסטון ייעדו לי תפקיד כסמ"פ, אבל עד שהגעתי הוא אויש. הזמינו אותי להצטרף לגדוד 13 של גולני, למרות שאני הרי שייך לצנחנים. כמובן שהסכמתי והצטרפתי מיד לאימונים לקראת הכניסה לעזה.
"האמת שלא באמת הבנתי למה אני נכנס. הגעתי כמילואימניק מצ'וקמק, לבוש מדים לא מדים, עם נעלי ספורט. לקח זמן עד שקיבלתי בכלל נשק. הייתי בטוח שאני רמבו, ופתאום הבנתי מה זה להרגיש שאני בן 44 כשהחיילים שלידי בני 20. זה היה דיסוננס מטורף. שמעתי מהם סיפורים, שכל מה שחשבתי שאני יודע על מבצעים ופעולות, התבטל לעומתם. לאחר כשלושה שבועות נכנסנו לעזה. הייתי שם חודשיים, חשוף למראות ולמציאות הלא פשוטה שם, בלשון המעטה. זו תקופה שלא תעזוב אותי לעולם. אחד האנשים שהרשימו אותי במיוחד, והתקרבנו בזמן הזה, הוא ניר לוי, הרס"ר המיתולוגי של גולני 13".
מה בו שבה אותך?
"פגשתי אותו בכינוס הראשוני בעיר הבה"דים, ומאותו רגע התקרבנו. הוא בגדוד מאז הגיוס שלו לסדיר. הציעו לו לא אחת לקבל דרגות ייצוגיות ולעבור לתפקידים פחות דורשים מתפקיד של רס"ר גדוד סדיר, ובכל פעם הוא סירב, ומזל שכך. הוא האישיות שהחזיקה את הגדוד הזה מתפקד לאחר 7 באוקטובר ואובדן של עשרות לוחמים, לאחר ששני סמג"דים של הגדוד נפצעו, ובמיוחד לאחר שסא"ל תומר גרינברג, מג"ד הגדוד, נהרג. יש סיבות להעריץ אותו".
לצערנו, יש נתונים שמראים על עזיבה של הארץ. אתה מרגיש את זה בנדל"ן שלך בטקסס?
"בהחלט. הגיעו לא מעט שביקשו לשכור דירות. לפני כשבוע הגיע בחור ישראלי, הייטקיסט, שלאחר 100 ימי מילואים החליט שהוא רוצה לעשות לביתו ועובר לטקסס".
ואתה, איך אתה מגדיר את עצמך?
"יש לי אמנם אזרחות אמריקנית, אבל אני קודם כל ישראלי, ואז יהודי, אם כי לא מסורתי, אלא בצביון ההיסטורי. אחר כך אני צמחוני - כבר יותר מ-20 שנה. אגב", הוא צוחק. "בעזה אכלתי טונה. שם זה הסתדר לי מוסרית, הבנתי שאין לי ברירה. מהרגע שיצאתי משם לא אכלתי יותר טונה ולא דגים אחרים, צמחוני לגמרי".
אתה שומע את קולות הפילוג, מודע לשסעים שבעם ולכאב סביב סוגיית החטופים.
"אני האחרון בעולם שיסכים עם אלו שאומרים ש'הלכה לנו המדינה'. אין ספק שאנחנו במציאות קשה, אבל מספיק לראות את האנשים שיצאו וסייעו בכל דבר ב-7 באוקטובר, ולהבין מה זה עם ומדינת ישראל. ישראל עבורי תמיד תהיה קסם. לא אכפת לי ההפיכה המשטרית, ומאוד צורם לי להקשיב לאלו שאומרים 'איך אשלח את הילד שלי לצבא'. אני כואב את כאב משפחות החטופות והחטופים, קשה לחשוב עליהם במנהרות, ומתפלל שיחזרו כמה שיותר מהר הביתה".
"מעולם לא הרגשתי שאני יכול לנוח על זרי דפנה"
אתה יכול לשים עכשיו את האצבע על המקום והזמן שאמרת לעצמך: I did it?
"אין ולא היה כזה רגע".
למה?
"הרגשת החרדה תמיד תהיה קיימת. החשש מאובדן, שלא תבוא שוב, חלילה, טרגדיה. זה מה שחוויתי במשפחה. אצלי בראש תמיד מתקיימת מחשבה, שהמציאות יכולה לבוא ולתת מכה, והכל יתהפך ב-180 מעלות. זה דיסוננס גדול שמתקיים אצלי דרך קבע. אני מכיר ביכולות שלו, ואני פורח כשהמציאות היא מורכבת. תראי", הוא מהרהר בקול. "אדם לא נכנס בכל פעם מחדש למציאות מורכבת אם הוא לא מרגיש שהוא יכול. כן יש לי הרגשה של מסוגלות גדולה שנבנתה לאט עם השנים, וכן התגבשתי עם עצמי ואני יודע לאן אני הולך וסומך על עצמי. מצד שני, מעולם לא חוויתי את ההרגשה שעכשיו אפשר לנוח על זרי הדפנה".
אתה רוצה שזה יגיע?
"כן, אני גם מאמין שזה יגיע בשלב מסוים. יש לי את הרצון והדרייב לעשות דברים הרבה יותר גדולים, אבל גם להגיע לשלב מסוים שבו אשב ואגיד בדיוק את המשפט הזה, 'I did it'. אבל אני עוד לא שם".
מה לגבי נקודות שיא?
"העובדה שאני נכנס עכשיו לחברה ציבורית לכל דבר, שנסחרת בבורסה בארץ, הופכת להיות האירוע העיקרי בחיי. זה החיבור לארץ וזה גם מה שרציתי לעשות. כן, עסקאות של 2 מיליארד דולרים זה משהו שאני בהחלט יכול להתגאות בו, אבל אני בכל זאת שם את האצבע על המהלך העכשווי. אני מאמין שזה יצליח, כי יש מעט חברות נדל"ן בארה"ב שנסחרות בישראל, ויש לזה צורך.
"הגעתי למקומות גבוהים בקריירה שלי, זה המקום החדש והנכון לי. עכשיו מה שעשיתי בפרטי, אעשה בציבורי. זה כמובן מציב בפניי אתגרים חדשים ולא פשוטים, כי מדובר בחברה ציבורית, ואלמד את השטח תוך כדי תנועה, אבל זו הזדמנות אדירה. זה להגיש לשוק ההון הישראלי נדל"ן אמיתי עם שורשים גדולים בארה"ב. יש לי עוד תוכניות קדימה, כשבתוך כל זה אני יודע שיום אחד אחזור להתגורר בישראל. לא בעשור הקרוב, ככל הנראה, אבל אחזור. אני לא רואה את זה אחרת".
