בשיתוף אתר "המקצוענים"
ירוק יותר, חברתי יותר וטכנולוגי יותר: כך עולם העיצוב והאדריכלות הולך להיראות בשנים הבאות.
דיונים על צבע השנה? פאסה. חווית משתמש במרכז, ייצור מדויק רק על פי דרישה והשקעה בפרוייקטים שתואמים את הערכים של מי שמשלם עליהם.
ואיך יראה הבית שלנו? מגמת החלל הפתוח מתהפכת: שובו של החדר מפתיע, עם דרישה לפתרונות שיאפשרו יותר פרטיות וחלוקת החלל לפינות תחומות.
הצצה לעתיד, שניצניו כבר לגמרי כאן.
יותר השקעה במחקר ופיתוח של פרויקטים ששמים דגש על קיימות הלכה למעשה
מגמת הקיימות מתחזקת הלכה למעשה. לא רק כסיסמה ריקה מתוכן או כדיבור על "ערכים" שחברות מייחצנות את עצמן בעזרתו, אלא בפועל. זאת, תוך תמיכה בעסקים קטנים וביזמים שמציעים רעיונות חדשניים ופיתוחים אקולוגיים.
"אנו רואים שיותר ויותר חברות מתחילות להתייחס אל החומרים, אל המוצרים ואל כל שלבי הייצור שלהם, מתוך ראייה מיטיבה לסביבה", מציינת ליסה וויט, טרנדולוגית שעוסקת בתחום מזה שני עשורים וכיום מנהלת הקריאיטיב של WGSN - חברה לחיזוי מגמות בינלאומיות.
"מוצרים שניתן למחזר, הולכים ונכנסים יותר ויותר לעולמות הבנייה והשיפוצים, העדפת חומרי בנייה מקומיים במקום שינוע שלהם ומקסום של הקיים לפני שממהרים לייצר חדש".
23 צפייה בגלריה
טלאל חסן, השקיע 15 שנה במחקר למינרליזציה של פחמן דו-חמצני, שמקטינה זיהום ומאפשרת שימוש בו כחומר לבנייה
(צילום: מתוך דף הלינקדאין)
"רק לפני כשבוע וחצי (3.12) זכה פרויקט של חוקר צעיר מעומאן בשם טלאל חסן בפרס כספי בשווי 4.2 מיליון שקל, במסגרת תחרות בינלאומית בשם "The Earthshot price"", היא מציינת.
חומרי בניין אקולוגיים: כאלה שגם מתיימרים להקטין את זיהום האוויר
"המחקר שלו הוביל לפרויקט בשם 44.01 שמאפשר להפוך פחמן דו-חמצני (CO2) בשילוב עם סלעים ומים לחומר בנייה", מפרטת וויס.
"בכך, הוא מאפשר לסלק את הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה, תוך שימוש שלו כחומר גלם מאוד שימושי בתעשיית הבנייה".
המחקר של חסן, שנמשך כבר 15 שנה, זכה כעת להכרה בינלאומית לא רק רעיונית, אלא גם כספית. הפרויקט הזה הוא רק אחד מבין 5 פרויקטים שזכו בסכום זהה. המימון מגיע מברית גלובאלית המורכבת מחברות וארגונים ששואפים לקדם את מצב כדור-הארץ.
וויט: "זו רק דוגמה אחת מהחודש הזה, אך היא לא היחידה. אנחנו רואים יותר ויותר עסקים שכבר עכשיו מקבלים את הבמה המגיעה להם, כשהבחירה היא לא רק בשיקול של עלויות ייצור, של נראות המוצר או המבנה אלא בחירה בשיקולים של קיימות ושל הקטנת הנזק שנגרם לסביבה שלנו".
ייצור ממוקד, בהתאמה אישית וללא החזקת מלאי מראש
מגמת הייצור על פי דרישה הולכת ומתחזקת גם היא. מעבר לרצון לבחור מוצרים בהתאמה אישית, הרי שהדבר מאפשר חיסכון גם לחברות שלא מייצרות מלאי עצום ומשקיעות כספים באחסון שלו, ואז נאלצות להיפטר ממנו לעתים במחירי הפסד, הרי שהצריכה המדויקת מתחילה בשלב שקודם לייצור.
23 צפייה בגלריה
מעצב העל, קארים ראשיד: "איזו סיבה יש לייצר כמות מטורפת של מוצרים שטרם נרכשו? זה כל-כך לא כלכלי ולא אקולוגי".
(צילום: RTStudio)
וויט: "ברגע שיש שיטה שמעודדת את הצרכן לבחור, לשלם ולהתרגל להמתין למוצר שלו, זה מועיל לכל הצדדים. עלויות הייצור יורדות, הצרכן לא נושא בכלל עלויות הייצור המיותר והשינוע שלו והחברות לא נתקעות עם מלאי מוצרים שנחשבים ללא טרנדיים כעבור תקופה קצרה".
"האחריות שלנו כאדריכלים, כמעצבים, כבעלי מקצוע היא לא רק כלפי הלקוח שלנו, אלא גם כלפי כדור-הארץ", אומר מעצב העל, קארים ראשיד.
"בכל פרויקט אני מחפש את הדרך הכי אקולוגית במסגרת התקציב. היצירתיות מאפשרת פתרונות שהם לא רק חסכוניים וחווייתיים יותר למשתמש ופועלים לשמירה על איכות הסביבה שלנו. לא תמיד הפתרונות במסגרת התקציב באותו הפרוייקט, אך שנים קדימה, אני מגלה שהקידמה מצמצמת את הפער. דברים שהצעתי לפני עשור וחצי וצחקו עלי, פתאום קלים וזולים לייצור, והפכו לדבר שבשגרה. חשוב לי שכלל המוצרים שאני מעצב כמעצב תעשייתי, יהיו ניתנים למחזור. כיום, יותר ויותר מעצבים, חברות ויצרנים מחזקים את המגמה המבורכת הזו, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות".
בשורה תחתונה: חוזרים לימים של פעם, רק בקנה מידה רחב יותר עם טכנולוגיות מתקדמות יותר שמציעות 'שיטה' חדשה ולא רק מוצר.
23 צפייה בגלריה
תוכלו לבחור ולעצב בהתאמה אישית שילובים של אריחים וכלים סניטריים שייוצרו רק על-פי דרישה וללא החזקת מלאי
(צילום: יח"צ, באדיבות אטלס קונקורד לנגב קרמיקה)
וויט: "חברות מסוימות הולכות רחוק יותר, ומציעות שירות כחלק מהחבילה, ואף מאפשרות להחליף את המוצר בעתיד, בתמורה להחזרתו לצורך מחזור. ברגע שהשיטה קיימת, הרבה יותר קל לחנך את השוק להתנהג בהתאם".
זו כבר לא משאלת לב של צרכנים שאכפת להם ממחזור, אלא שיטה שמעודדת את החברות להתחייב לחלקי חילוף (הזכות לתקן מוצר שנכנסת לחוק ביותר ויותר מדינות). שיטה שמעודדת מחזור פסולת אלקטרונית (דרך חיוב הספקים לאסוף מוצרים ישנים מבית הלקוח). שיטה שמעודדת החלפה במקום זריקה ורכישה של מוצרים חדשים.
שימוש בחומרי גמר לייעוד נוסף: ניצול חלונות כמקור אנרגיה
אם עד היום רמקול היה רק רמקול, מנורה הייתה מנורה וחלון היה חלון, הרי שאנו רואים שהחפצים והחומרים מהם בנויים הבתים שלנו ילכו וישתכללו וישמשו ליותר מדבר אחד.
דוגמה? זכוכית שמשמשת כפאנל סולארי. "הניצול של אנרגיית השמש הולך וגובר בתעשייה, ובהולנד כבר משתמשים בחלונות בתור פאנל סולארי כחלק מהארכיטקטורה של המבנה", מדגימה וויט. "האנרגיה נשמרת במסגרת החלון ומאפשרת שימור שלה לצורך תאורה ותפעול המבנה וסביבתו.
23 צפייה בגלריה
"העתיד כבר מזמן כאן, רק לא תמיד האנושות משתמשמת בטכנולוגיה למטרות חיוביות לצערי"
(צילום: ארן דולב)
"עוד דוגמאות? מנורות אקוסטיות, שתפקידן לא רק להאיר את החלל אלא גם לפתור בעיות אקוסטיות בו; רמקולים שמסתתרים בין חיפוי קיר אקוסטיים שמנטרלים רעשי רקע; חיפויי קיר מעץ שמסתירים פרטי נגרות וטפטים שהם בעצם פתרון אקוסטי מוסווה".
אנחנו ממש לא חוזים את העתיד, אלא מדגימים כיצד הוא כבר כאן ומצביעים על מגמות שרק ילכו ויתחזקו, לאור הימצאותם בתחומי חיים רבים. דברים לא קורים בן לילה, הם היו שם קודם. הקורונה למשל, הייתה רק זרז לדברים שדיברנו עליהם כבר שנים. בקורונה לא 'המציאו' שום דבר, אלא השימוש בפתרונות שהיו כבר הפך לזמין להמונים במהירות רבה".
ברמת המבנים: מגמה של בניינים שמתקשרים עם הרחוב ועם הדיירים
עוד מגמה שכבר בולטת מאוד ברחבי העולם, ולאט לאט נכנסת גם לישראל היא התייחסות לבניין כמקום שאמור לעודד אינטרקציה.
בין מי למי? בין הדיירים שגרים בו לבין עצמם, בין העוברים ושבים לידו ובין העסקים שמתקיימים בו לבין תושבי האזור. אם בעבר מבנה היה מגודר, סגור עם שערים ומבודד מהסביבה, הרי שהיום החלק התחתון שלו הופך ל'כיכר העיר החדשה'.
זה יכול להיות מתחם שמעודד עבודה משותפת, פארק, מקום מפגש לחברים ולבני משפחה ועיצוב שגורם לרצות להישאר בו ולא רק לעבור בו בתור דרך מעבר או 'לובי' ראוותני שלא מותאם לשהייה ממושכת.
אחת החלוצות בתחום, היא זהא חדיד ז"ל. אדריכלית שנפטרה לפני מספר שנים, ואשר המשרד שייסדה ממשיך להתקיים ולהעסיק 150 אדריכלים שממשיכים את החזון. בוועידה, פאולה קתרין, שמעורבת מזה שני עשורים בניהול המשרד, הציגה דוגמאות ופירטה על מגמות שהולכות ומתבססות בעולם האדריכלות.
"אם היינו רגילים לראות בניין כמבנה העומד בפני עצמו, הרי שאנו רואים יותר ויותר מבנים שכמו מנותקים זה מזה, אך מתפקדים כבניין אחד מבחינת תפעול ותחזוקה", היא אומרת. "זאת, תוך מתיחת גבולות השלד, שינוי צורת הבסיס שאליה היינו מורגלים שנים וקישוריות בין מבנים, הנוף האורבני הולך ומשתנה ברחבי העולם. הוא נעשה גמיש יותר לא רק פיזית, אלא גם רעיונית. בניין מגורים? בניין משרדי? מתחם קניות? הכל מתערבב ומתאחד".
"זה מדהים לראות איך השינויים קורים במגוון תחומים שמשפיע על כל תחומי חיינו", אומר ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה הישראלי, ומייסד ועידת העיצוב והאדריכלות.
"העיצוב הוא חלק אינטגרלי מהאדריכלות. עולם העבודה ואתגרי שימוש העובדים משפיעים על תכנון משרדים ועל תכנון מתחמי עבודה משותפים בבנייני מגורים. הדינמיקה שבין הבית לעבודה משתנה לא רק ברמת העיצוב של סביבת העבודה בבית ובמשרד, אלא ברמת מבנה ההעסקה. המעסיקים מאותגרים בשימור עובדים, המגמה ההיברידית הולכת ותופסת יותר ויותר פיקוד, וזה מחייב גם התאמות ביצירת מתחמי עבודה שמייצרים אינטראקציה בין דיירי הבניין. העובדים מסרבים לחזור למודל העסקה של 5 ימים בשבוע, וזה משפיע על תחומים רבים, ביניהם התאמת הסביבה המקומית לתנאי העבודה החדשים".
שובו של החדר: האופן ספייס הולך ונסגר
היצירתיות הופכת להכרח, בתנאים משתנים שכאלה. הקו העדין שבין אינטראקציה לפרטיות, בא לידי ביטוי גם בתכנון חללים משותפים שמאפשרים גם הפרדה.
"לא פלא שיש דרישה עצומה היום לפתרונות סגירה של חללים פתוחים, להפרדה של מתחמים ציבוריים כך שיאפשרו סביבה אינטימית יותר", אומרת וויט.
"בשנים האחרונות אנו מזהים מגמה הפוכה של סגירת החלק ה'מלכלך' של המטבח והפרדתו מהסלון. בעלי אמצעים ממש חוזרים למטבח שסגור מאחורי דלת, אך גם בעלי תקציב נמוך יותר מחפשים יותר ויותר פתרונות של דלתות וקירות על גלגלים שיפרידו את פינת האירוח מהחלק התפעולי של המטבח".
לדברי וויט, הצורך בחלוקת החלל מחדש לפינות שיאפשרו עבודה בתנאי שקט והפרדה משאר בני-הבית, מוכיחה שהאופן ספייס עובר שינויים בהתאם לשינויים שאנו עוברים. וויט: "גם אם אין אפשרות לסגור פיזית חדר של ממש, הרי שיש יותר ויותר שימוש בריהוט, במחיצות אקוסטיות, ובהגדרה של פינות נפרדות בו. הבית מתנהג כמו אולם אירועים שמאפשר להתאים אותו לסוג האירוע, לכמות המשתתפים ולסוג הפעילות".
אך הדבר לא נעצר רק בחלל הסלון והמטבח הביתי או בחלל העבודה המשרדי, אלא גם במרחב הפתוח. "דוגמה לכך ניתן לראות ביצירת בריכות קטנות ונפרדות בבניין מגורים", מדגימה קתרין. "עוד דוגמה יצירתית לניצול מבנה הבניין ליצירת 'גינות תלויות' וטרסות ענקיות, בחיבור שבין חלקי הבניין. מקום בו עסקים יכולים לפעול, מבלי להפר את הדינמיקה הנדרשת לסביבת מגורים".
מתן הבמה הראויה לבעלי מקצוע ולמלאכות עתיקות: הצגתם בפרונט וצריכה ישירה מהם
"אם עד היום חברות ענק היו מסתובבות בשווקים ברחבי העולם ו'גונבות' הדפסים שלמלאכות עתיקות מתרבויות רחוקות, הרי שכיום יש כבר עסקים שמחברים ישירות בין הצרכן למי שייצר את המוצר", אומרת וויט.
"כמו המהפך שקרה בעולם המוסיקה עם ספוטיפיי, כך גם החיבור בין בעל מלאכה לצרכנים ולחברות הופך לנגיש יותר", מסבירה וויט.
"דוגמה לכך, שככל הנראה היא רק סנונית ראשונה שתוביל מגמה הפוכה לזו של ניצול העובדים של פס הייצור היא יוזמה של רבקה הוי, Rebeca Hui, בעלת סטודיו בשם Roots".
הוי, הקימה ספריה וירטואלית שמתעדת מלאכות יד שונות מרחבי העולם, ומאפשרת הזמנה ישירה שלהם, או הזמנה מיוחדת של ייצור בהתאמה אישית. בכך, ישנה לידה מחודשת של מלאכות שאחרת ילכו וייעלמו מן העולם".
כאמור, הוי לא היחידה. כבר בתערוכת העיצוב הבינלאומית במילאנו הוזמנו בעלי המלאכה המקומיים להציג את האמנות שלהם. חברת Loewe השכילה לתת להם קול. ברגע שהאומנים המקוריים מקבלים את הבמה המגיעה להם, חל פה שינוי. אין סיבה שהחברות ייקחו את כל הקרדיט לעצמן, על מלאכות שהתפתחו במשך מאות שנים בתרבויות ששימרו אותן".
קונים פחות, אך יותר ממוקד: התעוררות מודעות שמתפשטת בעיקר בקרב המילאניאלס
כשאנחנו רוכשים אנחנו למעשה 'מצביעים'. הבחירות הן לא רק פעם בכמה שנים, אלא יום יום בבחירות הצרכניות שלנו. לכן, חשוב מאוד שנהיה מודעים לכך ונבין שבכך שאנו רוכשים מוצר אנו למעשה נוקטים עמדה. לכן, כדאי שהעמדה הזו תהיה מחוברת לערכים שלנו.
הקניות שלנו לא מנותקות מה'אני מאמין' שלנו. אנו רואים זאת בתחום הטבעונות (צרכנים שרוכשים תחליפי בשר), בתחום התחבורה הציבורית (אנשים שנפרדו מכלי הרכב שלהם) וכעת גם בשאר תחומי החיים. אם אנו רוכשים מוצרים של תעשייה מזהמת ונצלנית מבחינת שיטת הייצור שלה, אנו נוקטים עמדה.
לרוב, לא מדובר בפערי מחיר בכלל, אלא בחירה במוצרים, בספקים, בבעלי מקצוע ובחברות שחורטות על דגלן היצמדות לערכים שאנו מאמינים בהם. בנייה ירוקה ומקיימת, למשל, פעמים רבות עם חשיבה יצירתית יכולה להיות אפילו זולה יותר. וככל שיותר צרכנים יתמכו בה, היא תהפוך לזמינה ולזולה אף יותר.
לא פלא שחברות שלאורך שנים ייצרו רק ריהוט מעור, כעת מציעות מוצרים עם תחליפים מלאכותיים. ברגע שאנשים מודעים בתחום אחד (מזון, למשל), קשה להם להישאר אדישים לתחומים אחרים מאותה 'משפחה' של ערכים. של אכפתיות כלפי בעלי-חיים, צמחים והמרקם האקולוגי של הסביבה בה הם חיים.
נכון שלא כולם עוד שם, ויש עוד הרבה אנשים שימשיכו לקנות בגדים וללבוש אותם פעם אחת, אך יותר ויותר קונים יד שנייה גם בתחום ההלבשה וגם בתחום מוצרי הבית. המגמה היא לגמרי של צריכה יותר מבוקרת, חכמה ורגישה להשלכות שלה. אמנם לא כולם טבעוניים, אבל יש כבר הרבה יותר אנשים שאומרים שהם 'מפחיתי בשר', או 'רוכשים בגדים וחפצים לבית שיישארו איתם לאורך זמן רב יותר'.
המציאות המעורבבת: בניינים שנבנים גם בגירסה דיגיטלית ומאפשרים ביקור מרחוק
החיבור בין העולם הוירטואלי למציאות הפיזית מתחיל ברמה של הדירה הבודדת, תוך שימוש בתאורה ובסאונד ככזה שהופך את חווית הגיימינג להרבה יותר ממשית, אך לא נעצר שם. כיום, בניינים מתחילים להגיע גם עם גירסה דיגיטלית.
במילים פשוטות? תוכלו לצפות במופע בלי להיות נוכחים בו פיזית, אך עם חוויה שתגרום לנוכחות שלכם שם להרגיש אמיתית יותר. דוגמה לכך היא בניין שהציג ליונל אוחיון, מעצב הפנים ומייסד ICRAVE.
"יש לנו לקוח שבונה בניין אמיתי בטיימס סקוור שבמנהטן, ובו זמנית אנו יוצרים לו גירסת מטא לבניין. כלומר, האח התאום הוירטואלי של הבניין. כך, מיליארדים של אנשים יוכלו לבקר בגירסה הדיגיטלית של הבניין".
פרויקט נוסף ומורכב מאוד שעבדנו עליו בסינגפור, היה הסבת אולם לאומנויות הבמה למועדון לילה. בכדי לאפשר כניסה של 3,000 אנשים למועדון, היה צורך לנתב חלק מהם לקומה השלישית של המבנה. בכדי לעודד זאת, הקמנו גלגל ענק שאפשר למבקרים להגיע בצורה יצירתית לקומה השלישית, ולרדת ממנו באמצעות מגלשה.
כאן, פתרנו בעיה עסקית באמצעות יצירת חוויית משתמש פיזית. בנוסף, התקנו מסך דיגיטלי גבוה, שיעודד הגעה אליו, ויוצג בו תוכן משתנה. בכדי שלא ישתעממו מהתוכן, עשינו שימוש בקהל כמקור ליצירת תוכן. כלומר, במקום להפיק חומרים מוגמרים, פנינו למי שממילא מגיע למקום, וירצה לראות את עצמו, והשתמשנו בתכנים שלו.
והנה עוד דוגמה שהיא רק הסנונית הראשונה לקישוריות שבין עולם הבנייה, העולם העסקי וחווית המשתמש של הצרכנים שמחפשים כל הזמן גירויים חדשים. עד כדי כך, שלעתים הבלבול בין המציאות הפיזית לדיגיטלית כה גדול, עד כדי טשטוש הקווים ביניהם.
התכנים מתוך ועידת העיצוב והאדריכלות של מרכז הבנייה הישראלי, בה העבירו עשרות משתתפים מהארץ ומהעולם הרצאות על חידושים בתחומי הבנייה, השיפוצים, עיצוב הפנים, עיצוב המוצר והקיימות.
פורסם לראשונה: 14:51, 14.12.22
