בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה על סך שלושה מיליון שקל שהוגשה נגד המדינה על ידי אישה שאומצה בשנות ה-50 וטענה כי חייה היו סבל מתמשך ושהשירות למען הילד במשרד הרווחה התרשל באיתור הוריה הביולוגיים.
התובעת, כיום בת 68, הועברה מיד אחרי לידתה ל"מעון לילדי מגויסים". מהמסמכים בעניינה עולה שאמה עלתה לארץ בגיל 20 כשהיא בהיריון בחודש תשיעי ושוכנה בבית אחיה במעברה. האם סיפרה שבעלה נטש אותה במהלך ההיריון וכי הגיעו אליה שמועות שהוא נהרג.
1 צפייה בגלריה
שתי נשים מחובקותשתי נשים מחובקות
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לאחר הלידה שהתה בתה במעון במשך כשנה ואז נמסרה להורים מאמצים. לטענתה, היא עברה אצלם "גיהינום עלי אדמות" ו"סבל מתמשך". לדבריה הם נהגו לקלל ולהעליב אותה והתייחסו אליה כאילו הייתה עול ומעמסה על חייהם.
כשהגיעה לגיל 18 היא פנתה לשירות למען הילד וביקשה לפתוח את תיק האימוץ כדי לברר את זהות הוריה הביולוגיים ולנסות לאתרם. השירות שלח לה מכתב שבו צוין שמה לפני האימוץ ושם אמה הביולוגית. עוד צוין שאין פרטים אודות האב.
במהלך השנים השירות אף הפעיל חוקר פרטי בניסיון לאתר את האם, ללא הצלחה. לטענת הבת, ב-2011 היא נפגשה עם חוקרת פרטית מטעמה במשרדי השירות והבחינה שעל אחד המסמכים שנערמו על שולחן היה רשום שמו של אביה הביולוגי. ואולם, לטענתה, השירות סירב למסור פרטים על אודותיו והכחיש ששם זה קשור אליה.
בתביעה שהגישה ב-2020 היא טענה כי השירות למען הילד לא רק שלא סייע לה במאמציה לאיתור אמה, אלא אף הציב בפניה מחסומים ומכשולים, הסתיר ממנה מידע חיוני וסיכל את יכולתה לאתר את הוריה הביולוגים.
עו"ד אתי סדיסעו"ד אתי סדיסקובי גוב רז
מנגד טען השירות שמדובר בהאשמות ללא בסיס. לדבריו הוא קיים את חובתו על פי דין והעביר לתובעת מסמכים בהתאם לחוק האימוץ ובהתאם לנהלים הפנימיים שהשתנו במרוצת השנים. הוא אף עשה מאמצים סבירים לסייע לתובעת באיתור הוריה והתנהלותו לא מהווה רשלנות.
השופט נפתלי שילה ציין כי במכתב שנשלח לתובעת ב-2017 פירט השירות את המאמצים הרבים שנעשו לצורך איתור האם הביולוגית והוצע לה לקבוע פגישה שבמסגרתה יועברו לה מסמכים נוספים מתיק האימוץ כולל דו"ח החוקר הפרטי. ואולם, היא לא הגיבה ולא ביקשה לקבוע פגישה.
בפסק הדין התקבלו הסברי השירות למען הילד שלפיהם לאור רגישות הנושא הם מעדיפים לקיים מפגש שבמסגרתו נמסרים המסמכים ולא "לזרוק" על המאומץ אסופת מסמכים ללא הסבר. כמו כן, עמדת השירות שלפיה הוא לא יוזם פניות לקבלת מסמכים סבירה ביותר, מאחר שמדובר בנושא רגיש ואישי וצריך להיעשות בהתאם לרצונו וצרכיו של כל מאומץ בוגר.
השופט קבע שהשירות פעל בהתאם לחוק ולנהלים ולא הסתיר דבר. "הנתבע עשה מעל ומעבר על מנת לסייע לתובעת לאתר את הוריה", הדגיש. הוא הוסיף שאין כל סיבה הגיונית להסתיר מידע מהתובעת בנוגע לזהות האב. לפיכך התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד חגי אפרתי • ב"כ הנתבע: עו"ד נועה יניב • עו"ד אתי סדיס עוסקת בדיני משפחה • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין