חיילת לשעבר בצה"ל הגישה לבית משפט השלום בראשון לציון תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה, בטענה שהצבא התרשל כשלא אבחן את דבר היותה בהיריון עד ליום הלידה בפועל. כחלק מההליך התיר לאחרונה בית המשפט למדינה לערוך לאישה בדיקה פסיכיאטרית, חרף התנגדותה.
בתביעה טענה האישה שלאורך תקופה ממושכת היא התלוננה בפני רופאים, מפקדים וחברים לשירות שהיא סובלת מתסמינים כגון חולשה, בחילה, סחרחורות והקאות. לדבריה, אף שמדובר בסימפטומים שעשויים להעיד על היריון, אף אחד מגורמי הצבא לא הפנה אותה לבדיקה.
לגרסתה, הרופאים קישרו את תלונותיה לגורמים שונים שאינם קשורים להיריון, כדוגמת התייבשות. היא טוענת שאם הייתה מגלה על ההיריון לפני כן היא הייתה פועלת להפסקתו. לשיטתה מדובר ברשלנות של המדינה במעקב והטיפול בה, והיא זכאית לפיצוי.
במסגרת קו ההגנה ביקשה המדינה שהתובעת תיבדק אצל פסיכיאטר מטעמה, בנימוק שייתכן שמצבה הנפשי גרם לה להדחיק את ההיריון אף שהלכה למעשה היא ידעה עליו. כך, מרישום רפואי עלה שהיא חששה שהוריה יינטשו אותה בגלל ההיריון והלידה, ובעיקר פחדה מתגובת אביה אם ייוודע לו הדבר.
בית משפט השלום קיבל את בקשת המדינה, ובתגובה הגישה התובעת בחודש שעבר בקשת רשות הערעור למחוזי. לדבריה אין לאפשר למדינה לבדוק אותה על ידי פסיכיאטר, מאחר שכלל לא נטען בתביעה שנגרמה לה נכות נפשית, מה גם שלא הונחה תשתית ראייתית המלמדת על מצב נפשי בעייתי במהלך ההיריון. לטענתה, אפשר להתרשם מהלך רוחה באמצעות חקירה נגדית בבית המשפט, ואין צורך שהמדינה תגיש בנוסף גם חוות דעת פסיכיאטרית.
בתגובה התעקשה המדינה שהעובדה שהיא גילתה את ההיריון ביום הלידה מחייבת לבדוק את מצבה הנפשי. לטענתה, הסכמת התובעת להיבדק אצל מומחה רפואי מטעמה (שאינו פסיכיאטר), בעוד שהיא מסרבת לבדיקה אצל מומחה מטעם ההגנה, מהווה התנהלות בחוסר תום לב.
שופט המחוזי צבי ויצמן הסביר שבהתאם לפסיקה, נתבע ברשלנות רפואית אינו כבול לתחום הרפואי שהעלה התובע, והוא רשאי להגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתחום אחר. הוא הוסיף שתקנות סדר הדין האזרחי מחייבות תובע לעמוד לבדיקה אצל המומחה מטעם הנתבע, אלא אם יש לו "הצדקה לסירוב המהווה הצדק סביר".
יישום האמור על הבקשה הוביל אותו למסקנה שיש לאפשר את ביצוע הבדיקה. לדבריו, כל שהמדינה מבקשת להראות הוא שהאישה סבלה ממצב נפשי שגרם לה להתעלם מההיריון. בהתאם לכך היא רשאית להגיש חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטרי, ולבקש להעמיד את התובעת לבדיקה לצורך כך.
בהחלטה צוין כי סירובה של האישה להיבדק, בין היתר מהטעם שלא טענה בתביעתה לנכות נפשית, אינה מהווה "הצדק סביר" המאפשר לה לחמוק מהבדיקה. נקבע שאין מקום להצר את צעדיה של המדינה ולחסום אותה מלבדוק כיווני הגנה שונים על מנת להפריך את הטענה לרשלנות מצידה.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד אריק שלו עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
