בית הדין הארצי לענייני עבודה קבע כי הזכות לפיצויי פיטורים, הקיימת למי שהעתיק את מגוריו לרגל נישואיו, חלה גם על ידועים בציבור. בכך דחה בית הדין את ערעורה של חברה שהעסיקה עובדת שהתפטרה וביקשה לקבל פיצויים, וקיבל את עמדת ההסתדרות. "דעתנו היא שפרשנות נכונה של חוק פיצויי פיטורים נעשית תוך מבט אל עבר מציאות החיים האמיתית של האדם, להבדיל מהדפוס הרשמי המגדיר את מעמדו האישי", קבע בית הדין הארצי.
מדובר בעתירה שהגישה אישה שהועסקה בחברה, וביקשה לעזוב את עבודתה ולקבל פיצויי פיטורים על פי חוק, בשל העתקת מקום מגוריה בעקבות בן זוגה. אלא שאז נמסר לה מהחברה כי נסיבות סיום העסקתה אינן נמנות עם הנסיבות המוזכרות בחוק פיצויי הפיטורים, משום שהיא לא נישאה לבן זוגה (האישה ובן זוגה חתמו על הסכם ממון וערכו טקס נישואים שאינו דתי בשל מניעה הלכתית להינשא). עוד טענה החברה כי העובדת הייתה נשואה לאחר ביום שהתפטרה וביקשה להעתיק את מקום מגוריה לטובת נישואים חדשים, ועל כן לא ניתן להכיר בה כמי שזכאית לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים.
העובדת טענה מנגד כי המחוקק לא בחר לציין במפורש כי הנישואים המוכרים לצורך התפטרות בחוק פיצויי פיטורים הם נישואים על פי דין דתי בלבד. לטענתה, יש בעניין זה כדי להצביע על כך שטקס הנישואים שערכה עם בן זוגה, הגם אם לא היה טקס דתי, מהווה נסיבה מספיקה כדי למלא אחר דרישות הסעיף בחוק פיצויי פיטורים, ואגב כך להביא לזכאותה לפיצויי פיטורים.
עמדת ההסתדרות הייתה כי קיומם של תנאים המעידים על רצינות הקשר בין בני זוג, די בהם כדי לזכות את העובד המתפטר בפיצויי פיטורים מבלי להידרש לטקס נישואים בכלל. עוד טענה ההסתדרות כי מוסד הידועים בציבור יצר תחליף למוסד הנישואים שלא היה רווח בעת חקיקת החוק, וכי יש מקום להרחיב את היריעה גם על ידועים בציבור שלא הייתה להם האפשרות להינשא על פי דתם ולספק להם רשת ביטחון סוציאלית בעת עזיבת מקום העבודה לצורך כינון תא משפחתי חדש.
בית הדין הארצי לענייני עבודה, בראשות השופט אילן סופר, השופטת חני אופק-גנדלר והשופטת לאה גליקסמן, דחה את ערעורה של המעסיקה וקבע כי יש לקבל את עמדת ההסתדרות, ולראות במי שקיים את שלושת התנאים הבאים כזכאי לפיצויי פיטורים לפי החוק: ויתור מצד העובד על מקום עבודתו, מעבר למקום מגורי בן הזוג המרוחק, וקיום מגורים משותפים.
בפסק הדין נקבע בין השאר כי "התכלית הסובייקטיבית של החוק היא מתן רשת ביטחון כלכלית לעובד המסיים את עבודתו. בהתאם גם ניתוח הוראות החוק לימדו כי מרכז הכובד שלו בכל הקשור לזכאות בני זוג אינו מחובר לסטטוס מסוים דווקא. בחינת התכלית האובייקטיבית הראתה כי על יסוד ערכי השוויון והביטחון הסוציאלי אין מקום לשוני רלוונטי בין קבוצת העובדים שהתפטרו לרגל נישואיהם לבין קבוצת העובדים שהתפטרו לרגל היותם ידועים בציבור".
עו"ד גלי שטיינברג, באת כוח ההסתדרות מסרה כי "בית הדין הארצי לעבודה התאים את לשון החוק לרוח הזמן וקבע כי הזכאות לפיצויי פיטורים אינה מחייבת נישואים הלכתיים. כלומר, הזכות קיימת גם לבני זוג מאותו מין, בני זוג שחל איסור הלכתי על נישואיהם ובני זוג שלא מעוניינים למסד את הקשר ביניהם על פי דת. בית הדין קידם את החברה הישראלית צעד נוסף לעבר השוויון וההכרה באוטונומיה של הפרט. אני שמחה שההסתדרות הייתה שותפה פעילה לשינוי חברתי מבורך זה".
ההסתדרות יוצגה בהליך על ידי עו"ד גלי שטיינברג, ראש תחום בכיר מרחבים בלשכה המשפטית לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ועו"ד גלי רואש, מהלשכה המשפטית לאיגוד מקצועי בהסתדרות במרחב עמקים צפוני/גליל מרכזי.
