אוצר מהעבר מחנה יהודה סיפור השוק המיתולוגי גד ליאור
(צילום: ירון ברנר)
בשוק מחנה יהודה הועסקו כל השנים ערבים, ויחסי הסוחרים היהודים עמם היו תמיד טובים. אולם, זה לא שינה את יחסם של חלק מהרוכלים והקונים היהודים למוסלמים שאינם עובדים בשוק. ב-28 בינואר 2013 הכותרת היא: "בשוק מחנה יהודה: מוסלמים לבית"ר? אוי ואבוי".
הידיעה של דוד בן-שימול מספרת מה חושבים בשוק על סערת השחקנים המוסלמים, שאותם צירף המיליארדר ארקדי גאידמק לסגל בית"ר ירושלים. "מוסלמים לבית"ר? ממש לא. יש מספיק אנשים טובים. למה להביא מוסלמים? אמרה אישה צעירה, שנתקלה מיד בקונטרה מצד הלקוח שלידה: 'אני חושב שאנחנו צריכים לחיות בדו-קיום. מספיק להיות גזעניים. כמה אפשר?'. חובש כיפה שהבחין בהתקהלות, הצטרף לוויכוח וקבע 'זאת החלטה לא טובה. אנחנו מדינה יהודית. שיביאו רק שחקנים יהודים".
לחלקים הקודמים בסיפורו של שוק מחנה יהודה
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
המנות היקרות נזנחו לטובת טחינה עם לחם
הפוליטיקה מעולם לא עזבה את סמטאות שוק מחנה יהודה. בין התבלינים, הירקות, הפירות והדגים, צעדו מאז ומתמיד הפוליטיקאים, אך לא כולם זכו לקבלת פנים נאה. ב-17 בינואר 2013 מספר בעיתון עקיבא נוביק כי "אתמול הגיעו שני מנהיגים לשוק מחנה יהודה. שלי יחימוביץ מהעבודה ואריה דרעי מש"ס. ואיזה הבדל היה בקבלת הפנים שציפתה להם. ראשונה הגיעה יחימוביץ, והיא זכתה לקבלת פנים מאופקת יחסית. מאוחר יותר, כאשר דרעי ירד מהרכבת הקלה, אפשר היה לדבר על מהפך. כמעט כל מי שעבר בשוק ביקש לברך אותו, והוא לא אכזב. חיבוק עם מוכרי השווארמה, חיבוק עם הקבצנים, חיבוק עם הפועלים הערבים - דרעי סיפק את הסחורה".
ב-30 במאי 2013 שואלת כותרת של כתבה: "מה קורה כאשר שפים בעלי כוכבי מישלן מגיעים לסיור בשוק מחנה יהודה? ובכן, העניבות נפרמות, המנות היקרות נזנחות לטובת טחינה עם לחם טרי ועולים גם רעיונות לפלאפל גורמה. אם אתם קופצים לירושלים בסוף שבוע לכבוד פסטיבל ישראל, אל תפספסו". אגב, עד היום שום מסעדה לא קיבלה כוכב מישלן בשוק, גם לא "מחניודה" היוקרתית והמפורסמת.
וגם גימיקים מסחריים אף פעם לא חסרו במחנה יהודה. הכותרת ב-25 בדצמבר 2013 שואלת: "מה פתאום מוכרים גלידת סלק בשוק מחנה יהודה?" ובכן התשובה היא: "מיץ סלק סחוט במקום, קוביות סלק עם גבינה כחולה ואגוזים - והכל ב-5 שקלים? דוכן המעדנים האקזוטי בשוק הירושלמי התגלה כטריק שיווקי של סלטי אחלה".
בשוק מחנה יהודה היו תמיד שמרנים, גם בענייני כסף. ב-18 בספטמבר 2014 מדווח עקיבא נוביק על "אימה משטר". הוא ניסה לשלם בשטר החדש של 50 שקל בדוכני השוק וכך נכתב בכותרת: "עם ערימה של ירוקים - שטרות חדשים של 50 שקל, או בכינויים הטרי שטר-ניחובסקים - יצא כתבנו לקניות בשוק מחנה יהודה. הוא זכה למבטים חשדניים, וזה עוד כלום לעומת האיבה שלה זכה השטר".
וכך מתאר הכתב: "על קיר התהילה בפתח 'הפרלמנט של ג'ימי' בפאתי שוק מחנה יהודה נתלה אתמול השטר החדש. שאול טשרניחובסקי הצטרף להרצל, חיים וייצמן ולנדיב הידוע מונטיפיורי. 'רק שלא יתבלבלו עם איינשטיין', דאג ג'ימי, המוכתר של השוק, והבטיח: 'אם אנשים לא יתרגלו אליו הוא מיד יורד. פה אין חוכמות". בתוך החמארה ניטש באותו זמן ויכוח עז. שבתאי מזרחי (80) ייצג את חסידי הלירה וזעם על 'הילדים מהאוצר שכל 20 שנה ממציאם לנו כאב ראש חדש'... אגב, על השטרות מחליטים בבנק ישראל ולא במשרד האוצר.
גם המרוץ לנשיאות מגיע לשוק הירושלמי. ב-25 במאי 2014 מדווח כי "המועמדת לנשיאות דליה איציק ובעלה דן מגיעים לערוך קניות לשבת. הרוכלים מצידם מפרגנים לאיציק בקריאות של 'הנשיאה הבאה' ולבעלה בשירה של 'הוא הא מי זה בא, בעלה של הנשיאה'. הזוג איציק מצידו צוחק אמנם, אבל מבטיח למצוא כינוי מוצלח יותר". אגב, הנשיא המנוח יצחק נבון נהג לפקוד בקביעות את השוק, עוד הרבה טרם לנשיאותו, ולערוך בו קניות ואף לשבת עם הרוכלים ולפטפט עמם בעממיות רבה, גם כאשר היה כבר שר החינוך.
ב-13 ביוני, איך לא, פותחת הכתבה של עודד שלום על בחירת רובי ריבלין הירושלמי הגאה לנשיא המדינה בתיאור: "המוכר ממחנה יהודה שמספק לרעיה נחמה את הדגים והחמוצים. המנהל המיתולוגי של בית"ר שזוכר איך רובי גידל את אורי מלמיליאן. מסע בירושלים יום אחרי שהבן יקיר לה נבחר לנשיאות".
ב-28 במאי 2014 מסופר בעיתון תחת הכותרת "כמה יוסי": "מרחוב האגס לנחלאות. מקולנוע עדן לאוטובוס לתל אביב. דקה לפני שהוא עולה לבמה בבריכת הסולטן במופע המחווה ליוסי בנאי, לקחנו את שאנן סטריט, סולן 'הדג נחש' וירושלמי גאה, לסיבוב בתחנות ילדותו של בנאי בעיר. "יוסי עזב אותה, אבל נשאר עמוס געגועים. אי אפשר לקחת את ירושלים מהבנאדם".
והכתבה נפתחת כמובן בקטע הכל כך מפורסם: "לפעמים כשאני כך לבדי, אני חוזר לסמטאות ילדותי, אל נעוריי שנעלמו עם השנים, לחברים של ההם הישנים. אני חוזר אל הצבעים והקולות, אל העיניים התמימות והגדולות, אני חוזר אל השכונה, אל עץ התות, אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט". יוסי בנאי, "אני וסימון ומואיז קטן".
"שתו לאוחנה את הדם"
ב-30 בינואר אני משוחח עם האוהדים של בית"ר בשוק מחנה יהודה, לאחר שמועמדות אלי אוחנה למפלגת הימין "הבית היהודי" בוטלה, כאשר הטענה שלהם היא שהכל קרה כיוון שאוחנה מזרחי.
הכותרת של טור הצבע שלי היא: "האשכנזים שתו לאלי את הדם. בשוק מחנה יהודה נשארו נאמנים לסמל בית"ר. 'מה לו ולפוליטיקה'". ציטוט מהכתבה: "אתמול אף לא עגבנייה או מלפפון אחד זכו להיקרא על שם הסמל הבית"רי, אלי אוחנה, שפרש מ'הבית היהודי', בעקבות הסערה שעוררה ההחלטה לשריינו ברשימה. אברהם לוי, 37 שנה בשוק, בעודו רוכן מעל דוכן עמוס פירות: "מה שעשו לו ב-48 שעות ב'בית היהודי' היה רק פרומו. שחטו אותו עוד לפני שהוא אמר מילה אחת. אני מכיר את אלי מצוין, היה יופי של שחקן כדורגל, אבל פוליטיקה? אורי מלמיליאן בכלל לא היה חושב ללכת לשם".
ב-10 בספטמבר 2015 מצוטט אלי מזרחי, ממלכי השוק, שפתח יחד עם בתו מורן את בית הקפה הראשון במקום, כשהוא אומר: "אני דואג שהשוק יאבד את הצביון שלו". מזרחי אומר, כשהוא מביט בברים הרבים שהחליפו את הבסטות: "הבסיס של השוק הוא מכירה של אוכל טרי. הברים צריכים להיות התכשיט לגוף של השוק, לא ההיפך". דברי דאגה כנה מפני מצב שבו השוק הוותיק כל כך יאבד מהאווירה, מריחותיו המוכרים ומקסמו המיוחד.
ב-24 בנובמבר 2015 מדווח על אירוע טרור יוצא דופן וחמור: "שבועיים אחרי הפיגוע האחרון בבירה, הטרור שב אתמול לירושלים: שתי מחבלות בנות 14 ו-16, תלמידות בית ספר, חמושות במספריים שהוציאו מהילקוטים, דקרו עוברי אורח בפאתי שוק מחנה יהודה. איש כוחות הביטחון שעבר במקום ירה בהן, הרג אחת מהן ופצע קשה את חברתה". סיפור נורא על פיגוע כואב של שתי נערות שהגיעו אחוזות שנאה עיוורת מרחוב הטורים לרחוב יפו, בואכה סמטאות שוק מחנה יהודה.
ב-3 בנובמבר 2016 מדווחת נווית זומר: "שוק מחנה יהודה עולה מדרגה גם בתחום הקמעונאות, ולראשונה יפתח בו בשבוע הבא סניף של רשת הסופרמרקטים 'זול וגדול'. מדובר ברשת ירושלמית ותיקה בבעלות אבי יוחנן, שפועלת מאז שנת 2000, בעיקר בלב השכונות ומונה כבר 30 סניפים".
ב-14 במאי 2018 הכותרת היא: "שוק מחנה יהודה: בסטה ב-2 מיליון שקלים". והידיעה נפתחת כך: "דירה להשקעה? אולי כדאי להשקיע דווקא בבסטה: מחירי הנכסים בשוק מחנה יהודה שבירושלים זינקו ב-300% ב-8 השנים האחרונות, ולאחרונה אף נמכרה חנות במחיר של 250 אלף שקל למ"ר. התשואה לנכס בשוק עומדת על 7.7% לשנה וכך הופכת את האיזור לא רק לאחד הפופולריים בישראל - אלא גם להשקעה נדל"נית לא רעה בכלל".
ב-30 באוקטובר 2018 הכותרת היא "איזור החניה הצפוף ביותר: שוק מחנה יהודה". הידיעה מספרת כי "מבחינת איזורי החניה הצפופים ביותר, לפי נתוני 'סלופארק' בשוק מחנה יהודה בירושלים אתם עלולים לשוטט שעות עם הרכב עד שתמצאו איפה להעמיד אותו כחוק. אחריו נמצאים אזור 1 ת"א, כיכר רבין, רחוב בזל וכיכר המדינה".
ב-15 באפריל 2019 יצאה נועה שניר לסיור תרבותי בירושלים ומצאה גם הזנחה. בכתבת הצבע שלה, תחת הכותרת "ירושלים של צבעים" היא מספרת על שרידי בית הספר אליאנס שמשכו בעיקר נדל"ניסטים ונרקומנים, בניין כלל, שהפך לפיל לבן בפאתי השוק, ועל "צעירי ואמני ירושלים ששיקמו מבנים נטושים ומוזנחים והפכו אותם למרכזי אמנות מלהיבים".
הנה אחד הציטוטים מהכתבה: "מגרש החניה של שוק מחנה יהודה מכוער במיוחד. בין רחובות הומי אדם בכל שעה ויום, שאון אוטובוסים ובלגן קוסמי קיומי, נמצא מגרש החניה של השוק, כולו בלגן, בורות ומהמורות, דבר שמאוד מקשה על הבאים ויוצאים בשעריו לשים לב שממש באמצעו עומד בית מידות רב הדר ויופי, כזה שאם רק תנקה אותו, תשפץ אותו ותמקם אותו לא בתוך מרכז הכאוס הירושלמי - תראה שהוא פשוט נהדר.
"הבניין הזה היה חלק מהקומפלקס של בית הספר אליאנס, שהתקיים בעבר באיזור, שהיה שייך לעמותת כי"ח (כל ישראל חברים), נפתח ב-1899 ופעל עד שנות ה-40 של המאה ה-20. היום הבניין הוא בית אליאנס, מוסד שאליו נכנסה עמותת 'רוח חדשה' ושמספק חללי עבודה למעצבים, אמנים ויזמים צעירים מירושלים".
"הפחד הוא שלא יהיה לאן לחזור"
הקורונה השפיעה לא לטובה על השוק הוותיק. ב-12 באפריל 2020 תחת הכותרת "מזרחי ירקות", מסופר: "סגירת שוק מחנה יהודה היא מכה גם לסוחרים שנותרו בלי עבודה, וגם לקונים הירושלמים שרגילים לקנות סחורה טרייה. רועי מזרחי הוא דור שלישי לסוחרים בשוק, שנותר בלי עבודה. "בהתחלה חשבנו שזה יהיה שבוע-שבועיים עד שנחזור לשגרה ויהיה בסדר", הוא אומר. "כשהבנתי שזה לא קורה והיה לחץ של עובדים שרוצים לחזור לעבוד, הלכנו חזק על הכיוון של המשלוחים'. תוך כמה ימים התחילו ב'מזרחי ירקות' לשגר ארגזים לכל רחבי ירושלים. 'זה משהו חדש בשבילנו', מוסיף רועי. 'כשאתה עושה משלוח לפסגת זאב ולקוחה לא קיבלה את הפטרוזיליה שלה, צריך לחזור ולהביא לה אותה".
ב-7 במאי 2020 מצאנו כיתוב לתמונה שבו נאמר: "אחרי יותר מ-40 יום, שבהם שוק מחנה יהודה היה סגור - היום הוא ייפתח מחדש. הכניסה תתאפשר רק בשני מקומות ברחובות יפו ואגריפס, תותנה בחבישת מסכה וכמות המבקרים תוגבל ל-400".
ב-25 ביוני 2020 קובל ירון צדקיהו (60), בעל דוכן המעדנים המפורסם בשוק מחנה יהודה: "הפחד שלנו שלא יהיה לאן לחזור". חזקיהו מספר: "כיום יש לנו רק שתי חנויות בשוק. עסק שנוסד על ידי אבא לפני 55 שנה. אנחנו למודי ניסיון של עליות ומורדות בגלל משברים ביטחוניים ואינתיפאדה. עברנו את מלחמת המפרץ. עברנו פיגועים נוראיים. גם אז היו ימים קשים ואי ודאות מבחינה כלכלית. ברוך השם, היום אנחנו עם חוסן כלכלי. אבל כזה תסריט סיוט של משבר הקורונה לא דמיינו שיכול לקרות. המדינה אילפה את הלקוחות לרכוש 'אונליין' בסופר. אז איך שוק פתוח ישרוד אחרי מכת הקורונה?".
ב-28 בפברואר 2022 מסופר תחת הכותרת "מעורב טבעוני", כי "גם לטבעונים יש מה לחפש ולמצוא בסצנת האוכל של שוק מחנה יהודה הירושלמי. הכתבת עינב חלבי גילתה היכן מתחבאים המסעדות והדוכנים הטבעוניים הכי טעימים בשוק".
ב-14 בדצמבר 2022 מסופר בעיתון, עם הכותרת "הזר האחרון בשוק", כי "בימים האחרונים הירושלמים נכנסים ויוצאים מחנות הפרחים בשוק מחנה יהודה עם דמעות בעיניים. הסיבה: 'פרחי רקפת' המיתולוגית ברחוב האגוז סוגרת אחרי 45 שנה את שעריה. 'הגיע הזמן, השוק הולך לכיוון של הדור הצעיר ואני הולך לאיבוד', מסכם אבי חי, הבעלים בן ה-69. הוא יצטרך להתרגל לשגרה חדשה: 'הדבר הכי קשה יהיה לקנות פרחים לשבת".
ב-15 בדצמבר 2022 הכותרת העצובה מבשרת: "שוק מחנה יהודה נפרד ממייסד מסעדת 'עזורה'. עזרא שרפלר, שהקים בירושלים את המסעדה המיתולוגית, הלך לעולמו בגיל 90. בנו סיפר: "היה גאה גם בחייו על המורשת שהשאיר". הכתב גלעד כהן מספר כי "שרפלר, שנולד בשנת 1933 בטורקיה, פתח את מסעדת 'עזורה' בירושלים בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. עם השנים המסעדה גדלה, עברה מקום וגם פתחה מסעדה נוספת בשוק. לפני שבע שנים פתח הבן הצעיר של שרפלר סניף של מסעדת עזורה בתל אביב, המנוהל על ידי שניים מבניו".
דוד קישקה כותב ב-9 בינואר 2023: "אחד המאכלים האייקונים והכי מבוקשים בירושלים, ובשוק מחנה יהודה בפרט, הוא הרוגלך, ואם כבר רוגלך אז הרוגלך של מרציפן. קונדיטוריית מרציפן היא מוקד עליה לרגל, לא פחות, לעשרות אלפי גרגרנים מהארץ ומהעולם. הקונדיטוריה נפתחה ב-1984 על ידי יוסף ושושנה אוזרקו, שמפקחים עד היום על הנעשה בעסק המשפחתי, שאותו מנהלים שני הבנים, איציק ושלומי. נראה אתכם אוכלים רק רוגלך אחד", מתריס קישקה בכתבת ההמלצה על המקום המיוחד הזה.
הפרויקט המרגש של אורי עמדי
שוק מחנה יהודה של 2023 שונה בתכלית מזה שהיה כאן לפני 100 שנה. חל שיפור עצום במראה השוק הייחודי, שהיה לשוק הגדול במדינה, הרבה יותר משוק הכרמל, שוק רמלה-לוד, שוק הבדואים בבאר שבע ושווקים רבים אחרים. במהלך השנים הוחלפו רצועות הזפת הסדוקות בחלק מסמטאות השוק בריצוף מודרני. גגוני פח רעועים ומתנועעים, עד כדי סיכון ברוח, הוחלפו בגגות חדישים, הוצבו בשוק עמודי תאורה יפים, הותקן ניקוז מודרני ונוספו שלטי רחובות נאים ויריעות פלסטיק צבעוניות.
השוק הפך תוסס יותר ויותר. על פי הערכות שונות פקדו אותו לקראת סוף המאה שעברה, בתקופות השיא שלו, טרם הקמת מגוון של קניונים חדישים ברחבי ירושלים, עשרות אלפי קונים ביממה, כבר מחמש ושש בבוקר, כאשר אלפים רבים נוספו לאלה בימי חמישי ובערבי שבתות וחגים, והפכו אותו לעמוס וצפוף במיוחד. גם בימים אלה עדיין פוקדים את השוק הנהדר הזה אלפי קונים בכל יום.
כיום מנוהל השוק הירושלמי על ידי "מנהלת שוק מחנה יהודה", שבה חברים נציגי העירייה, נבחרים מבין סוחרי השוק הוותיקים ואנשי מקצוע. המנהלת עוסקת בעיקר בשיפור פני השוק, אחזקתו באופן ראוי ומכובד ככל האפשר ומדי פעם גם בבוררות בין סוחרים בענייני דיומא שונים.
ולסיום, שני קוריוזים על השוק המיוחד הזה: דווקא ברחוב אבישר, שבו מוכרים וקונים שומרי מצוות רבים ובישיבות מתפללים ולומדים בדבקות רבה מאות בני נוער חרדים, פועל מוסד הקולט חוזרים בשאלה מהמגזר החרדי ומסייע להם בקליטתם הראשונה בעולם החילוני.
ואיש נדיר אחד, אורי עמדי, שהוריו עלו לפני שנים רבות מכורדיסטן, שכל חייו פועל בתחום החברתי, הקים בשוק מפעל נדיר מסוגו, שבו נערים פלסטינים דווקא, שבאים לעבוד בשוק, מסייעים לקונים - מכל הדתות והעדות - לסחוב את הסלים הכבדים לרכב, לאוטובוס או לרכבת הקלה. "ילדי הסלים" קוראים לפרויקט הייחודי הזה של שוק מחנה יהודה. "ידעתי תמיד שאם אצליח לחולל שינוי בלב ירושלים ולקרב בין האנשים כולם, זה יקרין על כל העיר ועל החברה הישראלית כולה", התבטא עמדי לפני שנים אחדות. ב-2007 הדליק את המשואה בטקס ערב יום העצמאות בהר הרצל. הלוואי שיימצאו בימים האלה מי שיקרבו ולא ירחיקו את הישראלים אלה מאלה.
