בשיתוף אתר "המקצוענים"
טרנד הקימורים אמנם עושה קמבק בשנים האחרונות, אך הוא מושרש עמוק בהיסטוריה העיצובית של האנושות.
תחייתו המחודשת היא לא רק תחיית רטרו, כמו שאר הסגנונות שחוזרים במעגליות, אלא הוא עדות לצורך הבסיסי והנצחי של האנושות לחפש נחמה בצורות אורגניות.
בימים אלו, כשהעולם משתנה במהירות, הכל חד וקצבי, הקימורים המעוגלים של ספה, של שולחן קפה או של כריות, מציעים הפוגה. כזו שגורמת לחללי הפנים להרגיש יותר מזמינים, מחבקים ומחוברים לטבע.
קצת היסטוריה: הטבע תמיד היה שם עם צורות אמורפיות ומקומרות
הקימורים הם אלמנט עיצובי שראשיתו בתרבויות עתיקות. החל מהקווים הרכים של פסלים יווניים עתיקים ועד למבנים הרומיים המעוגלים.
הקימורים, מאז ומתמיד סימלו נזילות ותנועה ושיקפו את הטבע האורגני של החיים עצמם. המשיכה החזותית הטבעית לצורות אורגניות תמיד הייתה קיימת, וסימלה את החיבור האנושי לטבע.
בתחילת המאה הקודמת, הקימורים היו בולטים מאוד ואפיינו את תנועת הארט נובו. תנועה זו, התאפיינה בקווים מעוקלים, בפיתולים במוטיבים של צורות של גלים. למעשה עד אמצע המאה הקודמת, שלטו הקימורים.
ואז, עם כניסת התנועות המודרניסטיות והארט דקו, הקווים החלקים והצורות הגיאומטריות הזוויתיות קיבלו עדיפות.
הקמבק העכשווי של הקימורים
התעוררות מגמת הקימורים מיוחסת לתפנית שעברה החשיבה העיצובית לכיוון הומניסטי יותר. דווקא ככל שהחיים הפכו ליותר קצביים, דיגיטליים ובעלי טכנולוגיה מתקדמת, הכמיהה לטבעי גברה.
המשרדים, שהפכו לבית השני (אם לא העיקרי) של רבים, עברו מאז הקורונה מהפך שגרם להם להפוך את העבודה להיברידית.
אם בבית אפשר להרגיש בעבודה, אז גם כשאנחנו בעבודה נרצה להרגיש בבית.
המשיכה לעיצובים שמשדרים חמימות ונוחות ומכניסים את החוץ פנימה, הביאה באופן טבעי את חזרת הצורות הרכות יותר. קימורים, מעוררים תחושת חיבור, המשכיות ורגיעה – דברים שרבים מחפשים בעולם המהיר והחד של ימינו.
לא ניתן לייחס את הקמבק הזה למדינה מסוימת, או לאזור ספציפי בעולם. החיבור הבינלאומי שיצרו הרשתות החברתיות גרם לקימורים להיכנס לכל סגנונות העיצוב.
החל מאלגנטיות אירופאית, דרך מינימליזם אסייתי ועד לסגנון הבוהמייני הגולמי. אפשר לומר שמעצבים מכל העולם משלבים יותר ויותר קימורים בעבודתם, הן בחזית המבנה והן בעיצוב הפנים.
השימושים הנפוצים של הקימורים באדריכלות ובעיצוב הפנים
מחוץ לבית ובחזית, השימוש בקימורים הוא בשבילים מעוקלים, בפתחים מעוגלים, בבריכות בעלות צורה אמורפית ובשילוב צמחיה בצורה יותר טבעית ופחות מוקפדת.
בתוך הבית, השימוש בקימורים הוא בריהוט – ספות מעוגלות, שזלונגים אמורפיים, כיסאות עם גב מעוגל, שולחנות עגולים, דלפקי מטבח ואיים מעוגלים.
גם גופי התאורה נוזלים ונשפכים, יש יותר חלונות ודלתות בצורת קשתות, מדפים מובנים מעוקלים ואפילו קירות עם פינות יותר מעוגלות.
צפי לעתיד: לא סתם טרנד, אלא מגמה שכאן להישאר ולהתרחב
על-פי טרנדולוגים נחשבים ברחבי העולם נראה שבהתחשב באופי המחזורי של מגמות העיצוב, סביר להניח שמגמה זו תתפתח ולא תישאר ברמה של טרנד נקודתי.
היא הולכת ללוות אותנו בעשורים הקרובים כמרכיב עיקרי בעולם העיצוב. ככל שהסביבה תהיה יותר עירונית, כך הרכות והמשיכה האורגנית שהקימורים מספקים, תגבר כאלמנט מאזן של ניגודיות מנחמת.
השימוש בקימורים צפוי להתפתח ולא להיות רק מרכיב עיצובי אסתטי, אלא גם כאלמנט פונקציונלי. לארגונומיה יהיה תפקיד מכריע. נראה חללים מותאמים יותר, שבהם הקימורים ישפרו את חוויית המשתמש.
למשל, חללים חמימים יותר המקדמים חוויות קהילתיות גם במרחב ציבורי, פינות מדיטטיביות שיעודדו הרפיה מהרחוב הסואן ושימוש בקימורים גם לצורכי אקוסטיקה.
האם קימורים מתאימים לכל סגנון?
התשובה הפשוטה היא שלא. קימורים מתאימים בעיקר לסגנון הארט נובו, לסגנון הבוהמייני ואפילו לסגנון הסקנדינבי במידה מסוימת.
הם פחות יתאימו לסגנון התעשייתי ולסגנון המינימליסטי, שמאופיינים בעיקר בקווים ישרים ובזוויות חדות.
ואולם, למרות הניגוד, הרי שניתן לשלב אותן בנגיעות בטוב טעם. למשל, ספת עור מעוגלת בתוך לופט תעשייתי, בהחלט תרכך את החלל, מבלי להתפשר על החומריות הגולמית של העור המאפיין את הסגנון התעשייתי.
המפתח הוא באיזון שבין רכות הקימורים למאפיינים הבסיסיים של הסגנון המדובר: בחומר, במרקם או בצבע.
הקימורים משתלבים עם חומרים רבים. החל מבד קטיפתי לספות עם קימורים, דרך טיח בגווני אדמה לחיפויי פתחים ואלמנטים בנויים של נישות ומשטחים ועד לשימוש בזכוכית לגופי תאורה בעלי צורות אמורפיות.
