בית הדין הרבני בירושלים נדרש לאחרונה להגיע להכרעה מורכבת בעניינה של בת 5 שהועברה למשמורת אביה לאחר שאמה התמוטטה נפשית ולא יכלה לטפל בה. בהחלטה שתוארה כ"משפט שלמה" נענו הדיינים לבקשת האם לקבל את הילדה בחזרה, אף שבשנתיים וחצי האחרונות אביה גידל אותה במסירות גדולה והשקיע בה את כל כולו.
הורי הילדה התגרשו כשהייתה תינוקת ובהסכם ביניהם נקבע שהמשמורת תהיה אצל האם. אלא שלאחר הגירושים האם התמוטטה נפשית, ניסתה להתאבד ואושפזה בבתי חולים פסיכיאטריים. בעקבות זאת, בדצמבר 2019 העביר בית הדין הרבני את המשמורת לאב.
במשך חודשים ארוכים עברה האם טיפול ולאחר שמצבה החל להשתפר היא חזרה להיפגש עם בתה – תחילה במרכז הקשר ולאחר מכן במפגשים פתוחים. מדיווחי העובדת הסוציאלית שליוותה אותה מטעם שירותי הרווחה, עלה שהיא משקיעה את כל כולה בקיום המפגשים אף שהדבר כרוך בטרחה, הוצאות ונסיעות ארוכות כיוון שהאב לגור במקום רחוק.
כעת ביקשה האם לקבל בחזרה את המשמורת על בתה אבל האב התנגד. ראש אבות בתי הדין הרב מרדכי רלב"ג והדיינים הרב מרדכי מזרחי בר אור והרב דוד שני ציינו כי עומדת בפניהם הכרעה לא פשוטה שהעובדת הסוציאלית כינתה, ובצדק, "משפט שלמה". זאת, מאחר ששני ההורים מעוררי התפעלות והפתרון הטוב ביותר – משמורת משותפת – בלתי אפשרי בשל המרחק בין הבתים.
הדיינים הדגישו כי האב "נטל על עצמו מטלה לא פשוטה כאשר החליט לגדל את בתו בהיותה תינוקת וטיפל בה במסירות יוצאת דופן הראויה לשבח, והעניק לה את כל צרכיה ושימש לה כאב וכאם כאחד".
עו"ד שמואל גרוסבאשר לאם הוסיפו: "עשתה כברת דרך ארוכה והתגברה על קשיים עצומים... בדרך אל המטרה הנכספת שהיא השבת בתה אל חיקה".
בסופו של דבר החליטו הדיינים שהמשמורת תחזור לאם. בין היתר הם ציינו כי העובדת הסוציאלית תמכה בכך מאחר שהטילה ספק ביכולת של האב להפנים שמצבה השתפר והיא ראויה לשמש כאם לבתם. כמו כן, סברו הדיינים שזה יעניק לאם כוחות להמשיך בשיקום הנפשי והם חוששים שאם הילדה תישאר אצל האב היא לא תוכל לשאת את האכזבה. אם מצבה יידרדר, ציינו, זה יזיק בסופו של דבר לילדה שזקוקה לאם בריאה ויציבה.
שיקול נוסף שציינו הדיינים הוא גילה של הילדה. עד גיל 6 מתקיימת חזקת הגיל הרך וגם לאחר מכן, לפי ההלכה היהודית בת אמורה להיות אצל האם. עוד הוסיפו הדיינים שהאב נישא שוב ויש לו משפחה חדשה כך שכרגע האם יותר פנויה לגידול הבת. כמו כן, הסכם הגירושים קבע את המשמורת אצלה מלכתחילה והיא נלקחה ממנה רק באופן זמני, והאב בחר להעתיק את מקום מגוריו לאזור רחוק.
לפיכך הדיינים קבעו שהילדה תחזור לאם לאחר חג הפסח והעובדת הסוציאלית תקבע זמני שהות רחבים עם האב. הם הבהירו כי האם צריכה לעמוד בהתחייבותה שלא לתבוע מזונות במשך חצי שנה בהתחשב בכך שזמני השהות של האב עם הילדה כרוכים בהוצאות מרובות על נסיעות והפסד זמן עבודה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האם: עו"ד מרים גולדפישר
• ב"כ האב: עו"ד נתנאל אינדורסקי
• עו"ד שמואל גרוס עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
