ביום רביעי בשבוע שעבר הודיע שר האנרגיה ישראל כ"ץ ברשתות החברתיות כי החליט להגדיל את היתר היצוא ממאגר הגז תמר. הרחבת ההיתר היא החלטה משמעותית שתשפיע על אחד ממשאבי הטבע החשובים ביותר של ישראל עשורים קדימה. כ"ץ גם הודיע שבשבועות הקרובים יבחן את הגדלת היצוא ממאגר לווייתן - החלטה משמעותית בהרבה לאור גודל המאגר ובקשת היתר היצוא, יתרות הגז הטבעי של ישראל והכוונה של שותפות לווייתן להקים מתקן הנזלה ימי (FLNG) שיאפשר יצוא לכל רחבי העולם. "כלכליסט" עושה סדר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
מה שר האנרגיה אישר?
לכל אחד ממאגרי הגז הטבעי בישראל יש כמות גז שאותה הוא רשאי לייצא. היצוא מתחלק לשניים: מכסות יצוא והיתרי יצוא. מכסת היצוא היא הכמות הכוללת שניתן לייצא ממאגר כלשהו, לאורך כל תקופת פעילותו. עם זאת, בטרם הגעה לסך המכסה, המאגרים צריכים לבקש היתר יצוא הכולל הנחיות ספציפיות יותר כגון המדינות שאליהן ניתן יהיה לייצא. שר האנרגיה כ"ץ אישר בשבוע שעבר את הגדלת היתר היצוא של מאגר תמר, אך לא את מכסת היצוא.
הבקשה עצמה שאישר כ"ץ למאגר תמר היא הרחבת היתר היצוא, שגם לאחר האישור לא הגיעה לסך המכסה. מכסת היצוא של תמר עומדת על כ-90 BCM, היתר היצוא שאושר למאגר עד היום הוא כ-28.3 BCM, כאשר ישראל כ"ץ אישר 38.7 BCM נוספים (סך הכל 67 BCM) ל-12 שנה הקרובות למצרים, כ-3.5 BCM בשנה. מדובר למעשה ב-30% פחות מהבקשה המקורית של תמר, שעמדה על כ-5 BCM למשך 12 שנה (60 BCM), וכמעט מיצוי מכסת היצוא של המאגר.
למה בכלל לייצא?
האינטרס של חברות הגז לייצא הוא ברור – מחיר הגז הטבעי ליצוא גבוה יותר. הפערים בין המחירים בשוק המקומי ליצוא גדלו במהלך השנה האחרונה. עם פריצת המלחמה באוקראינה והסנקציות המערביות על הגז הטבעי הרוסי, יש ניסיון לגוון את מקורות הגז הטבעי המגיעים לאירופה. חברות הגז יטענו לרוב שהיצוא הכרחי למען הבטחת ההשקעה במאגרי הגז המקומיים מכיוון שהשוק המקומי קטן מדי בשביל שיהיה כלכלי לפתח מאגרים. לכן היצוא הכרחי לפיתוח עתיד משק האנרגיה בישראל ויעודד כניסה של חברות בינלאומיות לישראל לחיפוש מאגרים נוספים.
אף שיש אמת מסוימת בטענה של חברות הגז, לא בטוח שהטענה נכונה בהקשר הנוכחי. על פי סיכום דיון שנערך בחודש פברואר האחרון של ועדת המחירים באוצר ובמשרד האנרגיה על מחירי הגז הטבעי שנערכה בפברואר, יתרות הגז הטבעי הזמינות למכירה בשוק המקומי נמוכות, מה שמעלה את מחירי הגז לשוק המקומי. במסמך של הוועדה נטען גם שאחת הסיבות לעליית המחירים של הגז הטבעי היא הגדלת היקפי היצוא.
האפשרות למכור גז במחיר גבוה יותר מגדילה גם את הכנסות המדינה ממיסים על תעשיית הגז. כמו כן, מכירת הגז נעשית בדולרים, שמאפשרת כניסה של מטבע חוץ לישראל. בנוסף למס חברות בגובה 23%, חברות הגז משלמות גם תמלוגים בגובה 12.5% מההכנסות על שימוש במשאבי טבע. בשנת 2022 הסתכמו תמלוגי המדינה מגז טבעי ב-1.7 מיליארד שקל, 30% יותר מההכנסות בשנת 2021.
מרגע שמאגר גז מגיע לרווחיות מסוימת, הכוללת החזר מלא על ההשקעה, הוא יחל גם בתשלומים לקרן העושר הישראלית – קרן בניהול בנק ישראל שפירותיה יושקעו באנרגיות מתחדשות ובמטרות חברתיות. נכון להיום, מאגר תמר הוא היחיד מבין מאגרי הגז שמשלם לקרן העושר. לכל אלו יש להוסיף יתרונות דיפלומטיים בכך שישראל מייצאת גז טבעי.
אז למה בעצם לא לייצא?
הטיעון המרכזי כנגד היצוא הוא שלא יישארו מספיק עתודות גז לישראל. במשרד האנרגיה טוענים שהעתודות שיש כיום גם לאחר אישור הגדלת היצוא לתמר יספיקו עד 2048, אך לא סיפקו שום ניתוח כלכלי מתאים. לכך מצטרפים הטיעונים על פגיעה בסביבה ובזיהום מקידוחי הגז והפקתם.
כמו כן, עולה חשש שהרחבת היתרי היצוא בצורה משמעותית תוביל לעליית מחירים שיתגלגלו לשוק המקומי. ככל שהיתרי היצוא יהיו גבוהים יותר, לחברות הגז יהיה כוח מיקוח רב יותר מול הצרכנים המקומיים של גז טבעי (בעיקר חברת החשמל ותחנות הכוח הפרטיות) ויוכלו לדרוש מחירים גבוהים יותר. דוגמה לכך היא שבדו"חות הכספיים של חברת החשמל לשנת 2022 הזהירו מכך שכאשר יחוברו תחנות הכוח החדשות של החברה הפועלות בגז טבעי, היא תשלם יותר עבור הגז הטבעי מהמחיר שהחברה משלמת כיום.
כמו כן, בסיכום הדיון של ועדת המחירים מפברואר נקבע שמחיר הגז הטבעי בישראל בעלייה, ואחת הסיבות לכך היא היצוא. מכיוון שהגז הטבעי משמש לייצור 67% מהחשמל בישראל – מחירו מתגלגל ישירות לחשבון החשמל שלנו. הוועדה גם ציינה שיתרות הגז הזמינות למכירה בישראל נמוכות, מה שמוביל לחוסר תחרותיות ועליית מחירים בשוק המקומי.
האם יישאר לנו מספיק גז?
התשובה הפשוטה ביותר היא – תלוי את מי שואלים. במשרד האנרגיה בחרו שלא להציג שום הערכה או עבודה מקצועית על תחזית הביקוש לגז הטבעי טרם קבלת ההחלטה. במשרד טוענים שמדובר בעבודה פנימית שנעשתה ועתודות הגז בישראל יספיקו עד שנת 2048, אך אין אפשרות לאמת את הטענה. חוסר השקיפות של משרד האנרגיה והעומד בראשותו מוביל לכך שההערכות שיש כיום בישראל על עתיד הגז הטבעי הן של גופים בעלי אינטרס כלכלי מובהק – בין שבעד הגדלת היתרי היצוא ובין שבעד הגבלתם. הנתונים הרשמיים האחרונים של המדינה שפורסמו יצאו בשנת 2018.
סך הכל, בישראל אמורים להישמר 550 BCM משלושת מאגרי הגז הקיימים - תמר, לווייתן וכריש. לשם השוואה, הצריכה השנתית ב-2022 בישראל של גז טבעי עמדה על 12.3 BCM. עם זאת, יחד עם הביקוש לחשמל שגדל בכ-3% בשנה, והמעבר להפסקת ייצור חשמל באמצעות פחם (כיום משמש לכ-20% מהחשמל בישראל), צריכת הגז הטבעי צפויה לגדול משנה לשנה. עם זאת, חשש מרכזי הוא לא בהכרח כמות היצוא הכוללת האפשרית, אלא כמה גז יוכלו החברות לייצא ברגע נתון, על מנת למנוע מצבים של מחסור רגעי בשוק המקומי שיאלץ את יצרני החשמל להשתמש בסולר להפקת חשמל – דלק מזהם ויקר בהרבה.
האתגר הבא: לווייתן
אישור הרחבת היתר היצוא לתמר משמעותי לעתיד משק האנרגיה הישראלי, אך ההחלטה הבאה שעומדת בפני כ"ץ משמעותית בהרבה. במקביל למאגר תמר, גם מאגר הגז לווייתן שבשליטת יצחק תשובה ביקש להגדיל את היתר היצוא שלהם, בכמות הגבוהה כמעט פי 3 מזו של מאגר לווייתן (175 BCM). יש לציין שלווייתן גדול בערך פי 2 ממאגר תמר עם כ-600 BCM.
כמו כן, הגדלת היתר היצוא של לווייתן כוללת גם את תוכנית השותפות במאגר (ניו־מד אנרג'י, שברון ורציו) להקמת מתקן הנזלה ימי (FLNG). בחודש פברואר פרסמו השותפות במאגר את הכוונה לפתח מתקן FLNG בהיקף של כ-6.5 BCM בשנה. מתקני הנזלה מאפשרים להוליך גז טבעי במכלים לכל רחבי העולם, ובכך תשתית היצוא כבר לא תהיה תלויה בשתי מדינות בלבד שאליהן יש לישראל תשתית יצוא כיום: מצרים וירדן. עם זאת, הקמת מתקן FLNG היא פרויקט מורכב ומשמעותי, בעל השלכות רחבות. ככל הנראה ההחלטה על הבקשה של לווייתן תתקבל רק לאחר הצגת האפשרויות לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בפגישה שנדחתה עקב המצב הביטחוני.
ככל הנראה, להשלכות המשמעותיות של הקמת מתקן FLNG התכוון ראש אגף התקציבים באוצר יוגב גרדוס, כשהזהיר מההשלכות של קצב יצוא גז טבעי מהיר. הדרישה במכתב היתה לא להפסיק את היצוא, אלא לבחון את ההשלכות של הגדלת קצב היצוא בצוות רחב יותר, תוך כינוס ועדה מקצועית שתכלול כמה משרדי ממשלה טרם ההחלטה. גם כינוס ועדת המחירים שתעקוב אחרי התפתחויות במחירי הגז הטבעי בישראל לאחר תקופה שבה פועל מאגר הגז כריש צפוי בתחילת ינואר, כך שהלחץ של כ"ץ לקדם את ההחלטות בצורה לא שקופה לציבור אינו ברור ומעורר ביקורת.
