קמפוס אמדוקס בשדרות נפתח לאחרונה מחדש, אחרי חמישה חודשים שבהם היה סגור מאז המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר. כעת, העובדים מתחילים לאט לאט לשוב לקמפוס ולנסות לחזור לשגרה. בשלוחה הדרומית של החברה יש 620 עובדים, כ-80% תושבי האיזור, בהם שדרותיים, תושבי הקיבוצים בעוטף, אשקלון, אשדוד ועוד.
ב-7 באוקטובר מרבית עובדי החברה פונו מבתיהם ונאלצו לעזוב את מקום עבודתם, והקמפוס בשדרות - שבו מצויה ליבת הפעילות של החברה: פיתוח, הנדסה וטכנולוגיה - נותר סגור. מאות העובדים ובני משפחותיהם פונו למלון בנתניה, שהפך לביתם הזמני, ויומיים לאחר פרוץ המלחמה כבר נפתח במלון מתחם עבודה שבו יכלו העובדים להמשיך לעבוד מרחוק.
שישה חודשים אחרי, ורק כ-30% מהעובדים חזרו לעבודה בשדרות, לאחר שהקמפוס נפתח לאחרונה מחדש, כאמור. היתר, אומרים בחברה, יכולים לחזור מתי שיהיה להם נוח. "כל אחת ואחד לפי הקצב שלו", אומר מנכ"ל אמדוקס ישראל, הראל גבעון (51), תושב מזכרת בתיה. בינתיים, רבים אכן בוחרים להמשיך לעבוד מרחוק. "אני נוסע הרבה לחו"ל, אבל לקחתי על עצמי כהתחייבות לעבוד לפחות יום אחד בשבוע בשדרות. זה מקום עם תרבות ארגונית מיוחדת", הוא אומר.
הראל גבעון, מנכ"ל אמדוקס ישראלצילום: דוברות אמדוקס"התפקיד שלנו הוא להחזיר את הטאלנטים לאזור", מספר גבעון. "אם הם לא יחזרו וההייטק לא יגדל, התקומה הכלכלית של האיזור תהיה בספק. אני עוסק ביחד עם קולגות ואנשים נוספים לשכנע חברות אחרות להצטרף אלינו בשדרות ולבנות כאן פארק הייטק. זו תהיה התקומה האמיתית. אני נפגש עם מנכ"לים ומנהלים בכירים, ואומר להם 'טוב, אני מבין שאתם לא גדלים בתקופה הזו. אבל יש לכם 40-30 איש שגרים באשדוד דרומה? תפתחו סניף בשדרות'. אבל יש היסוס".
עוד מוסיף גבעון כי "תוכנית ממשלתית של הטבות למעסיק ולעובד על פני מספר שנים היא הכרחית על מנת לרתום מעסיקים וטאלנטים להגיע ולפתוח משרדים לטווח ארוך. להבנתנו במסגרת התקציב הרב שנתי שמנהלת תקומה מביאה לאישור אמורים להקצות כמה מאות מליוני שקלים לעידוד תעסוקת הייטק וטכנולוגיות מתקדמות באיזור ואנחנו רואים בכך דבר מבורך״.
"ב-7 באוקטובר קיבלתי את העובדים ההמומים במלון"
חופית ברהמיצילום: שלומי יוסףחופית ברהמי, תושבת שדרות, מנהלת פרויקטי תוכנה באמדוקס שדרות, הייתה עם ששת ילדיה בבית, יחד עם משפחתו של אחיה, כשפרצה המלחמה. כעת היא חוזרת לעבוד. "היינו נצורים 30 שעות וכל הזמן שמענו את קולות הירי והרחנו את העשן", סיפרה ברהמי. "ניסינו לשמור על קור רוח מול הילדים. המנהלת שלי צלצלה בשבת ושאלה לשלומי. אחרי לילה כמעט ללא שינה, צלצלו אלינו מאמדוקס ואספו אותנו. לקחנו כמה פריטים ויצאנו לדרך שהייתה קשה מאוד למראה. הגענו לנתניה למלון רמדה, ולא היה פשוט לשכנע את הילדים לרדת, להבין שכאן יותר טוב. היינו הראשונים שהגענו למלון והזיכרון הראשון שיש לי הוא שהתחלתי לקבל את העובדים שהגיעו המומים וסיפרו לי את מה שעבר עליהם".
אופיר אטיה, תושב קיבוץ ארז, מנהל פיתוח בקבוצת הדיגיטל של אמדוקס נגב, פונה יחד עם משפחתו. עטיה עבד כל התקופה, ובנוסף הוא וקבוצה מהיחידה שלו פיתחו אפליקציית "חמ"ל אזרחי", לניהול תרומות מזון לחיילים ומשפחות מפונות. ב-7 לאוקטובר היה בקיבוץ עם אשתו רעות שבהריון, ושני ילדיו, אלה ואדם.
"התעוררנו בעקבות התראת צבע אדום, שיחזר אטיה. "כמה שזה עצוב, חשבנו שזה עוד מטח ששוגר מעזה ובעוד כמה דקות נצא מהחדר, רק שהפעם המטח הפך למטחים לא פוסקים. התבקשנו לסגור חלונות, להחשיך את הבתים ולשמור על השקט על ידי צוות החירום של הקיבוץ, שהבין שיש כאן תרחיש שונה מהרגיל ודאג להקפיץ את כיתת הכוננות ולנהל את האירוע החל מהמטח הראשון. היינו 22 שעות בממ"ד והיינו בטוחים שכל רגע ייכנסו מחבלים לבית. בכל אותן שעות השתדלנו להיות קשובים וגם להעסיק את הילדים ולשמור על שקט.
1400 סטארטאפים לזכר 1400 נופלים - שי ביסמוט ויזהר שי בשיחה עם אולפן ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
"ברגע שקיבלנו אישור לצאת הכנו תיק קטן עם טיטולים ובגדים לילדים ויצאנו איתם, כשהם מבוהלים על הידיים. ראינו מחוץ לבית שהקיבוץ עמוס חיילים ורכבים צבאיים. לפנות בוקר הנחנו את הילדים בכיסאות שלהם ונסענו ביחד עם חברי הקיבוץ למצפה רמון, שם היינו ארבעה חודשים.
"היה חשוב לי להשתלב בפעילויות התנדבויות תוך ניצול הידע שלי בעולם הדיגיטל", סיפר אטיה. "בנינו אפליקציה לניהול החמ"לים שמבשלים ומשנעים את האוכל לחיילים בשטח. האפליקציה מאפשרת ליחידות הצבאיות להזמין את האוכל וההזמנה מגיעה לחמ"ל לטיפול עם אפשרות העברת הזמנות, מה שיצר קצת סדר.
"בנוסף, קיבלנו אתגר מאגף החינוך בשדרות. אחת הבעיות בפינוי של עיר זה הלוגיסטיקה סביב הנוער, איך אוספים מידע, איך עוקבים אחר נוער שנעקר מהסביבה הבטוחה שלו ומסתובב ברחובות? את המשימה הזו לקחנו כפרויקט דגל. תוך יומיים הקמנו מערכת שמאפשרת גם לאגף החינוך וגם לעובדים הסוציאליים ולמדריכי נוער, לעקוב ולבצע פגישות עם הנוער והכל כדי לשמור על ביטחונם. רק בדיעבד הבנו שהמערכת הצילה כמה וכמה בני נוער".
