"מיליון תסריטים רצים לי בראש – מהאפשרות האופטימית שאולי המלחמה תייצר הזדמנות, ועד האפשרות שאאבד את כל רכושי ברוסיה, את המפעל ואת הדירה. אני כל הזמן משנן לעצמי לא להיות בפאניקה", אומר דניאל אהרונוביץ (45), שיחד עם אחיו אלכס הוא הבעלים של מפעל צעצועים, השלישי בגודלו ברוסיה. שניהם כעת בארץ, נמנעים מלטוס לרוסיה, ודרך הזום – שעדיין פועל שם – הם בקשר עם המנהלים המקומיים במפעל, שבינתיים עוד עובד. הסחת דעת מספקים לו הסידורים שעליו לעשות כדי לקלוט את שתי קרובות המשפחה של אשתו אנה, ילידת רוסיה במקור וכיום רופאת עור בבילינסון (לזוג שלושה ילדים). השתיים מגיעות־נמלטות ממוסקבה עם משפחותיהן בערב היום שבו נערך הראיון איתו. אחת מהן תשוכן בביתם שבשיכון דן בתל־אביב, ביחידת אורחים שנמצאת במרתף, והשנייה תהיה בדירה של גיסו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בעלה של אחת מהקרובות השתתף בהפגנה נגד המלחמה, ובימים שלאחר מכן נעצרו חלק מחבריו לאחר שזוהו במצלמות הפזורות ברחובות העיר. מהחשש שגם הוא ייעצר החליטו המשפחות לעזוב. אחת מהן עובדת בחברת הייטק גדולה ברוסיה ותוכל להמשיך לעבוד מישראל. גם בעלה, איש הייטק, ימשיך לעבוד מרחוק. הבעיה היא שלא ניתן להעביר את שכרם לארץ בגלל הניתוק של רוסיה ממערכת סוויפט. "יש לי הרבה חברים שבאים עכשיו משם לארץ, וקשה להם מאוד לשרוד את הפערים: שם הם הרגישו בעלי אמצעים, ולפה הם מגיעים בלי כלום", אומר אהרונוביץ. כרגע הוא עסוק בפרוצדורה שנדרשת כדי שיקבלו אזרחות ישראלית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המפעל של דניאל, Pic'n mix, שוכן במרחק שעתיים ממוסקבה ומגלגל עשרות מיליוני שקלים בשנה בפיתוח וייצור צעצועים מפלסטיק ומשחקי קופסה וחשיבה, המיוצאים גם מחוץ לגבולות רוסיה. מועסקים בו כ־50 עובדים. "בחמש השנים האחרונות היה קל לעשות עסקים ברוסיה", הוא אומר, "האון ליין ושירותי הלוגיסטיקה התפתחו, הייתה תחושה של עושר, השוק הרוסי גדל. אף אחד לא ציפה בחלומות הכי גרועים שלו שזה מה שיקרה. וגם אם המלחמה תיגמר בקרוב, זה עדיין לא נגמר — המערב לא יסלח לפוטין כל כך מהר. הסנקציות על רוסיה יימשכו, והשאלה היא אם רוסיה תוכל להמשיך לייצר את חומרי הגלם שאנחנו צורכים במפעל, כמו פוליפרופילן, שרכיבים ממנו מיובאים מהמערב. כרגע אנחנו עוד עובדים עם מלאי חומרי גלם שיש לנו, אבל כל חברות השילוח הפסיקו לעבוד עם רוסיה, אין תשלומים באשראי, ומפעלי חומרי הגלם בהשבתה".
אהרונוביץ מייצג קבוצה של אנשי עסקים ישראלים שיש להם עסקים ברוסיה ומוצאים עצמם כעת באי־ודאות מוחלטת ובחשש שיפסידו את עסקיהם, בהם השקיעו כסף רב ושנות עבודה. "מזל", הוא אומר, "שקיבלתי החלטה לא לעבור עם המשפחה לגור במוסקבה. אני ואחי נסענו כל הזמן לשם, שבוע הוא, שבוע אני, וזה היה מפתה להעביר לשם את המשפחה. שם יש לך נהג צמוד, רמת חיים גבוהה, אבל הבנתי שזה כלוב זהב, כי בנות הזוג לא היו מצליחות להשתלב בעבודה שם, מזג האוויר קשה, הילדים באים לתרבות אחרת, והיום אני מברך יותר מתמיד שהמשפחה נשארה בישראל ושהוריי הוציאו אותנו משם עוד בילדות".
אהרונוביץ נולד בסנט־פטרסבורג, וב־1990, כשהיה בן 12, עלתה משפחתו לישראל. הוא סיים צבא, למד משפטים ומינהל עסקים בבינתחומי בהרצליה, פתח משרד עורכי דין – והשתעמם. ב־2005, במטרה לעודד ילודה ברוסיה, הבטיח הנשיא ולדימיר פוטין מענק כספי שווה ערך לעשרת־אלפים דולר לכל משפחה שיהיו לה יותר משני ילדים. דניאל ואחיו זיהו את ההזדמנות העסקית: "מספר הילדים ברוסיה יגדל, והם יצטרכו צעצועים", הוא מספר. "פנינו לחברות ישראליות שמפתחות ומייצרות משחקים – זה לא ייאמן כמה יש כאלה בישראל – והתחלנו לייצג אותן ברוסיה וגם להפיץ. הרוסים אוהבים משחקי חשיבה ויצירה, והלך טוב. יש שם רשתות צעצועים גדולות. הגדולה ביותר היא 'עולם הילדים', שמפעילה 700 סניפים. בהמשך החלטנו שאנחנו רוצים מותג משלנו, והתחלנו לייצר בסין ולמכור ברוסיה. התמקדנו במשחקי התפתחות במחיר נגיש ובצעצועי גינה מפלסטיק כמו מגלשות ונדנדות, כי ברוסיה לכל אחד יש דאצ'ה (בית קיץ) מחוץ לעיר, גם אם זה רק צריף ביער. הפצנו בעצמנו לכל רוסיה, כולל סיביר.
"ב־2014 העברנו את הייצור מסין לרוסיה והקמנו מפעל. ההשקעה הכי גדולה וגם הנכס הכי גדול שלנו הם התבניות לייצור הצעצועים. הסיבה למעבר הוא השכר בסין, שהיה כשהתחלנו כ־200 דולר לחודש, וטיפס עם הזמן כמעט ל־1,000 דולר. ברוסיה באותו זמן שער הרובל ירד (בגלל הפלישה לקרים) והיה זול יותר לייצר שם מאשר בסין. גם רכישת חומרי הגלם הרוסיים הייתה זולה יותר. ייצאנו גם לחו"ל כדי לא להיות תלויים רק בשוק המקומי והעסקים היו טובים. ב־24 בפברואר, ביום חמישי, התחילה המלחמה. יומיים קודם לכן אחי יצא ממוסקבה לחופשת סקי מתוכננת, ואני הייתי צריך להגיע להחליף אותו ביום שני. הכול קרה כל כך מהר, אמרו שאין טיסות ואני עלול להיתקע. אמרתי, נדחה בשבוע את הטיסה. אבל מהר מאוד היה ברור שאין מה לטוס, כי יש תמיד חשש שפוטין יחליט שהוא לא נותן לאנשי עסקים זרים לצאת".
"הבעיה, ממה שאני התרשמתי, היא שאומנם בערים הגדלות ברוסיה יש חלק לא מבוטל שמתביישים במעשיו, אבל רוב הציבור בעדו, כי האוכלוסייה מחוץ לערים, אלו שניזונים רק מהטלוויזיה – וזה לא ייאמן איזו תעמולה מתוחכמת הוא מפעיל דרך הטלוויזיה – מאמינים שבמחוזות האוקראיניים ליד הגבול שחטו רוסים ופוטין יצא להצלתם"
אמרת שאתה מנחם את עצמך בכך שיכול להיות גם תסריט אופטימי. איזו הזדמנות אתה רואה בעיני רוחך?
"אם יבוא הצעצועים לרוסיה ייפסק בגלל הסנקציות, אנחנו נוכל להתרחב ולמלא את המקום של היבוא. הרוסים לא יזמים בנשמתם, ויש סיכוי שנוכל לגדול ולהתרחב בוואקום שייווצר בענף. אבל, וזה אבל גדול, לא ברור אם בגלל הסנקציות רוסיה תוכל להמשיך לייצר חומרי גלם, כמו אריזות קרטון, פלסטיק וכו', וגם לא ניתן יהיה לייבא חומרי גלם. יש לי חבר שמוכר משאיות ברוסיה, ועכשיו אין חלקי חילוף. איש עסקים אחר שאני מכיר הזדרז להעביר את כספו לבנק בשווייץ. הבנק טוען שהכסף לא הגיע, והבנק שלו ברוסיה טוען ששלח את הכסף, ובפועל הכסף איננו. אגב, להעברת הכספים אני לא דואג. תמיד יהיו והיו כאלה שבשביל כסף יבצעו עבורך העברה. אחד התסריטים שאני מגלגל בראש זה להוציא את התבניות מרוסיה ולהמשיך לייצר במדינה אחרת, כמו פולין. כעת זאת עדיין לא אפשרות, כי יש סיכון רב בנסיעה ובהוצאת רכוש מרוסיה. מזל שבקורונה, כשנאלצתי להיות יותר בארץ, התחלתי לעסוק בנדל"ן. מכרתי את הבית שלי בשיכון דן, ורכשתי שני מגרשים באזור שעליהם אני מתכנן לבנות דירות".
2 צפייה בגלריה
דניאל אהרונוביץ ומשחקי ילדים פרי פיתוח של החברה שבבעלותו. ''אני כל הזמן משנן לעצמי לא להיות בפאניקה''
(צילום: עוז מועלם)
כשהחלו הדיבורים על מלחמה לא חשבתם שזה מה שיקרה?
"אף אחד לא חשד ולא ציפה שפוטין יסתבך באוקראינה. חשבנו שמקסימום הוא יפלוש לשני מחוזות ליד הגבול. אני מדבר עם חברים שהם אנשי עסקים שם, כולם בדיכאון. השמועות הן שפוטין חשב שהכיבוש יהיה מהיר ותוך מספר ימים הוא יחליף את השלטון באוקראינה וזהו, אבל השתבש לו. החורף קר מאוד, הוא נתקל בהתנגדות של האוקראינים, שהתגלו כלאומנים יותר ממה שציפה. הבעיה, ממה שאני התרשמתי, היא שאומנם בערים הגדלות ברוסיה יש חלק לא מבוטל שמתביישים במעשיו, אבל רוב הציבור בעדו, כי האוכלוסייה מחוץ לערים, אלו שניזונים רק מהטלוויזיה – וזה לא ייאמן איזו תעמולה מתוחכמת הוא מפעיל דרך הטלוויזיה – מאמינים שבמחוזות האוקראיניים ליד הגבול שחטו רוסים ופוטין יצא להצלתם".
יחסית למי שיש חשש שהולך לאבד את עסקיו ורכושו ברוסיה, אתה נראה רגוע.
"אחי לוקח את זה יותר קשה. לי יש ותק של שלושה משברים שעברנו ברוסיה: ב־2008, ב־2014 ועכשיו. כל חמש שנים. אני משוחח עם אנשים, והרוב חושב שזה אבוד. אני חושב שאולי בכל זאת תהיה הזדמנות".
אתה מצטער שהחלטת להקים את עסקיך ברוסיה?
"אני מצטער שכאשר קיבלנו הצעות מגופים גדולים למכור, השבנו בשלילה. היינו צריכים למכור. זו הייתה טעות לחשוב שנהיה שם לנצח".
צילום: עוז מועלם
