ספקי מזון ופארם יוכלו לעבוד רק עם "יצרן גדול" אחד, זאת כדי להקטין את כוח השוק של הספקים אל מול הקמעונאים - זהו הצעד העיקרי הצפוי בחוק ההסדרים הקרוב כדי להתמודד עם יוקר המחיה בשוק המזון והפארם.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
המשמעות של הצעד הזה היא שחברה כמו דיפלומט לא תוכל לייבא גם את מוצרי פרוקטור אנד גמבל (סכיני גילוח ג'ילט, פמפרס, אבקת כביסה), גם את מוצרי סטארקיסט (טונה) וגם את מוצרי מונדלז (עוגיות אוריאו, סקיפי, מילקה, טובלרון). שסטוביץ לא תוכל לייבא גם את מוצרי קולגייט וגם את מוצרי ברילה. גם הספקים המקומיים הגדולים, כמו תנובה, החברה המרכזית, ואסם, לא יוכלו לספק מוצרים של יותר מ"יצרן גדול" אחד. כך לדוגמה, אסם לא תוכל להיות הספקית של חברת דורות. ברקע התוכנית: מניית דיפלומט נופלת ב-11% במסחר בבורסת ת"א.
מחירי המזון והפארם בישראל יקרים בעשרות אחוזים מממוצע המדינות המפותחות, ובאוצר וברשות התחרות החליטו ללכת על צעד קיצוני שצפוי לשנות לחלוטין את מבנה השוק. מדובר בצעד שמשמעותו המעשית היא פירוק של הספקים הגדולים, ולכן הצעד צפוי להיתקל גם בקשיים משפטיים, שכן הוא מהווה פגיעה משמעותית בזכות הקניין של החברות.
הצעד הזה מגיע אחרי שבאוצר וברשות התחרות הגיעו למסקנה כי הבעיה בשוק המזון נמצאת במקטע הספקים. לספקים יש כוח עצום על הרשתות הקמעונאיות, ולכן הם למעשה קובעים את המחיר. עשרת הספקים הגדולים בישראל אחראים על 53% מהמוצרים הנמכרים בסופרים וברשתות הפארם, ולכן יש להם יכולת לעשות מעין "מיקוח צולב" - למשל, אם הקמעונאי מסרב לשלם מחיר גבוה לעוגיות אוריאו, יכולה חברת דיפלומט שלא לספק לו טיטולי פמפרס. כמו כן, מחקר של האוצר מצא כי שיעורי הרווחיות של עשרת הספקים הגדולים בישראל עומדת על כ-12%. מדובר בשיעורי רווחיות גבוהים מאוד לעומת הספקים הקטנים ולעומת המקובל בעולם לענף ההפצה.
הצעד שהוצע כעת הוא צעד אקטיבי שיכריח את הספקים הגדולים להקטין את הפורטפוליו שלהם. חברות כמו דיפלומט ושסטוביץ יצטרכו לבחור עם איזה יצרן גדול הן עובדות. הן ייאלצו לבחור "יצרן גדול" אחד בלבד ויצרנים קטנים רבים, או לחלופין להתמקד ביצרנים בינוניים וקטנים.
יש לציין כי התוכנית מתייחסת רק לספקים, ולא לרשתות השיווק שגם הן כוחניות ואפילו ספקיות בעצמן, שכן הן מספקות את המותג הפרטי. כך למשל, שופרסל היא הספקית של אחד מתוך ארבעה מוצרים בסל שלה, אך למרות זאת לא מוגדרת כספקית.
בשלב זה ההגדרה ל"יצרן גדול" אינה סופית, אך ברור שהיא תהיה מבוססת על מחזור מכירות של היצרן בשנים הקודמות, ולא על נתחי שוק, ומסתמן כי "יצרן גדול" יוגדר כיצרן שמחזור המכירות שלו עומד על כמה מאות מיליוני שקלים.
התוצאה הרצויה בעיני האוצר היא שייכנסו שחקנים חדשים שישמשו כספקים, ואז במקום עשרה ספקים שאחראים על 53% מהשוק נתקרב לסטנדרט המקובל במדינות העולם של כ-20-30% לעשרת הספקים הגדולים. בממשלה מדגישים שאין הכוונה בהכרח שיקומו עוד חברות הפצה, אלא שחברות ההפצה הקיימות (דוגמת שסטוביץ ודיפלומט) יספקו שירותי הפצה על התשתית הקיימת שלהם. העיקר הוא שהספקים לא יוכלו לחתום על הסכמי מסחר של מאות ואלפי מוצרים עם הקמעונאים, וכך כוח המיקוח שלהם יקטן.
צעד הזה מגיע אחרי מחאה ציבורית ארוכה על יוקר המחיה, שהעלתה למודעות הציבורית את הריכוזיות הקיימת במקטע הספקים. באוצר וברשות התחרות ניהלו תהליך ארוך במסגרתו הם שוחחו עם בכירים רבים בענף, והגיעו למסקנה כי יש מקום להתערבות קיצונית במבנה השוק.
