את אסף גל, רס"ן במילואים בנח"ל שעלה על מדים ב-7 באוקטובר וצפוי להשתחרר ב-1 במרץ, אני תופסת בשטח הכינוס, שנייה לפני שהוא נכנס שוב לעזה. אסף, 40, נשוי לאסנת כץ-גל. הם ושלושת ילדיהם מתגוררים בנורדיה. היא מורה, הוא מאלף כלבים ומטפל בנוער בסיכון בעזרת כלבים. אסף כבר יודע שגם אם לא יעלה ללחימה בצפון אלא ישתחרר כפי שצפוי ב-1 במרץ, אין לו עסק לחזור אליו. "העסק שלי בנוי עליי", הוא אומר, "וברגע שהתגייסתי גם העסק התגייס. הוא סגור מ-7 באוקטובר ומאז אני מדווח אפס".
נכנסו מענקים?
"נכנס מענק אחד של 4,200 שקל", הוא צוחק במרירות. "אני מקבל משכורת מצה"ל שמגיעה ל-20 אחוז פחות ממה שהכנסתי, אבל זה לא העניין, אלא העובדה שאין לי לאן לחזור. הלקוחות לא נעלמו, הפניתי אותם למאלפים אחרים כי הכלבים היו צריכים עזרה ופתרונות. העסק שלי קיים 17 שנה ומעולם לא הייתי בסיטואציה הזאת שמאוד מלחיצה אותי, כי יש לי בית לדאוג לו. היא גם כואבת כי את העסק הקמנו בשתי ידיים, אני ואשתי המופלאה. גם אם אני חוזר מחר הביתה, אין לי ממש מה לעשות".
מצטער שיצאת למילואים?
"ממש לא", הוא כמעט נוזף בי, "צריך לראות את היישובים השרופים ולדבר עם התושבים כדי להבין מה זה רצח יהודים במדינת ישראל, ואני לא מהצד הימני של המפה. ולמדינה אני אומר: תתעוררי ותדעי איך לתמוך באנשים שלך, אחרת הם או לא יעשו עסקים או לא יהיו פה. חייבים לדאוג לנו, אחרת בפעם הבאה שיקראו לנו אנשים יחשבו פעמיים אם להתייצב. צריך לתת לחיילי המילואים פיצוי עתידי, להסתכל על התזרימים של כל השנה ולעשות חישוב הוגן. בהתחלה חישבו לאחור, היה קיץ ומי עושה בכלל כסף בקיץ? אלה חודשים מתים לרוב העצמאים".
גם לשחר דקל, צלם ועורך וידיאו בעל ניסיון ונפש אמנותית, אין מקום עבודה לחזור אליו. דקל, 26, שנלחם מהיום הראשון בשריון, גילה שבזמן שהוא שמר על המולדת, התפקיד שלו בעבודה נמסר למישהו אחר. אולי ראיתם את הצילומים החזקים שלו מחאן-יונס וסביבתה, שהפכו ויראליים. אבל בעוד הצילומים שלו עוברים מסטורי לסטורי, דווקא במקום העבודה אינפרדו אותו.
"סיימתי את חלקי בלחימה של ארבעה חודשים מ-8 באוקטובר בידיעה שאני חוזר לעבודה שלי, הבטיחו לשמור לי את המקום", הוא אומר, "בזמן הזה הייתי בקשר עם העבודה מדי פעם ואמרו שאחזור והכל יהיה בסדר, לא לדאוג. אני צלם וידיאו שמצלם קליפים, פרסומות וצילומים מסחריים, לצד צילומי תדמית. לפני שבוע התקשרתי לעבודה לראות מה קורה עם החזרה שלי והתחילו לגמגם ולהגיד לי: תראה, כרגע אין מקום ונבדוק ונראה מה נעשה. ואני פתאום מבין שאין לי יותר עבודה ושבעצם את התפקיד שלי כבר מאייש מישהו אחר".
ובמקום לתבוע אותם, כתבת באינסטגרם שאתה מחפש מקום חדש.
"עדיף להתקדם למקום שיעריכו אותי. אני מתחתן בקרוב ובניתי על העבודה הזו ושמו לי רגל, אבל אני עם הראש למעלה".
וכשיגיע עוד צו בעוד זמן קצר?
"אני רוצה להאמין שאהיה שם. להתגייס זה הדבר הנכון. אני לא עושה את זה בשביל המדינה אלא בשביל המשפחה, החברים, האנשים. את עניין המדינה בואי לא נפתח. אנשים עוזרים לי וזה מה שנותן את הכוח להמשיך". מי שלא מוכן לוותר וכן מתכוון לתבוע את המעסיק שפיטר אותו באמצע המלחמה הוא ת', לוחם מילואים שיצא מעזה וגילה שהתפקיד שלו חולק בין אנשים אחרים. "עבורנו, אנשי המילואים, 7 באוקטובר הוא יום אחד ארוך שאנחנו רק עכשיו מסיימים אותו ומתחילים לאסוף את השברים", הוא אומר, "כל מה שאנחנו רוצים זה לחזור למשפחה וגם לעבודה. מעסיקים יודעים שללוחמים שיצאו עכשיו מעזה אין כוח לתבוע אותם ושהם ימשיכו הלאה לחפש עבודה. אבל אני לא מתכוון לשתוק".
ת', שבמשך שבע שנים מילא תפקיד בארגון של השלטון המקומי, גילה שוויתרו עליו באמצע המלחמה בעזה. "היו יחסים נהדרים", הוא מספר, "עד שהגיעה המלחמה. מפה לשם אני מגלה שהתפקיד שלי מפוזר בין כמה אנשים בלי שדיברו איתי. הבוס שלי פיזר. אני עוזר לחיילים שלי להתארגן ומקבל ווטסאפ. מסתכל וכותבים לי החבר'ה, 'מתברר שאחד הטייטלים שלך עבר למישהו אחר'. ואז מתברר ששללו לי את הסמכויות ומתחילים להוציא אותי מקבוצות ווטסאפ של העבודה. אני מתקשר לבוס והוא אומר: 'החלטתי שאתה לא יכול לתת לנו מענה, אז אתה לא יכול להתערב פה בשום דבר ואנחנו צריכים לחסוך את הכסף'".
ומה אתה עונה?
"שאני לא מבין, אני הרי תמיד יוצא למילואים ותמיד מעורב משם בעבודה, בכל המבצעים הקודמים, אז מה קרה? ואז אני מבין שהם מנסים לנצל את המילואים כדי לא לחדש לי חוזה ב-1 בינואר ולפזר את התפקיד שלי בין אנשים כדי לחסוך את השכר שלי. אבל כשקלטו שתפסתי אותם, הם התחילו לשנות גרסאות, רק שמבחינה משפטית רק הגרסה הראשונה קובעת, כי היא מעידה על הכוונה המקורית. מי שממונה על הבוס שלי מבין שזה אירוע רע מאוד, כי תהיה תביעה והם יפסידו ויצטרכו לשלם פיצויים".
ומה עושה הבכיר?
"מנסה להציע לי כסף בתנאי שלא אתערב במה שנעשה במקום העבודה. כמובן שסירבתי לקחת כסף בלי לעבוד. אני חייב להילחם על הזכויות שלי ולהתעקש מול המעסיק, כולל בבית המשפט”. "עוטף לעסק למילואים" היא תוכנית סיוע לעסקים קטנים של חיילי מילואים, שכוללת מענק כספי וליווי עסקי של מנטורים מנוסים בניהול במצבי משבר. כל עסק קטן בבעלות חייל או חיילת מילואים או בני זוגם, בעל מחזור שנתי של 200 אלף שקלים עד מיליון שקלים, יכול להגיש מועמדות. עד כה במסגרת התוכנית שהוקמה על ידי החמ"ל האזרחי והסוכנות היהודית הוענקו 14 מיליון שקלים ליותר מ-1,700 עסקים שאיבדו לקוחות וספגו הפסדים כלכליים במשך יותר ממאה ימים.
