בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שבעלת קרקע בחדרה שחזרה בה מעסקת מכר דקות ספורות לפני החתימה על החוזה מול הרוכשת, עשתה זאת כדין ובמהלך לא מצדיק אכיפה. השופט אינאס סלאמה התרשם שהצדדים ייחסו לחתימתם משמעות מכוננת ולא רק טכנית, כך שעד שהחוזה לא נחתם – המוכרת הייתה זכאית להשתחרר ממנו.
הנתבעת היא בעלת זכויות ב-400 מ"ר בחדרה. ביולי 2020 פורסם שמתוכנן להקים על הקרקע יחידת דיור במבנה דו-משפחתי. על רקע האמור החליטה בעלת הקרקע למכור אותה ובאוגוסט 2021 החלה לנהל, באמצעות עורך דין, משא ומתן עם רוכשת פוטנציאלית.
לאחר חודשיים שכללו החלפת טיוטות הסכמים בין עורכי דין הוסכם על תאריך שבו המוכרת תחתום על החוזה, ושהרוכשת – לנוכח אילוצים – תחתום עליו ארבעה ימים לאחר מכן. אלא שבבוא מועד חתימת המוכרת היא נחשפה לתגלית מרעישה מבחינתה – זכויות הבנייה על הקרקע הוגדלו באופן משמעותי, מה שיגרור חבות בהיטל השבחה במכירה. על רקע זה כתב עורך דינה לעורך הדין של הרוכשת בהודעת ווטסאפ כי "עלה נושא של היטל השבחה אפשרי שלא נלקח בחשבון. בודקים". מאז המוכרת מיאנה לחתום על החוזה.
בתביעה שהגישה הרוכשת היא ביקשה לאכוף את העסקה. לשיטתה, בין הצדדים נכרת הסכם מחייב גם בלא חתימתם. היא הוסיפה כי גילוי המוכרת על היטל ההשבחה הוא בסך הכל טעות בכדאיות העסקה, שאינו מאפשר לה להשתחרר מהחוזה.
מנגד טענה המוכרת כי הטעות שלה ביחס למצב התכנוני של הקרקע מצביעה על העדר גמירות דעת, כך שבין הצדדים לא נכרת בשום שלב חוזה מחייב. לשיטתה, חתימת הצדדים היא מהותית ולא טכנית בלבד, כשבהעדרה – אין עסקה.
עו"ד גילה פריןרחל פריןואכן, השופט סלאמה קיבל את טענתה שלפיה הצדדים ראו בחתימה אקט מחייב. כך עלה מהכותרת שהתנוססה על גבי טיוטות ההסכם השונות, שלפיהן מדובר ב"טיוטה למו"מ בלבד. הטיוטה לא תחייב את הצדדים עד לחתימת שני הצדדים על ההסכם". השופט תרגם: "הווה אומר, כי הצדדים גילו דעתם בדבר כוחה של חתימה ומשמעותה, שאז ורק אז תתגבש גמירת דעתם".
הוא ציין שהצדדים אמנם היו קרובים מאוד לנקודה שבה נחצה שלב המשא ומתן ומשתכלל לחוזה, אולם משלא נחתם ההסכם – רשאית הייתה המוכרת להחליט כרצונה מה ייעשה עם הקרקע שבבעלותה, ובחירתה שלא להמשיך ולהיקשר בחוזה אינה נגועה בחוסר תום לב.
בפסק הדין הודגש שמלבד רכיב גמירות הדעת שכאמור לא התקיים, גם רכיב המסוימות לקה בחסר שכן התובעת החליפה ברגע האחרון את זהות הרוכש (במקום בעלי התובעת, שהינה חברה בע"מ – החברה עצמה נרשמה כרוכשת).
השופט חידד כי שינוי הרוכש מאדם פרטי לחברה – באופן שגרר גם שינוי בגוף ההסכם בדמות הוספת סעיף הנוגע לתשלום מע"מ – אינו עניין של מה בכך, ומכאן שגם הרוכשת תרמה במובן מסוים לכישלון העסקה. לפיכך הוא דחה את התביעה וחייב את הרוכשת לשלם למוכרת הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עדי סופרסקי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל גיז
• עו"ד גילה פרין עוסקת במקרקעין ונדל"ן
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
