בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה עובדת במפעל שקצה אצבעה נכרת בעקבות תאונה, וקבע שהיא תפוצה ביותר ממיליון שקל. השופטת אילת הרנוף התרשמה שלתובעת ניתנה הדרכה שאינה מספיקה לעובדת חדשה ללא ניסיון, וגם לא נילווה אליה מישהו שיפקח על עבודתה.
התובעת (41) הועסקה ביולי 2015 באמצעות חברת כוח אדם והוצבה כעובדת כללית במפעל שעוסק בין היתר בחיתוך וכיפוף חלקי מתכת. היא החלה לעבוד כעובדת ניקיון וכבר ביום עבודתה הראשון עברה לעבוד על מכונת כיפוף מתכת. ביום השלישי לעבודתה היא נפגעה באצבעה מהמכונה ופונתה לטיפול רפואי.
לאחר כחודש היא עברה ניתוח שבמהלכו נכרת קצה האצבע שלה. בהמשך התפתחה אצלה תסמונת כאב בכף היד ומוגבלות בתנועה, ומצבה הרפואי השפיע גם על מצבה הנפשי.
בתביעה שהגישה נגד המפעל ונגד חברת הכוח אדם היא טענה שהם אחראיים לתאונה ועליהם לפצותה על הנזקים. היא צירפה חוות דעת אורתופדית שלפיה נותרה לה נכות בשיעור של 60% בשל ההגבלה בתפקוד יד ימין. התאונה הוכרה כתאונת עבודה וביטוח לאומי הצטרף כתובע.
נציג המפעל טען מנגד שהתובעת עברה הדרכה ואף חתמה על טופס הנחיות בטיחות לפני שהחלה לעבוד. עוד נטען שהתאונה אירעה בשל חוסר תשומת לב מצידה של העובדת , ששמעה מוזיקה באותו זמן ולא שמרה על הנהלים וכללי הבטיחות.
הנתבעות צירפו חוות דעת אורתופדית שלפיה נותרה לעובדת נכות של 30% וחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי שלפיה נותרה לה נכות בשיעור 5%.
אבל השופטת הרנוף קיבלה את התביעה. היא התרשמה מהעדויות כי הדרכה שעברה התובעת ארכה לכל היותר 45 דקות, שבמהלכן צריך ללמד אותה איך להפעיל את המכונה וגם לתת לה הנחיות בטיחות. נקבע שהדרכה שכזו לעובדת חדשה ללא ניסיון, מבלי שהוסברו לה הסיכונים, אינה עומדת בחובתו של המפעל. בנוסף התרשמה השופטת שהמפעל לא פיקח על התובעת כעובדת חדשה ולא בדק שהיא מבצעת את העבודה לפי כללי הזהירות.
במקביל נקבע שלתובעת אשם תורם בשיעור 5%, לאחר שהשופטת התרשמה שהיא אכן שמעה מוזיקה במהלך העבודה אף שהתבקשה שלא לעשות זאת. עם זאת, לא הוכח שהיא שמעה מוזיקה בזמן התאונה.
האחריות לתאונה הוטלה על חברת כוח האדם בשיעור 10% כיוון שהיה עליה לוודא שמקום העבודה שאליו שלחה את התובעת שומר על סביבת עבודה בטוחה. עיקר האחריות, בשיעור של 90%, הוטלה על המפעל שהעסיק אותה בפועל.
עקב הפער בין חוות דעת הצדדים מונו מטעם בית המשפט מומחים בתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה ונקבעה לתובעת נכות משוקללת בשיעור של 44%. סך הכל בגין הפסד שכר לעבר ועתיד, הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות, עזרת זולת לעבר ולעתיד ונזק לא ממוני, נפסק כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום כולל של 1.254 מיליון שקל.
לאחר ניכוי תגמולים ששולמו וישולמו לתובעת מביטוח לאומי, והפחתת האשם התורם, הנתבעות חויבו לשלם לה 415,381 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 100 אלף שקל. כמו כן חויב המפעל לשפות את ביטוח לאומי בגין התגמולים ששילם בסך 698,327 שקל, ולשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך 100 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד עמית אוריה עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין