אישה שנאלצה להעביר לאחיה את זכויותיה במשק של אביהם המנוח באזור נהריה לאחר שנים של ניהול משותף, תידרש לשלם מס שבח בסך 929 אלף שקל – כך קבעה לאחרונה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) שליד בית המשפט המחוזי בחיפה. יו"ר הוועדה השופטת אורית וינשטיין קבעה שהאישה לא יכולה ליהנות מהפטור הניתן ליורשים המתחלקים לראשונה בנכסי העיזבון, שעה שהוכח כי חלוקת המשק נעשתה כבר לפני כ-40 שנה.
ב-1992 הלך לעולמו האב, בעליו המקוריים של המשק נשוא הערר. טרם מותו הוא הניח צוואה לשני ילדיו היחידים – העוררת ואחיה – שבמסגרתה העניק להם את המשק בחלקים שווים. אלא שחלוקת המשק בפועל לא הייתה אפשרית. לאחות כבר הייתה נחלה ורשות מקרקעי ישראל אוסרת על אדם להחזיק יותר מאחת.
על הרקע הזה התחלקו האחים במשק בצורה לא רשמית. כך למשל, כשהמשק הושכר לצדדים שלישיים, הם חלקו ביניהם את השכירות שווה בשווה. כך הם התנהלו כשני עשורים עד שב-2012 פרץ ביניהם סכסוך שגרר הליכים משפטיים. בית המשפט המחוזי בחיפה קבעה אז שהאח הוא היורש היחידי שמסוגל לקיים את המשק, ולכן על אחותו למכור לו את חלקה תמורת שני מיליון שקל (שווי המשק הוערך בארבעה מיליון שקל).
המכירה הושלמה והאחות דיווחה עליה למיסוי מקרקעין, תוך בקשה לפטור אותה ממס שבח בגין "חלוקת עיזבון ראשונה". מנהל המיסוי דחה את בקשתה וחייב אותה במס שבח של 929 אלף שקל. בערר שהגישה לוועדה באוקטובר 2021 היא טענה שהעברת זכויותיה במשק מהווה חלוקה ראשונה של נכסי העיזבון, הפוטרת אותה ממס שבח בהתאם לסעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין.
מנגד טען מנהל המיסוי שמדובר במכירה לכל דבר ועניין החייבת במס. לשיטתו אין מדובר בחלוקה ראשונה של עיזבון הפטורה ממס, שכן זו בוצעה בהתנהגות סמוך לפטירת האב על רקע אי יכולתה של העוררת להחזיק בשתי נחלות.
השופטת וינשטיין קבעה שהצדק עם מנהל המיסוי: "במשך כ- 20 שנה נהגו העוררת ואחיה, דה פקטו, כבעלים משותפים במשק, לכל דבר ועניין, כאשר כל אחד מהם מכניס לחשבונו הפרטי את הכספים שהתקבלו מהמשק והשימוש בו. זוהי למעשה חלוקת העיזבון".
היא הדגישה שאלמלא הסכסוך שפרץ ביניהם, היו האחים ממשיכים לראות במשק נכס משותף לאורך שנים רבות. עצם העובדה שבתי המשפט התערבו וקבעו שהמשק יועבר לאח – אינה מהווה "חלוקה ראשונה" שעה שהאחים התחלקו במשק שנים רבות קודם לכן.
יתרה מכך, קבעה, גם התנאי השני לפטור ממס בגין חלוקת עיזבון – תשלום התמורה מכספי העיזבון – לא התקיים. לדבריה עיקר העיזבון היה המשק, כך שלא ייתכן ששני מיליון השקלים אותם שילם האח לאחותו תמורת חלקה במשק היה מקופת העיזבון.
בנקודה זו טענה האישה שרווחי המשק לאורך השנים הם ששימשו את אחיה בתשלום התמורה, כך שיש לראותם ככספי עיזבון, אלא שהשופטת קבעה שטיעון זה של העוררת כמוהו כניסיון להרים את עצמה בשרוכי נעליה. לדבריה אין אפשרות לראות כספים אותם שלשלו האחים לכיסם הפרטי לאורך השנים ככספי עיזבון.
לפיכך השופטת קבעה שהעוררת חייבת במס שבח בגין העברת זכויותיה במשק לאחיה, וכן בהוצאות ושכר טרחת עו"ד מנהל המיסוי בסך 30 אלף שקל. שאר חברי הוועדה, עו"ד אהובה סימון ואברהם שרם, הסכימו לקביעותיה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העוררת: עו"ד ניר גורן
• ב"כ מנהל המיסוי: עו"ד רונית ליפשיץ ועו"ד לינוי רוזנר (פמח"א)
• רו"ח (משפטן) נמרוד ירון עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין