גבר שקיבל מאמו דירה בירושה יאולץ לחלוק בה עם אשתו לשעבר – כך נקבע בבית המשפט למשפחה ואושרר לאחרונה במחוזי בלוד. השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן וצבייה גרדשטיין פפקין דחו את הערעור שהגיש הבעל, ואימצו את הקביעה כי 250 אלף השקלים שלטענתו קיבל מעיזבון אימו יאוזנו במסגרת חלוקת הרכוש.
בני הזוג נישאו בשנות ה-80 בברה"מ ועלו לישראל בתחילת שנות ה-90. ב-2005 רכשה אימו של הבעל דירה ליד מקום מגוריהם ברמלה ומיד לאחר מכן נכנסו בני הזוג לגור בה. במהלך השנים הם ביצעו בדירה שיפוצים משמעותיים, שכללו בין השאר הוספת קומה ששימשה יחידת דיור עבור בנם.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
ב-2014 הלכה אימו של הבעל לעולמה והותירה אחריה צוואה שלפיה הדירה תוענק לו. הנכס נרשם על שמו, אלא שלאחר מכן על יחסי הזוג על שרטון והם נפרדו. באוקטובר 2020 הגישה האישה תביעה שבמסגרתה דרשה לקבל, בין היתר, חצי מהדירה וכן רבע מיליון שקל שהתקבלו בחשבון בעלה.
בית המשפט למשפחה קבע כי אף שהדירה הוענקה לבעל בירושה ומהווה "נכס חיצוני" שמוחרג ככלל מחלוקת הרכוש, הרי שנוכח תקופת הנישואים הארוכה, השנים הרבות שבהן התגוררה המשפחה בדירה והשיפוצים הניכרים שביצעו בו – מתקיימת לגביו כוונת שיתוף ספציפי כך שהוא שייך לשניהם שווה בשווה. בנוגע ל-250 אלף השקלים נקבע כי בהיעדר הוכחה שהכסף התקבל מעיזבון האם, הוא משותף לשני בני הזוג לשעבר ויש לחלק אותו ביניהם.
הבעל ערער למחוזי וטען שבית המשפט למשפחה הגיע לתוצאות סותרות, שכן מצד אחד נקבע שהדירה שייכת לאימו והיא העניקה לו אותה בצוואתה, ומצד השני נקבע שמדובר בנכס משותף. גם ביחס לרבע מיליון השקלים נטען שבית המשפט טעה כשלא מינה מומחה שיבדוק אם אכן מדובר בכספי ירושה.
אבל שופטי המחוזי קיבלו את עמדת האישה. הם הבהירו שגם אחרי חקיקת חוק יחסי ממון אפשר להוכיח שיתוף רכושי בנכסים חיצוניים (כמו דירה המתקבלת בירושה) מכוח הלכת השיתוף הספציפי, כך שאין באמת סתירה בקביעותיו של בית המשפט למשפחה.
הם נסמכו על נימוקי פסק הדין ביחס לקיומה של כוונת שיתוף ספציפית – נישואים ארוכים של 35 שנה, כשבמשך חצי מהתקופה בני הזוג גרו בדירת הירושה. "אם לא די בכך", כתבו, "הצדדים אף שיפצו את בית המגורים מספר פעמים לרבות שיפוץ מהותי שנעשה בשנת 2011 ובו הוסיפו קומה לצורך חדר שישמש את אחד מילדיהם - רוצה לומר עסקינן בנכס 'שגדל עם המשפחה' והיה חלק בלתי נפרד מאורחותיה".
שופטי המחוזי לא מצאו לנכון לשנות מהקביעה ביחס לרבע מיליון השקלים, ולפיכך הורו על דחיית הערעור וחיוב הבעל בהוצאות של 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המערער: עו"ד ד. ביטון • ב"כ המשיבה: עו"ד דיינה הר אבן • עו"ד טל לביא עוסק בירושות וצוואות • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין