לאורך כל חייה הרגישה מ' (השם המלא שמור במערכת) קנאה מצד האחים שלה, ובמיוחד מצד אחיה הבכור. "הוא תמיד היה משתלט וקובע עבור כולנו, בדיעבד הסימנים תמיד היו שם", היא אומרת. השיא הגיע עם מותו של אב המשפחה לפני שלוש שנים. כבר בשבעה אחיה הגדול הוציא ניירות, וביקש ממנה לחתום שהיא מוותרת על כל חלקה בירושה ובנכסים. משלא הסכימה לחתום, פעל האח כדי לדחוק אותה אל מחוץ למשפחה. "זה כמו משחק 'הישרדות'. האח הגדול החליט שהוא הולך להנהיג את המשפחה בדרך שלו, וכל מי שילך איתו ויעשה מה שהוא יגיד יקבל הגנה, וכל מי שילך נגדו יודח".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
משחק ההישרדות הזה גרר אחריו גם את יתר בני המשפחה. עד כדי כך, שהמפגש האחרון בין מ' לבין אמא שלה, שנערך לפני כשנה, נרשם כחוויה טראומטית. "הוא השפיע על כל ההסתכלות שלה", מספרת מ', "מחק לה את מה שהיא מכירה והראה לה מציאות אחרת. יכול להיות שהוא אמר לה משהו כמו 'אני אטפל בך, אבל זה צריך להיות בתנאים שלי'".
מה קרה במפגש האחרון?
"כשהתחילה הקורונה ביקשו מאיתנו לא להגיע לבקר את אמא שלי. בהתחלה הייתי מנסה להגיע ולדבר איתה מרחוק, אבל גם את זה האחים לא הסכימו. כשכבר כולם מסביב חזרו להיפגש הגענו עם הילדים, אבל ההרגשה הייתה מאולצת. ישבנו בגינה, ואז אמא שלי אמרה לי משפטים כמו 'את הרגת את אבא', 'בגללך הוא מת' ו'את אשמה'. ליד הילדים שלי היא אמרה לי שאני רק רוצה את הכסף ולהשתלט על הבית שלה. ניסיתי להתעלם, אבל כשזה המשיך עניתי לה שאני לא רוצה כסף, כל מה שאני רוצה זה חום ואהבה. למחרת קיבלתי טלפון מאחי הגדול עם אותן האשמות, ובקשה לא לבוא יותר. וזו הייתה הפגישה האחרונה עם אמא שלי".
ניסית לדבר עם שאר האחים?
"לאורך כמה חודשים ניסיתי ליצור קשר עם האחים האחרים, אבל גם מהם קיבלתי את אותן האשמות. אלה אנשים שבעבר תמכתי בהם, גם כספית לפעמים, ושאירחתי את הילדים שלהם. פתאום, ביום אחד, נסגרה הדלת. היום אני כבר לא מנסה להתקשר לאמא שלי. קשה לי להתמודד עם האמירות שלה. אני מבינה שאני צריכה להישאר עם מי שעושה לי טוב ולהתרחק ממי שעושה לי רע, גם אם יש קשר דם, אבל אני מרגישה יתומה ללא סיבה. תמיד צריך את האהבה של אמא – ואין לי אותה".
יכול להיות שתוותרי על החלק שלך בירושה?
"אם זה היה רק עניין שלי הייתי מוותרת, אבל זה לא פייר שאוותר על משהו שיכול להיות שייך לילדים שלי. למה שהילדים שלהם יקבלו ושלי לא? כנראה שבשלב מסוים הילדים שלי ינהלו את זה מול הילדים של האחים שלי, וזה עצוב שהגועל נפש הזה יעבור דורות".
באופן רשמי, בישראל – כמו בכל העולם – סכסוכים משפחתיים על רקע ירושה הם לא דבר נפוץ. על פי מחקר של פרופ' דפנה הקר, משפטנית וסוציולוגית מאוניברסיטת תל אביב, רק כ-1% מכלל ההליכים לבקשות צו ירושה או צו קיום צוואה מגיע לבתי המשפט. אלא שהאחוז הבודד הזה לא מייצג את מספר האנשים שמאוכזבים מאופן חלוקת העיזבון, ואת המקרים שבהם קרובי משפחה, רחוקים יותר או פחות, מנתקים יחסים בגלל חלוקת הכספים.
למרבה הצער, גם צוואה, מסודרת ככל שתהיה, לא יכולה להיות הסכם שלום אולטימטיבי שיביא לפתרון הסכסוך הזה, לפעמים אפילו להיפך: כשאין צוואה, מחלקים את העיזבון על פי חוק הירושה (אם המנוח היה נשוי עם ילדים, העיזבון יתחלק בין בן או בת הזוג לילדיו. אם אין כאלו, אז להוריו. אם הם כבר לא בחיים – לאחיו, ואם אין לו אחים, אז לקרובי משפחתו לפי סדר הקרבה המשפחתית). לעומת זאת, כשיש צוואה עלולה להיפתח תיבת פנדורה שתחשוף דרמות משפחתיות, ויחד איתן ייפתחו גם יותר אפשרויות לחלוק על הצוואה ועל כשרותה.
"המחקר שלי מציג כמה מצבים קלאסיים של סכסוכים בענייני ירושה", מרחיבה פרופ' הקר. "הראשון, כשיש משפחה נוספת, בין אם שיודעים ממנה ובין אם לא. למשל, ראיתי מקרים שהאלמנה מגלה שיש עוד אישה ולפעמים אפילו שיש עוד ילדים, ואם הילדים קטינים אז מגיעים מזונות. סכסוך נפוץ נוסף הוא בין הילדים מהאישה הראשונה, שאיננה בחיים, אל מול בת הזוג החדשה. מקרים קלאסיים נוספים הם של אנשים עריריים שאין להם קרבה משפחתית מספיק רלוונטית, ואז העיזבון הולך למדינה. במצב כזה יכול פתאום להגיע בן-דוד מדרגה שנייה שיטען שיש לו צוואה לטובתו, או איזו עמותה שטוענת שהאדם הזה הבטיח לה את הרכוש".
פרופ' הקר מציינת שהשינויים שעברו על מוסד המשפחה בשנים האחרונות, כמו גם השינויים בתוחלת החיים, יגרמו לכך שמספר הסכסוכים רק ילך ויגדל. "הצפי הוא שמצד אחד יעלה הסיכוי לסכסוכים, כי יש הרבה מבנים משפחתיים, משפחות שמורכבות מעוד זוגיות, גורמים שנכנסים למשפחה לאחר הנישואים ואפילו תוך כדי הנישואים; מצד שני יקטנו הסכומים לריב עליהם, כי תוחלת החיים עלתה והעלויות של השנים האחרונות לחיים הן מאוד גבוהות. עבור רוב אזרחי ישראל הן כל כך גבוהות, שבכלל לא בטוח שיישאר מה לריב עליו".
"מצד אחד יש יותר סיכוי לסכסוכים, כי יש הרבה מבנים משפחתיים: משפחות שמורכבות מעוד זוגיות, גורמים שנכנסים למשפחה לאחר הנישואים ואפילו תוך כדי הנישואים. מצד שני, יקטנו הסכומים לריב עליהם, כי תוחלת החיים עלתה יחד עם עלויות המחיה"
עו"ד בעז קראוס, מומחה לירושה ויו"ר ועדת ירושה בלשכת עורכי הדין, מציין שהסכסוכים הולכים ומתרבים ככל שהמשפחה הולכת ומתרחבת. "עד גיל מסוים חושבים שהמשפחה הגרעינית זה לנצח. הבעיות בדרך כלל מתחילות כשמגיעים אנשים שהם לא חלק אינטגרלי מהמשפחה. וגם אז, כל עוד ההורים בחיים בדרך כלל זה מחזיק מעמד, כי נותנים כבוד להורים או שאין על מה לריב עדיין. ברגע שההורים הולכים לעולמם - הדבק שנשאר מתפרק, ואז הרבה פעמים בני הזוג דוחפים לאיזה סוג של צדק חדש מזווית ראייתם. לעיתים הירושה היא יותר רחבה ויש לה גורמים חיצוניים – נכדים, מטפלות, שכנים, כל מיני קרובים שהיו בקשר ורצו לתת להם, ובמקרים כאלו הסיכוי לנפיצות הוא הרבה יותר גבוה, כי יש גורמים שכמעט אין להם אינטרס משפחתי, אלא רק כלכלי".
איך אפשר לזהות צוואה בעייתית ששווה להיכנס למלחמה עליה?
"צוואה לא שוויונית בצורה מפתיעה יכולה לחשוף ניצול של המוריש או מכבש לחצים שהופעל עליו עוד בחייו. נכון שלפעמים צוואה כזו באה לעשות צדק, אבל במצבים כאלה בדרך כלל אין מלחמות, כי אם זו באמת המטרה, ההורים או המצווים דואגים לעשות את זה בצורה שתקשה על ערעור. לעיתים גם אם מדובר בצוואה הכי צודקת, יכול להתחיל סכסוך כשאחד הצדדים חושב שזה לא צודק, או שהוא חושב 'מה אכפת לי לנסות?'. בסופו של דבר היחסים הכלכליים יותר חשובים מהמשפחתיים, והוא מנסה את מזלו".
באילו מקרים אפשר להצליח לבטל צוואה?
"חוק הירושה מונה כמה עילות לביטול צוואה. שלוש העילות הקלאסיות, שבדרך כלל על בסיסן מבטלים צוואות, הן מצווה שאינו כשיר בגלל סיבות רפואיות, מעורבות בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת על המצווה. במקרה הרפואי, בדרך כלל מגיל מסוים סביר להניח שהמצווה סבל מבעיות רפואיות שונות, ואז לכאורה קל לטעון להיעדר כשירות או למצב קוגניטיבי בעייתי. לכן כדאי לשים לב שהרבה פעמים כשאנשים מעוניינים בסיוע או בהקלות מצד ביטוח לאומי, הם נוטים לספר בהרחבה על מצבם ולעיתים גם להגזים, וזה בסופו של דבר עלול להוביל לבסיס לטענה שהם לא היו כשירים בעת עריכת הצוואה.
"בעניין מעורבות בעריכת צוואה, פה הוראות החוק מאוד דרקוניות, וקובעות שמי שנטל חלק בעריכת צוואה, הצוואה לטובתו מתבטלת. למשל, אם אחד הבנים העביר את פרטי הצוואה לעורך דין שערך את הצוואה, או נכח במקום בעת עריכת הצוואה ולקח חלק פעיל בפגישה, זה עלול לגרום לכך שהצוואה תיפסל; והדבר השלישי זה השפעה בלתי הוגנת - מצבים שבהם מוכיחים שהמצווה ערך את הצוואה בהשפעה של הנהנה או מטעמו".
לפעמים לא צריך לחכות עד למות המוריש ולקריאת הצוואה כדי להילחם בה. למעשה, יש פעמים שעדיף להגיע לבית המשפט עוד קודם. כך, למשל, במקרה של "ניכור לעת זקנה" – מושג שהגתה עו"ד ענת ליפשיץ כדי לתאר מצב שבו המוריש מושפע עד כדי שטיפת מוח על ידי בעלי אינטרסים, במטרה לנתק אותו משאר הקרובים. ממש כמו במקרה של מ', זה יכול להיות אחד הילדים, שירחיק את הקרובים עד כדי ניתוק מהם ונישולם מהירושה. "במקרים כאלה אפשר וכדאי לערב את בתי המשפט, כי ברגע שהאדם מת ויש צוואה, נורא קשה לשנות אותה", מדגישה פרופ' הקר.
לפחות לפי האגדה האורבנית, הניסיון הכי קלאסי להשתלט על צוואה הוא מצד מטפלות ומטפלים שנמצאים עם הקשיש בימיו האחרונים. עד כמה זה נפוץ?
"אני חושבת שדווקא צריך להניח שהזקן או הזקנה רצו לתת לאנשים שמטפלים בהם, כי הם היו שם. במשך שנים הם אלה שהחליפו להם חיתול. הרבה פעמים המשפחה לא מצליחה להיות שם בשביל הקשישים, ובעיניי זה לגיטימי וראוי שהמטפלים והמטפלות יקבלו תמורה על הטיפול שלהם. אם כל העיזבון ילך למטפלת זה כבר משהו אחר, אבל יש הרבה מקרים שהמטפלת מקבלת 100 אלף שקל, תכשיט יקר או משהו שעבור המטופל מגלם את ההערכה הענקית למי שהיו שם בשנים האחרונות".
אחד מסיפורי הירושה הגדולים והמפורסמים שייך לטורי ספלינג, כוכבת "בוורלי הילס 90210" ובתו של מפיק הטלוויזיה האגדי ארון ספלינג. לאחר מות אביה, היא הייתה אמורה לקבל יחד עם אחיה ואימה את חלקה היחסי מנכסיו, השווים 500 מיליון דולר. אלא שכמה חודשים לפני מותו של ספלינג, טורי עזבה את בעלה והתחתנה עם שחקן מליגה ב'. אביה כעס על ההחלטה ועל סירובה לחתום על הסכם ממון לפני הנישואים החפוזים, והוריש לה 800 אלף דולר בלבד. בתום שלוש שנים של מלחמות, ותוכנית ריאליטי שתיעדה את חייה של טורי כ"ענייה", נערכה סולחה בין האם היורשת לבת, אבל ספק אם הדולרים שהתווספו לחשבון יצליחו לרפא את פצע ההשפלה שהותיר בה אביה.
גם בישראל נתקלנו בסכסוכים שיכולים בקלות להעניק לנטפליקס חומרים לעוד עשר שנות סגרי קורונה: המקרה של שאול אייזנברג, למשל, שצוואתו המקורית נעלמה ובעותק שנמצא הוא הוריש 80% מנכסיו לאחד מילדיו; או יולי עופר, שבצוואתו האחרונה העניק עדיפות ברורה לבתו ליאורה בניגוד לצוואתו הקודמת. בימים אלה מתווסף למדורה גם סכסוך בנוגע לעיזבון של שמואל פלאטו-שרון, בין ילדיו של המיליונר המנוח לאשתו השלישית, קלרה חורי.
"סכסוכים על ירושה הם הרבה יותר כואבים מסכסוכי גירושים, כי הם נופלים על שאלה הרבה יותר ראשונית ביחסים האנושיים שלנו: האם אבא ואמא אהבו אותי כמו שהם אהבו את האחים והאחיות שלי?"
לא תמיד צריך מיליונים כדי לייצר דרמה. במחקרה, פרופ' הקר מביאה את סיפורם של עשרה אחים שהתקוטטו סביב חלקם בדירת שני חדרים בקריית אתא, שאותה בחרה האם להשאיר לילד אחד בלבד. במקרה אחר, אישה שאימה גרה איתה שמונה שנים לפני פטירתה נושלה מהצוואה ללא הסבר. היא בחרה שלא ללכת למשפט אחרי שהובהר לה שאין בסיס לטעון שהצוואה אינה תקינה, אבל מובן שהרגשות הקשים לא עזבו אותה, והיא ניתקה את הקשר עם אחותה, שירשה את הכול.
"סכסוכים על ירושה הם הרבה יותר כואבים מסכסוכי גירושים", מפתיעה פרופ' הקר, "כי הם נופלים על שאלה הרבה יותר ראשונית ביחסים האנושיים שלנו: האם אבא ואמא אהבו אותי כמו שהם אהבו את האחים והאחיות שלי? הרבה פעמים הסכומים שרבים עליהם הם לא משמעותיים, אבל צורת החלוקה מגלמת אהבה.
"המשפט הישראלי מאוד קיצוני בעולם בחופש ההורשה שלו. בארה"ב המינימום זה להסביר. במרבית המדינות באירופה רוב העיזבון בנוי מחלקים ששמורים למשפחה על פי החוק, כדי לא ליצור עול על המערכת של אנשים שצריך לדאוג להם לעת זקנה. בארץ ילד יכול להיות מנושל ואפילו לא לדעת למה, וזה ירדוף אותו ויעכיר את היחסים המשפחתיים לדורות. אני יכולה להוריש את כל נכסיי לעמותה למען החתול ולא להשאיר שקל לילדיי מבלי לתת הסבר. אז יש פה שאלה מאוד גדולה – של מי הכסף הזה? האם בזה שהבאתי ילדים לעולם לא הייתי צריכה לקחת בחשבון שהרכוש שלי הוא רכוש משפחתי, ששייך גם לבן או בת הזוג שלי וגם לילדים שלי?"
נגה נברו, מנכ"ל ובעלים של מכון שינוי, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית בכירה, ממליצה שלא להקטין את המשמעות של הפצע שנוצר בלב, שעלול להיות הרבה יותר כואב מהחור שבכיס. "לסכסוכי ירושה יכולה להיות השפעה מסיבית, הן על המשפחה הגרעינית והן על המשפחה המורחבת, וזה יכול להימשך לדורות. במקרה הטוב סכסוכים יכולים להיפתר על ידי תהליך של גישור או טיפול משפחתי, אבל במקרה הגרוע יכולים להיווצר ניתוקים קשים וארוכי טווח, שמלווים ברגשות מאוד שליליים - גם בתוך המשפחה, אבל בעיקר בתוך האדם עצמו, שהרבה פעמים ירגיש דחייה, קנאה או חשדנות".
למה הפגיעה כל כך קשה?
"כאשר הורים מפלים ילד אחד מול ילדים אחרים - לפעמים גם מסיבה שנראית להם בסדר, כמו רצון לתמוך באח שיש לו פחות - אז כמובן שמי שמופלה מרגיש מאוד דחוי, והרבה פעמים אין לו הזדמנות לעשות תיקון עם ההורים כי הם כבר הלכו לעולמם".
יש מקרים שבהם האחים מנסים לעשות תיקון בעצמם?
"כן. טיפלנו עכשיו במשפחה עשירה שהאבא נפטר, והוריש כמעט את כל כספו לאחת הבנות שטיפלה ודאגה לו כל השנים, כאשר הילדים האחרים לא גרו בארץ. נוצר סכסוך גדול בין האחים לבין היורשת, והיא פנתה אלינו לייעוץ ולטיפול. במקרה הזה, היורשת החליטה שהיחסים בין האחים שלה הרבה יותר חשובים מאשר הירושה, אז הם מצאו שיטה: הם חישבו את סכום העלות של מטפלת למשך כל השנים שהבת טיפלה באבא, ואת כל הכסף שנשאר אחרי שנתנו לה את הסכום על הטיפול הם חילקו שווה בשווה".
אפשר לטעון שזה לא מכבד את רצון המת.
"זה היה הרצון שלה מה לעשות עם הירושה שלה – והיא העדיפה שתהיה לה משפחה. אז כן, צריך לכבד את רצון המת, אבל אם רצון המת הוא כזה שמשאיר תוהו ובוהו במשפחה, אפשר למצוא לזה פתרון. מערכת היחסים בין האחים היא מערכת היחסים הכי ארוכה שיש לנו. היא נמשכת לכל החיים, הרבה מעבר למערכת היחסים עם ההורים בדרך כלל. אז כשצוואה כתובה כך שהיא זורעת הרס בין האחים, מדוע לכבד אותה?"
ד"ר נברו מזכירה מקרה של אדם שלקח על עצמו להיות זה שדואג להורים לעת זקנתם. "הוא טיפל בהם בכזו מסירות עד שזה פגע בחייו הפרטיים, ואפילו הוביל לגירושים. האבא נפטר קודם ואחר כך האמא, והיא השאירה את הירושה לשתי הבנות, ולו היא השאירה מעט מאוד יחסית, כי היא החליטה שהוא גבר והוא יכול לדאוג לעצמו. הציפייה שלו הייתה שהן יחלקו את הכסף באופן יותר שווה, אבל הן לא הסכימו. כשזה מגיע לכסף, אף אחד לא מוכן לוותר כל כך בקלות, ויש כל כך הרבה דרכים והצדקות להסתתר מאחורי 'רצון ההורה'. אבל אנחנו צריכים לזכור שהכסף הוא סימבולי, זו דרך שבה נמדדות הערכה, אהבה, הכרה, הוקרה".
איך מתאוששים מהמכה?
"זה דורש טיפול, לאפשר לאדם לשחרר את הכעס והזעם ולא לחבר את זה לכמה הוא שווה ולערך העצמי שלו. במקרה הזה, למשל, בסוף הוא הבין שאמא שלו חיה בתפיסה המעוותת שטוענת שגבר מסוגל לדאוג לעצמו, ולכן היא צריכה לדאוג לבנות שלה, אבל הוא עבר תהליך ממושך כדי להשלים עם זה".
יש מי שמצליחים להשאיר את הסכסוך רק במישור הכלכלי?
"כמעט ולא. יש כאלה שמצליחים שהסכסוך לא יעבור לדור הבא, אבל גם זה מאוד בעייתי, כי הילדים גדלים לתוך זה. קשה להפריד סכסוך כלכלי במשפחה. זה תמיד מלווה בפן רגשי מאוד חזק, כי זה תמיד נוגע לנושאים כמו קנאה ואי-צדק. לפעמים חוסר הצדק הזה הוא מאוד בולט".
אנחנו לא אוהבים לחשוב על מה שיהיה פה אחרי שנלך, אבל אם בכל זאת חשוב לנו להשאיר אחרינו משפחה מאוחדת, ולו רק כדי שכל חבריה יוכלו לעלות אלינו לקבר בצורה מסודרת, אין מנוס מלהחליט מראש על אסטרטגיה חכמה שתאפשר כמה שפחות סכסוכים. וורן באפט וביל גייטס, שני המיליארדרים האמריקאים, מצאו את הפתרון המושלם: הם הודיעו מראש ש-99% מההון שלהם ילכו לפילנתרופיה, ורק השאר למשפחתם. שיטה קצת יותר ריאלית עבורנו היא כתיבת צוואה שוויונית ככל האפשר.
"העצה שעורכי דין נותנים ללקוחות שלהם, ובחוכמה, היא שאם בכל זאת יש סיבה להעדיף את אחד היורשים, למשל אם לאחד הילדים יש צרכים מיוחדים או שאחד מהם השקיע בהם יותר, להעניק לו את העודף כמתנות עוד בחייהם", מגלה פרופ' הקר. "שלא יהיה כתוב, שלא כולם ידעו. עורך דין שהכרתי, שעבד עם האליטה השוויצרית, היה אומר ללקוחות שלו שהוא לא מוכן לערוך צוואה לפני שעושים שיחה גלויה עם כל הנוגעים בדבר. היו מגיעים אליו למשרד כל היורשים, וגם כל מי שחושב שמגיע לו, והמצווה היה מספר מה הוא או היא מתכננים".
למה לא כולם עושים את זה?
"שאלה טובה. אני חושבת שחלק מהסיבה היא שאנשים מפחדים לדבר על המוות".
אבל הם כן מדברים על זה. עובדה שהם כותבים צוואה.
"נכון, אבל הם כותבים ושמים במגירה ומדחיקים. אני בכלל חושבת שזו הזדמנות לכתוב עוד מסמכים רלוונטיים – הכנות קבורה, תרומת איברים, הקמת קרן צדקה. יש צוואה אתית, שבה מאחלים וכותבים כל מיני דברים של משאת נפש, לאו דווקא התעסקות כלכלית ומשפטית. אנשים לא עושים את זה, הם פשוט מדחיקים את המוות, ואני חושבת שזו טעות איומה, כי המוות יגיע לכולנו וצריך להיערך אליו. אני מאמינה שאם יש הסדר וגם שומעים עליו, עושים איזושהי שיחה על הרכוש, זה יכול לפתור הרבה בעיות ולמנוע סכסוכים".
אם בכל זאת מחליטים לחלק את הצוואה באופן לא סטנדרטי, ד"ר קראוס מציע לכתוב אותה עם אישור של פסיכיאטר או נוירולוג, שמסיר כל ספק באשר למצב הקוגניטיבי של הכותב. "אפשר גם לשתול מנגנונים בתוך הצוואה, כמו למשל 'תניית סילוקין', מנגנון שעל פיו מי שמוזכר בצוואה אבל מתנגד לאופן החלוקה יאבד את חלקו. כך, כשמזהים גורם שיכול להיות בעייתי, לפעמים המצווה יעדיף לתת לו סכום כספי או נכס במסגרת העיזבון, רק כדי שאם הוא ירצה להתנגד לצוואה כדי לקבל יותר, הוא יבין שהוא יכול בסופו של דבר לצאת עם כלום ושעדיף לו לשתוק".
מניסיונך, כסף סמיך יותר מדם?
"בסופו של דבר, האפשרות לרשת היא הדרך היותר מקובלת וקלה להתעשר. הסיכויים לזכות בפיס הם נמוכים, הסיכויים להתעשר מהעבודה נמוכים, כי סטטיסטית רוב הציבור לא מתעשר מעבודה. אבל אם נסתכל על משפחה ישראלית ממוצעת, אפילו בעשירונים הנמוכים, בדרך כלל יש להם דירה וקצת חסכונות, והעיזבון שלהם הוא כמעט תמיד מעל לשני מיליון שקל. להרבה משפחות יש כבר נכסים נוספים, ביטוחים, קופות גמל וכדומה, ואז זה כבר מגיע לחמישה וגם שבעה מיליון שקלים. אלה סכומים שיכולים לשנות חיים, ולכן אם מוצאים דרך לשים את היד על הרכוש הזה - הפיתוי הוא גדול".
