בית משפט השלום בראשון לציון קיבל לאחרונה ערעור שהגישה חברת שיווק המוצרים "שי קניה יפה" על החלטת הרשות להגנת הצרכן להטיל עליה עיצום כספי בסך של כמעט שלושה מיליון שקל. השופטת כרמית בן אליעזר קבעה שפעולת הרשות בעניינה של החברה לקתה בשיהוי בלתי סביר.
בינואר 2021 קיבלה החברה מהממונה על עיצומים כספיים ברשות להגנת הצרכן הודעה על כוונה לחייב אותה בעיצום כספי בגין הפרות שונות. לפי ההודעה, בשנים 2018-2015 התקבלו נגד החברה תלונות רבות של צרכנים שטענו כי היא הציגה מצג שלפיו הם זכאים להטבות, וכך מכרה להם מוצרים שלא ביקשו לרכוש. גובה העיצום הועמד על 2,919,200 שקל בגין 41 הפרות שבוצעו כלפי 16 צרכנים.
החברה ביקשה להמיר את העיצום בהתראה מנהלית ולחילופין להפחית את הסכום ל-7% ממחזור העסקאות שלה בהתאם לתקנות. ואולם, הרשות דחתה את הבקשות והעיצום הוטל. בערעור שהגישה החברה על ההחלטה, באמצעות עו"ד איתי אנשל ועו"ד איתי פנחס רוט היא טענה כי התנהלות הרשות לקתה בשיהוי קיצוני.
החברה הבהירה כי חקירת הרשות נגדה החלה ביולי 2017 והודעת הכוונה להטיל את העיצום נשלחה בינואר 2021, לאחר 3.5 שנים, כשההחלטה בעניין דחיית טענותיה התקבלה חצי שנה מאוחר יותר, כך שחלפו מעל ארבע שנים מתחילת המעשה המנהלי ועד סיומו. בכך, לדבריה, חרגה הרשות מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין פרק הזמן המירבי להשלמת הליך האכיפה המנהלי, שעומד על שנתיים מגילוי ההפרה.
עוד טענה החברה כי הרשות לא הייתה מוסמכת לדחות את בקשתה להפחית את העיצום לסכום שייגזר ממחזור עסקאותיה בהתאם לתקנות. היא הבהירה שסירוב הרשות להפחתה התבסס על נוהל חדש ולא חוקי שלפיו לא בכל מקרה יהיה זכאי המפר להפחתה, תוך הכנסת שיקולים שאין להם זכר בתקנות או בחוק.
הרשות, שיוצגה על ידי עו"ד נועה זקין, טענה שבשים לב להיקף הפרשה, למורכבות החקירה ולמכלול נסיבות העניין, משך הליך האכיפה היה סביר לחלוטין. לדבריה, היא הייתה רשאית להתקין את הנוהל החדש שלפיו לא תינתן הפחתה אם ההפרה בוצעה מתוך דפוס פעולה חוזר ונשנה, או אם ההפרה נגעה למספר רב של צרכנים, פגעה באוכלוסייה בעלת מאפיינים מיוחדים ועוד.
השופטת כרמית בן אליעזר קיבלה את טענות המערערת. היא קבעה שפרק הזמן שבו פעלה הרשות מול החברה היה לא סביר וחרג בהרבה ממסגרת הזמנים הקבועה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. עוד נקבע כי הסעיף בנוהל החדש, המאפשר לרשות לדחות בקשות להפחתת העיצום על בסיס שיקולים שונים שאינם נוגעים למחזור העסקאות של המפר, נקבע בחוסר סמכות ואינו תקף.
בפסק הדין הוסבר שתקנות ההפחתה שנקבעו לפי חוק הגנת הצרכן קובעות נסיבות שבהתקיימן יהא הממונה רשאי להפחית את העיצום הכספי. תקנה 5 מאפשרת לממונה להפחית את סכום העיצום הכספי בהתחשב בהיקפו של מחזור העסקאות הכולל של המפר, כך שהעיצום יועמד על שיעור מסוים ממחזור העסקאות (20% אם המחזור עולה על 10 מיליון ו-7% אם אינו עולה על סך זה).
השופטת קבעה שיש לפרש את הסמכות להפחתת העיצום הכספי מכוח התקנה כסמכות חובה, ולא ניתן לדחות בקשה המבוססת על תקנה זו על יסוד השיקולים שפורטו בנוהל החדש. "פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק והתקנות ומתחייבת מתכלית התקנה למנוע התמוטטות כלכלית של העוסק", כתבה.
בסיכומו של דבר ביטלה השופטת את החלטת הממונה והחזירה לו את התיק כדי שישקול את הפחתת העיצום בהתאם למחזור העסקאות של החברה בטרם הפסקת פעילותה. הרשות חויבה בהוצאות ובשכר טרחת בסך 18 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד איתי אנשל ועו"ד איתי פנחס רוט
• ב"כ המשיבה: עו"ד נועה זקין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
