איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת תורג'מן, מהיישוב באר אורה (הערבה הדרומית).
בצילום: יניב (46), דנה (44), נאור (17), אלה (15 וחצי), נועה (13), רעות (8).
הבית? וילה עם בריכה. נקנתה ב-2.5 מיליון שקל לפני שנתיים.
באר אורה? יניב: "גרים פה שנתיים. אני גדלתי בעתלית וגרנו שם. פעם באנו לכאן לסוף שבוע, ראינו את המקום והחלטנו לעזוב הכל ולעבור. אנשים לא הבינו איך עשינו דבר כזה. זה זיעזע אותם".
איך עשיתם דבר כזה? יניב: "אני איש מחשבים. עבדתי בקומברס הרבה שנים ואחר כך עבדתי כעצמאי לבד. רוב הלקוחות שלי היו במרכז וכל יום הייתי על הקו בין עתלית למרכז. מאה ווטסאפים ביום, לחץ, פקקים. ואז ערב אחד כשהייתי באחד המשרדים בתל אביב וראיתי מהחלון את איילון פקוק למות, אמרתי לעצמי, אם אני יוצא עכשיו אני לא מגיע הביתה. אני יושב במשרד על שרתים ותקלות, ופתאום טלפון מחבר מבאר אורה שחודשים לא דיברנו, והוא אומר: 'יש לי הצעה שאתה לא יכול לסרב לה'. אמרתי לו ישר: 'כמה כסף ומתי?' ואז הוא אומר לי: 'אנחנו יוצאים לשיט, שבוע, מחיפה לקפריסין, שבעה חברים'. כדי להחליק בבית את זה שאני יוצא לשיט, הצעתי לו שנביא את המשפחות לסוף שבוע בבאר אורה, ככה אני אצא יותר רגוע. הגענו, ובסיבוב ביישוב ראיתי שלט 'למכירה'. החבר אמר לי, 'אתה לא צריך את זה. 100 מטר מפה בונים וילות חדשות'. בבוקר הלכנו דנה ואני לראות את הווילות, והתחלתי לשאול אותה חצי בצחוק, 'איך את רוצה את המטבח, מה את אומרת על הכיוון הזה, תראי איזה אוויר', ואז אני אומר לה: 'החלטתי, אני עובר לגור כאן'. והיא אמרה בסדר. תוך חודשיים וחצי מכרנו ועברנו לערבה".
השינוי? יניב: "במרכז אתה כל הזמן במלחמה להיות רגוע, כאן המקום מרגיע אותך. לא צריך להתאמץ להירגע. צריך לאהוב את המדבר כדי לגור כאן, אבל אפשר גם להתאהב. אני רוכב אופניים, יוצא מהבית, נכנס להרים, מרביץ 20-30 קילומטר, ומשתגע. קפה, עוגיות, אין טלפונים ואין קליטה, אתה לבד ורק רואה מלא חיות, עדרים של יעלים. וזה לא עובר, ההתלהבות".
מה אתם עושים? יניב: "כשבאתי לכאן עלה הרעיון להמשיך במחשבים, אבל החלטתי שאם עשיתי שינוי כזה גדול - גם את המחשבים אני צריך להשאיר מאחור. אחרי הסגר השלישי התחלתי להוציא טיולי טום-קאר למדבר. זה נקרא 'ג'יפ שיא אורה'. הכרתי את השטח די טוב מטיולי האופניים, וחבר מהיישוב הציע לי לעשות את זה איתו, והתחילו להגיע המון אנשים. הוצאנו שני טיולים ביום. אבל כשנגמרים החופשים זה יורד ממאה לאפס, ואני רוצה דווקא לעשות זה בחורף. אני יודע שיהיה פה טירוף, כי כל מי שבא לטייל פה ואני מראה לו את המקומות ואת הגבים שמתמלאים במים בחורף - זו חוויה שקשה להעביר במילים. לקוחות שלי מהמחשבים שהיו איתי במשרדים התחילו לבוא לטייל איתי כאן, וגם הצעתי להם קרוואנים ללינה כי אנשים רצו לישון במדבר ולא באילת. לקח לי זמן עד שהבנתי את זה, שאנשים רוצים לבוא לחוויה מדברית".
דנה? "פעמיים אמרתי לו כן בחיים. פעם אחת זה להתחתן, והפעם השנייה זה לעבור לפה. לי היה עסק בעתלית - 'דנה'לה בישול ואפייה ביתיים', ואני ממשיכה אותו פה. אמרתי לעצמי, 'אהבו אותי בעתלית, יאהבו אותי גם פה'. הבעיה באזור פה וביישוב היא שיש הרבה יחידות אירוח אבל אין הרבה מקומות של אוכל, אז אנשים מגיעים אליי. יש הרבה מטיילים שמגיעים לקחת אוכל מוכן וגם לשבת, אני מארחת בבית בסגנון מרוקאי, למרות שאני רוסייה בכלל. אבל לקחתי את הכל מאמא של יניב. למדתי לבשל לו אוכל מרוקאי - ואז הוא הפסיק לאכול בשר".
טבעוני? יניב: "נהייתי טבעוני מסיבה בריאותית. ועברתי תקופות קשות. בהתחלה הייתי קיצוני ברמה של לאפס את הגוף. הייתי בא לאירועים ומעמיס צלחת כדי שלא יגידו 'למה אתה לא אוכל', ומתוך הצלחת הייתי מלקט את מה שאני יכול לאכול. הדבר היחיד שאני עדיין אוכל עד היום זה קציצות דגים שדנה מכינה. על כל השאר ויתרתי. קשה לא לאכול לחם או בשר, אבל ברגע שהתפיסה משתנה ואתה מבין מה זה עושה לגוף, הכל הופך הרבה יותר פשוט".
בריכה בבית? יניב: "זה כמו רהיט בגינה שצריך לתחזק, ואולי זה נראה טוב, אבל הייתי חי גם בלעדיה. זה כמו אופנוע הים שהיה לי. זה אחד הדברים הכי יקרים שיש - עלות האופנוע, ביטוח, תחזוקה, דלק - ובסוף אתה נוסע בו שעתיים-שלוש בשבת, ולא כל שבת. אם מחלקים את כל ההוצאות על השעות שאתה בפועל בים - להשכיר ייצא הרבה יותר זול. הכל פרופורציות".
מינוס? יניב: "יש לנו משכנתה של 1.1 מיליון שקל. הפסדתי 600 אלף שקל, כי תיכננתי לבנות בעתלית, ובמכירה של השטח שם הפסדתי כסף. אבל היה שווה. בינתיים אנחנו בירידה מבחינה כלכלית, אבל מקווה שזה ישתנה בזמן הקרוב".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
