בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה עיריית גבעתיים נגד בעלי דירות בשני בניינים ברחוב בלוך, שבמסגרתה ביקשה לחייב אותם לשלם לה כ-380 אלף שקל עבור הקמת קיר בטון בחלקה סמוכה. שופטת אפרת בוסני קבע שהקיר לא נמצא על החלקה שלהם, ובניגוד לטענת העירייה בנייתו לא הצילה אותם מסכנה כלשהי ולא הייתה קשורה אליהם כלל.
ב-2012 החל להתפורר קיר אבן דבש שהיה בנוי על קרקע שבה ממוקמים שני הבניינים (בלוך 21 ובלוך 19) ובניין נוסף (בלוך 21א). בעקבות פנייה של דיירים בבניינים סמוכים ביקשה העירייה מבעלי הדירות בארבעה בניינים לבצע עבודות שיקום בטענה שמדובר בקיר תומך שמהווה סכנה ממשית לבניינים שנמצאים במדרון.
לאחר שבעלי הדירות לא נענו החליטה העירייה שלא לתקן את הקיר אלא לבנות בחלקה הסמוכה קיר בטון, ותבעה מבעלי הדירות החזר של העלויות שהגיעו לטענתה לכ-740 אלף שקל.
חלק מהדיירים שילמו לה אבל בעלי הדירות בבלוך 21 וחצי מבעלי הדירות בבלוך 19 סירבו לשלם, בטענה שהקיר הזה לא נבנה על החלקה שלהם וכלל לא קשור אליהם. ב-2016 העירייה הגישה נגדם תביעה בדרישה לתשלום של כ-380 אלף שקל.
העירייה טענה בין היתר כי הקיר המתפורר היה קיר תומך שנמצא במקרקעין הפרטיים במיצר שבין שתי חלקות – אחת מהן היא החלקה שבה מתגוררים הנתבעים. לכן, בעלי הדירות בבניינים שבחלקות אלה צריכים לשאת בעלויות הבנייה שנאלצה לבצע מאחר שלא מילאו אחר הדרישה שלה לטפל בליקוי. היא טענה שאם לא הייתה בונה את הקיר היה עלול להתרחש אסון והיא הצילה את בעלי הדירות הציבור ממפגע מסוכן.
עו"ד דניאל גולשההנתבעים טענו לעומת זאת בין היתר כי הקיר שניזוק בחלקתם כלל לא היה קיר תומך. הקיר התומך הוא בכלל קיר בטון ישן שנמצא בחלקה הסמוכה ועדיין עומד על תילו. לדבריהם, הם לא היו זקוקים לקיר החדה וממילא הוא נבנה בחלקה אחרת, רחוק מהם וללא שום קשר אליהם. לכן, העירייה לא רשאית לגלגל אליהם את הוצאות הבנייה שלו.
השופטת אפרת בוסני ציינה כי העירייה ניסתה לנהל דיון ערכי ומוסרי על זכותה לקבל חזרה כספים עבור פעילות למען בטיחות הציבור. אלא שזה לא העניין כאן: השאלה היחידה שעומדת על הפרק, קבעה, היא אם הנתבעים הספציפיים צריכים לשאת בתשלום עבור הבנייה של הקיר - והתשובה על כך שלילית.
נקבע כי מהראיות והעדויות שכללו גם חוות דעת של מודד ומהנדס שמונו על ידי ביהמ"ש, עלה שהנתבעים צודקים והקיר שהתפורר לא היה קיר תומך, הוא לא היה בנוי במיצר שבין החלקות ומצבו לא הצריך בנייה של קיר חדש בחלקה אחרת. במילים אחרות, לקיר הזה לא הייתה משמעות קונסטרוקטיבית והוא לא היווה מפגע מסוכן.
לפיכך קבעה השופטת שלנתבעים לא היה כל צורך בבנייתו. הקיר הזה נבנה לצורכי הדיירים בבניינים בחלקה שנבנה עליה ולא היה לו כל קשר לנפילת האבנים מהקיר האחר. לכן, אין שום סיבה לחייב את הנתבעים לשאת בעלויות הקמתו. מאחר שהתביעה נדחתה חויבה העירייה לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עדי כלפון
• ב"כ הנתבעים: עו"ד רפאל עמיעד, עו"ד צחי הרבון
• עו"ד דניאל גולשה עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
