אין סיבה שנהיה פה", אומר נחרצות האלוף במיל' אמיר אשל, מפקד חיל האוויר עד 2017 ומזה כשנה וחצי המנהל הכללי של משרד הביטחון. במילה "פה" מתכוון אשל למתחם הקריה בלב תל־אביב, המכיל שורה של מגדלי משרדים המאוכלסים במטה הכללי של צה"ל, מטות של זרועות צבא שונים ומשרד הביטחון, ובימים אלו נבנים בו עוד שני מגדלים. "אין סיבה", מסביר המנכ"ל אשל, "שנתפוס את אחד האזורים האורבניים היקרים בארץ וגם נסכן את הסביבה האזרחית המתפתחת מהר".
זה נשמע קצת יומרני. הסכמי שוה"ם לפינוי מחנות צה"ל ממרכז הארץ ומאזורי ביקוש נחתמו ב־2015 – והפינויים הגדולים הראשונים צפויים רק בשנה הבאה. אולי בינתיים תתחילו מפתיחת השדרה המרכזית בקריה למעבר להולכי רגל? לזוגות צעירים עם עגלות ילדים?
"איני מודע לקיומה של התוכנית לפתיחת טיילת באמצע הקריה, אבל דעתי ברורה: אנחנו לא צריכים להיות כאן. אפעל ככל יכולתי כדי לגרום לעזיבת מערכת הביטחון את מתחם הקריה. אנחנו צריכים לצאת מתל־אביב בהקדם".
פרויקט המעבר של בסיסי תקשוב ומודיעין ממרכז הארץ לדרום המדינה אושר בממשלה ב־2008 וכבר צבר פיגור של תריסר שנים. מתי יתממש במלואו, אם בכלל?
"העיכובים במעבר לנגב לא היו רק בגלל הצבא, אלא גם בגלל עתירות לבתי משפט. קריית התקשוב הצה"לית תיפתח בבאר־ שבע ב־2024 בסמוך למתחם הפארק הטכנולוגי. יעברו אליה 6,000 חיילי חובה וקבע. המעבר של יחידות המודיעין מסובך יותר, גדול יותר ויתארך יותר. הוא יתחיל, אני מקווה, ב־2026/27 ויושלם לא לפני 2030".
"עם המעבר דרומה צה"ל חייב לשלב את האוכלוסייה הבדואית. לפי התכנון שלנו, שליש מהמשרתים בבסיסי התקשוב והמודיעין בדרום יגויסו מבני ובנות המקום"
מתוך הצבא עצמו עולים קולות המסתייגים מהמעבר.
"זהו בהחלט אתגר עצום. נצטרך להעביר רבבות ממרכז הארץ לנגב בלי לאבד חלק משמעותי מהאנשים הטובים והמקצועיים שלנו. הרוב הגדול יעבור, אבל יש סיכון ממשי שגם יפרשו לא מעטים. כדי לצמצם את הנשירה עלינו להציע לעוברים תנאים אטרקטיביים, להכין מעטפת אזרחית הכוללת מגורים, תחבורה, חינוך, בריאות, תרבות עוד. חשוב שהם יגורו במקום וישתלבו בתהליכי הפיתוח של האזור, של באר־שבע ואוניברסיטת בן גוריון. צומח שם היי־טק פנטסטי".
לצד פשיעה קשה, לא כן?
"ביחסה של המדינה לאוכלוסייה הבדואית בנגב אנחנו עדיין במצב של 'אחזקת שבר', ולא רפואה מונעת. זה מוכרח להשתנות. עם המעבר דרומה צה"ל חייב לשלב את הבדואים בעולם הביטחוני הישראלי, או לפחות לפתוח עבורם נתיב של התקדמות והשתלבות. להכשיר ולהשקיע. לפי התכנון שלנו, שליש מהמשרתים בבסיסי התקשוב והמודיעין בדרום יגויסו מבני ובנות המקום".
"שילוב" היא מלת מפתח בתפיסת עולמו של אשל. "לשלב יצירת ביטחון עם חיזוק החברה והכלכלה" – זהו לדעתו "צו השעה הקריטי למדינה". בהקשר זה הוא מתנער נמרצות משימוש בביטוי "מעל לכל". שום דבר, הוא אומר לי, "לא מעל לכל, אפילו לא הביטחון. באסטרטגיה הלאומית הישראלית צריך להיות סדר עדיפויות, לא עדיפויות מוחלטות".
אתה הובלת את מטס חיל האוויר מעל מחנה ההשמדה אושוויץ בפולין לפני 18 שנה, בספטמבר 2003, כמפקד בסיס תל נוף. איזה מסר רצית להעביר?
"רעיון המטס התבשל אצלי מספר שנים עד שהתאפשר אחרי נפילת הקומוניזם, במסגרת הזמנה של חיל האוויר הפולני. אני גדלתי בבית משותף ברמת גן שרבים מדייריו היו ניצולי שואה עם מספרים על הזרוע, סימן נצחי להיותם אסירי מחנות. המסר שרציתי להעביר להם ולנו, אז ועכשיו, הוא: ראו נא את המטוסים של צבא ההגנה לישראל מעל שרידי מחנה ההשמדה והשתחררו מהתפיסה לפיה 'נגזר עלינו'. גורל בני עמנו היהודים שהובאו למחנות המוות אכן נגזר עליהם, אבל בעשרות השנים שחלפו הקמנו מדינה חזקה, חברה חזקה, צבא חזק. שום דבר כבר לא נגזר עלינו, אנחנו ריבוניים להחליט לאן פנינו, מה נהיה, מהם יעדינו הלאומיים. עלינו כאזרחי המדינה להתמודד עם שאלות הרות גורל אלו, מפני שגורלנו בידינו. זה המסר העיקרי של המטס ההוא, להיות אקטיביים ולא פסיביים".
צה"ל, אומר אשל, "יושב על הקונצנזוס הישראלי. כשהקונצנזוס נסדק, או נשחק, כפי שקורה באחרונה, הדבר מדאיג מאין כמותו. אסור לנו החריש מולו, עלינו להתמודד איתו. יותר מהאיומים החיצוניים על ישראל, אני מודאג מהריחוק המתפתח בין הצבא לבין החברה האזרחית".
תסכים איתי שאישור התוספת המיוחדת לפנסיה הצבאית בממשלה, כדי להופכה לחוק, לא תורם, בלשון המעטה, לחיזוק הקשר בין הצבא לעם.
"ההסדר המכונה בתקשורת 'תוספת רמטכ"ל' ובמסמכי צה"ל 'השלמת תקופת שירות' הונהג בראשונה ב־1961, לפני 60 שנה. הוא איפשר לרמטכ"ל לשדרג ולשפר את שכרו של משרת הקבע בסמוך לסיום שירותו, כפי שהסדרים דומים איפשרו אז מתן תוספות מקבילות לעובדים בגופים ממשלתיים אזרחיים. בצה"ל ההסדר נשאר על כנו עד עכשיו, מוגבל בהוראת הרמטכ"ל הקודם, גבי איזנקוט, ל־10% מהפנסיה. בגלל הביקורת השיפוטית עליו, נדרשה הממשלה הנוכחית להפוך את ההסדר, לרשמי וחוקי, ולקבוע אחוזי תוספת גבוהים יותר למשרתים ביחידות לוחמות וטכנולוגיות, ונמוכים יותר לכל השאר. השינוי חוסך כ־50 מיליון שקל בשנה".
אתה שלם עם ההסדר? ומה עלותו הכוללת?
"עלותו השנתית של ההסדר כ־1.1 מיליארד שקל. לא אסתיר שהיו חילוקי דעות בנושא בקרב מקבלי ההחלטות בצה"ל ובמערכת הביטחון. נשאלו שאלות האם לתת, למי לתת, איך לתת. אני מניח שניתן היה להכניס עוד הבדלים וסייגים, למשל לדרג את התוספת לפי גובה הפנסיה, אבל מומחי הניהול אצלנו הזהירו מפני ריבוי מסלולים, שיגרום לבלבול ולתופעות לא רצויות. בסוף הוחלט מה שהוחלט וזה מחייב את כולנו".
אבל דמי הקיום של חיילי החובה לא הועלו.
"דמי הקיום לחיילי חובה הועלו פי 2.5 בעשור שחלף, אך הם עדיין נמוכים. נמוכים בעיני החיילים ובעיני דעת הקהל הרחבה. צריך היה, לכן, להגדיל אותם – ומיד. לא להתמהמה ולא לעכב את ההעלאה לשנה הבאה, אלא להחליט עליה ברגע ששר האוצר אמר: אם הצבא רוצה לתת, שהצבא יממן. כמנכ"ל משרד הביטחון אני אומר, יש לנו איך לממן את ההעלאה המתבקשת מקיצוצים בסעיפים אחרים של תקציב הביטחון. בלי להשאיר בציבור משקעים של חוסר אמון".
תקציב הביטחון ברוטו, לפי מסמכי האוצר, יעמוד בשנה הבאה על 59.7 מיליארד שקל, ובתוספת הסיוע האמריקאי והכנסות עצמיות – על 74.7 מיליארד שקל, שהם כ־5% מהתוצר המקומי החזוי ל־2022. נתח הוצאות הביטחון בתוצר התייצב בעשור השני של המאה ה־21 על שיעור זה. מנכ"ל משרד הביטחון מציע לעגן אותו כאחוז קבוע מהתוצר גם לשנים הבאות, "על מנת להכניס יותר ודאות כספית לתכנון הצבאי".
"במהלך מגפת הקורונה ובתקופה שבה לא היה לממשלה תקציב מאושר, רק המשך התקציב הקודם", מספר אשל, "חיינו מהיד אל הפה. בראייה קדימה התבססנו על סעיף הקרוי 'הרשאה להתחייב', המאפשר למערכת הביטחון לחתום על חוזים ולהתחייב לתשלומים בעשרות מיליארדי שקלים מעבר לשנה השוטפת. אבל שימוש ב'הרשאה להתחייב' ובפתרונות מימון יצירתיים אינו תחליף לתוכנית עבודה רב־שנתית סדורה המשקפת סדר עדיפויות ברור".
ואין תוכנית?
"תוכנית רב־שנתית חדשה לצה"ל הוכנה עוד לפני המגפה, אך לא עודכנה והיא חסרה עכשיו מאוד. אתן לך שתי דוגמאות. הרכש שלנו מהתעשיות המקומיות מגיע ל־25 מיליארד שקל בשנה, כשני־שלישים ממנו ממפעלים בינוניים וקטנים. בשבילם זהו עורק חיים כלכלי קריטי, והם רשאים לדעת מאיתנו מה צופן עבורם העתיד. בעיה נוספת: השקעה במחקר ובפיתוח הביטחוני מתוקצבת ב־4.5 מיליארד שקל בשנה בלבד".
פחות מדי?
"הרבה פחות מדי. השווי הריאלי של המו"פ הביטחוני אף נשחק בעשור שחלף, בחצי, למרות שהוא מנוע הצמיחה החזק ביותר של הטכנולוגיה הצבאית והאזרחית הנגזרת ממנה. השקעה של שקל אחד מו"פ ביטחוני מניבה תוצר של 7 שקלים, או מעל ל־30 מיליארד שקל בחישוב מקרו־כלכלי שנתי. חייבים להכפיל אותה, בלי דיחוי".
"דמי הקיום לחיילי חובה הועלו פי 2.5 בעשור שחלף, אך הם עדיין נמוכים. צריך היה להגדיל אותם ומיד, ולא לעכב את ההעלאה לשנה הבאה. יש לנו איך לממן את זה"
יש דיווחים על טכנולוגיות צבאיות חדשניות כמו לייזר חשמלי רב־עוצמה וטילים על־קוליים סופר מהירים. צה"ל בתמונה?
"תשובתי היא שאנחנו נמצאים בכל חזיתות החדשנות, לא מזניחים דבר. עשינו פריצות דרך עולמיות לא רגילות בפיתוח מערכות לייזר חשמליות רבות עוצמה המופעלות הן מהקרקע והן מהאוויר. המהנדסים שלנו מתגברים על מכשולים טכניים ומתכוננים לשלב את הלייזר במערך ההגנה על שמי הארץ, כדי ליירט טילים וכלי טיס עוינים מכל הסוגים. אנחנו מקבלים פניות לשיתוף פעולה בתחום זה מגורמי ביטחון במדינות רבות, מאמריקה עד המזרח התיכון. התעשייה הביטחונית של ישראל ייצאה אשתקד, בשנת הקורונה, מוצרים צבאיים ב־8 מיליארד דולר – הצלחה המציבה אותה בעשיריה הראשונה בדירוג העולמי של יצואניות אמצעי לחימה".
מה שמביא דולרים ורווחים לא תמיד מביא כבוד למדינה. למשל המכירות של תוכנת המעקב והפריצה לסלולריים פגאסוס, המיוחסת לחברה הישראלית NSO.
"משרד הביטחון הוא הרגולטור הלאומי של יצוא ביטחוני, בשיתוף עם משרד החוץ, ואני יכול להבטיח לך שאנחנו אחת המדינות המתקדמות ביותר בפיקוח זה. אנחנו מפעילים קריטריונים נוקשים ומגבלות מחמירות, אבל איננו יכולים רק להחזיק את הרגל על הברקס ולעצור כליל את היצוא. הדבר קשה שבעתיים ביצוא תוכנות ושירותים; כשמוצרי סייבר עוברים לבעלותו של הקונה, הם יכולים די בקלות לחצות גבולות ושימושים. יש והלקוחות שרכשו אותם משתמשים בהם בלא ידיעתנו, שלא לפי תנאי הרישיון, ואף מפירים באמצעותם זכויות אזרח בסיסיות. כשאנחנו יודעים על הפרת התנאים אנחנו דורשים מיד להפסיק את השימוש בתוכנה, והחברה המוכרת פועלת לסיכול השימוש האסור".
נראה שהיא לא תמיד משתדלת במיוחד.
"גם כשמשתדלים מאוד, ההצלחה לפעמים חלקית. הלקוח המדינתי שקנה למשל יכולות השתלטות על טלפונים ניידים לצורכי מניעת טרור, עלול לנצלן לרעה ולרדוף מתנגדי משטר בלי שהיצואן הישראלי יהיה מודע לכך. אנחנו מכל מקום עושים מעל מעבר למקובל בעולם, כדי למנוע ולפקח – ועדיין סופגים ביקורת עם השלכות מדיניות שליליות כמו במקרה שהזכרת של חברת NSO".
תעש הופרטה בהצלחה, התעשייה האווירית ורפא"ל לא. האם נגמר תור ההפרטות בביטחון?
"כל עוד האינטרסים של המדינה נשמרים, אפשר להפריט. אבל הדגש מוסט מהפרטה של פעולות, לאזרוח של תפקידים. אזרוח משמעו החלפת חיילי וקציני קבע, באזרחים בתפקידים שלא דורשים מיומנות צבאית מיוחדת. לא רק אנחנו - הצבאות המובילים בעולם מאיצים עכשיו אזרוח תפקידים".
"ישראל", אומר אשל, "חזקה מאוד ביטחונית. לא נשקפת לנו סכנה קיומית מבחוץ שאיננו מסוגלים להתמודד איתה. בטווח אסטרטגי קצר אף קיימים גורמים רבים שמרסנים את האויבים שלנו".
מרסנים את האיראנים?
"בהיסטוריה של איראן אחרי מהפכת חומייני נראית בבירור רתיעה מהרפתקאות צבאיות העלולות לגבות מחיר דמים מהאיראנים עצמם. סוריה מוצפת במיליציות איראניות שאינן איראניות, הן מורכבות מנושאי נשק ממדינות אחרות. האיראנים לא רוצים להילחם, רוצים שאחרים, כמו חמאס וחיזבאללה, יילחמו במקומם. הם עצמם פוחדים מאבידות בנפש, שיזעזעו את דעת הקהל המתוסכלת ממילא ויאיימו על שרידות המשטר השנוא".
האם יש בתקציב הביטחון מענה לחימוש הגרעיני האיראני?
"הייתה תקופה די ארוכה של אי־תקצוב העלויות המיוחדות הכרוכות במוכנות מבצעית לסיכול פרויקט הגרעין הצבאי האיראני. אומנם דובר אז גבוה־גבוה על האופציה הצבאית, אך השורה המחייבת בתקציב המדינה לא הופיעה. ואם אין שורה תקציבית, אין הלימה בין דיבורים למעשים. עכשיו היא ישנה, הכסף אושר".
מחוץ לתקציב הרגיל כקופסה או כתוספת מיוחדת – או כחלק בלתי־נפרד ממנו?
"ראשי משרד האוצר ואנחנו התעקשנו שיאושר בממשלה ובכנסת רק תקציב ביטחון אחד, בו כבר כלול הכל. מובן שיש סעיפי הוצאה המיועדים ספציפית לאיום האיראני, אבל אין מיני קופסאות ותוספות נלוות מבחוץ. קיומן מיותר ורק מעורר חוסר אמון ציבורי".
בינתיים בשטחים גוברת התסיסה. צה"ל מוכן לאינתיפאדה שלישית?
"צה"ל בוודאי מסוגל להתמודד כראוי עם אינתיפאדה שלישית, אם תתפרץ, ועלינו לפעול בכל האמצעים כדי שגם לא נידרדר לאינתיפאדה נוספת וגם לא נגיע למדינה דו־לאומית".
חיכוכים מקומיים עלולים להוביל להסלמה אזורית.
"בהחלט. הנזק הפוטנציאלי של צבאות הטרור סביבנו גבוה מאוד. ישראל לא תשוטח חלילה ממטר הרקטות של חיזבאללה, אולם הפגיעה המעשית והמוראלית עלולה להיות בממדים שלא הכרנו. מלחמה רב־חזיתית יכולה לאתגר אותנו – אבל לא יותר מלאתגר".
איך זה לנהל משרד ממשלתי עם 2,200 עובדים, אחרי קריירה צבאית כה מפוארת?
"להפתעתי גיליתי שיש קסם רב בלכהן בתפקיד מפתח בשירות הציבורי. קסם ולצידו אחריות כבדה: היכולת שלך להשפיע על כלל אזרחי המדינה, עצומה. בהחלטה אחת אתה משנה גורלות של מאות אלפים. לתחושתי הגעתי לתפקידי הנוכחי מצויד בארגז כלים מתאים, במטען נכון שרכשתי בשירות הצבאי שלי".
למזלך לא ניסית לנהל משרד ממשלתי אחר, שתקציבו לחוץ, אנשיו שחוקים, והוא תלוי ברצונם הטוב של פוליטיקאים ובכירי האוצר.
"באמת שלא תכננתי לנהל את משרד הביטחון. בשיא המגפה רציתי להיות דווקא מנכ"ל משרד הבריאות. ראיתי בזה צו השעה. זה לא נסתייע ואני כאן, בביטחון. אני עובד עם אנשים מצוינים, מסורים, מקצועיים שלא מניחים את העבודה לא ביום ולא בלילה".
הגישור המחודש בין צה"ל לחברה האזרחית, אומר המנכ"ל אמיר אשל, משתקף כעת בשתי סוגיות: טיפול בנכים ומיגון העורף. בשתיהן מתחולל, להערכתו, מהפך שיטתי. אשל: "משרד הביטחון מטפל ב־60 אלף נכי צה"ל קשים. עוד 60 אלף מטופלים בביטוח הלאומי. שיקומם בכל הרבדים וההיבטים הוא חוב מוסרי שחב הצבא כלפי החברה בכללותה וכלפיהם בפרט. אלא שבפועל רמת הטיפול ואיכות השיקום עברו מסלול של שחיקה תקציבית ותפעולית, והידרדרו לנקודה מאוד לא ראויה".
מחאת הנכים הדרמטית והזדהות הציבור עם איציק סעידיאן הובילו את שר הביטחון בני גנץ להקמת צוותי עבודה במשרד הביטחון, שהמלצותיהם מרחיקות הלכת כבר מיושמות בפועל, מספר אשל, על בסיס תוספות תקציביות נדיבות ושינויי נוהל עמוקים, עם דגש מיוחד על סיוע לפגועי נפש. מה שהיה לא יהיה. "רק חבל", הוא מוסיף, "שהמאבק לרפורמה, שנדרשה מזה שנים, גבה מחיר אנושי כבד".
במונחים תקציביים, המבצע למיגון העורף תובעני יותר. הממשלה החליטה להקציב למטרה זו בשנה הבאה 250 מיליון שקל, ובעשר השנים הבאות עוד 5 מיליארד שקל, חצי מיליארד לשנה. "משרד הביטחון מוציא לפועל תוכנית מיגון לאומית מקיפה ורב־ממדית", אומר אשל, "מהחלפת זכוכיות לא תקינות בממ"דים ב־8,000 דירות פרטיות, דרך תיקון ליקויים במבנים קיימים, יצירת מרחבי מיגון משותפים חדשים בחדרי מדרגות, ועד השקעות במיגון משופר של גני ילדים, בתי ספר, בתי חולים, מוסדות גריאטריים ועוד. האיומים התעצמו, ההגנות שהיו התיישנו, ונוצרו פיגורי מיגון מסוכנים".
מאיפה תתחילו?
"מתחילים מיישובים קרובים לגבול, כי שם המחסור במיגון תקני מעיק במיוחד. את סדר העדיפויות קובע פיקוד העורף, לפי הקריטריונים של המומחים שלו".
צה"ל הבין, סוף סוף, שעורף מוגן היטב הוא לא רק נכס אזרחי, אלא גם נכס ביטחוני ותרומה חשובה לתיקון הקשר שנפרם באחרונה בין צבא העם לעם.
פורסם לראשונה: 07:20, 29.10.21
