בית משפט השלום בבת ים קבע לאחרונה שהמדינה תפצה בכ-72 אלף שקל אישה שנדבקה לפני כשבע שנים בשחפת בבית החולים שיבא תל השומר. האישה סעדה אז את אמה שהייתה מאושפזת, והשופט שי מזרחי קבע שבית החולים התרשל כשלחדר הוכנסה חולה עם תסמינים.
ביוני 2015 הגיעה התובעת, אז בת 34, לבית החולים על מנת לסעוד את אמה ושהתה לצידה שעות רבות במשך שלושה ימים. במהלך תקופה זו הוכנסה לחדרה של האם חולה נוספת עם שיעול דמי. בהמשך התברר כי היא חולת שחפת. למחרת בבוקר הוציא הצוות הרפואי של המחלקה את כל החולים ששכבו בחדר למעט חולת השחפת וקבעו שהיא תשהה שם בבידוד מלא.
ביולי 2015 עברה התובעת בדיקה שהצביעה בסבירות גבוהה על קיומה של שחפת חביונית. היא החלה טיפול אנטיביוטי מונע למשך ארבעה חודשים ובסופו של דבר עד היום המחלה לא התפרצה אצלה.
בתביעה היא טענה להתרשלות בית החולים בכך שחרף סימני המחלה המובהקים שהיו לחולת השחפת, הצוות הרפואי בחר להתעלם מהעובדה שהיא עשויה להיות מידבקת, והיא לא נבדקה כראוי ולא הייתה השגחה כנדרש.
מטעם המדינה צורפה חוות דעת שבה נכתב כי לפי הבדיקות שעברה התובעת היא הייתה כבר חיובית ונחשפה לשחפת עוד לפני שנפגשה עם החולה. עוד נטען שלא היה בנתוניה של החולה שהוכנסה לחדר כל גורם סיכון לשחפת, כשהסימפטומים הראשוניים הצביעו על מחלת ריאה כרונית לא ברורה. לשיטתה, איש לא חשד באפשרות לשחפת עם קבלתה של החולה ולא היה צורך לבודדה אלא רק לאחר שעלו ממצאים המתאימים לשחפת.
אבל השופט שי משה מזרחי מצא כי גרסת התביעה משכנעת ואמינה יותר. הוא ציין שלא ברור מי הורה על בידודה של החולה ועל אילו נתונים הסתמך בדיוק ובפרט אם מידע רפואי חדש על אודות החולה הוא זה שהוביל להורות על הבידוד.
עו"ד ירון מויאלאבי נועהמהחקירות והמסמכים הרפואיים מסתמן כי באותה שעה שבה ניתנה הוראה על בידודה לא התקבלו תוצאות בדיקות חדשות ולא אוזכר כל שינוי במצבה הרפואי של החולה. כלומר, ככל הנראה ההחלטה התקבלה על ידי רופא שנכנס למשמרת בוקר לאחר שהוצגו בפניו נתוני החולה.
לאור זאת קבע השופט כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח שלא הייתה אינדיקציה להורות על בידוד החולה מלכתחילה. הוא הוסיף שמתקבל יותר על הדעת לקבוע כי בראי נתוניה הידועים של החולה לא ננקטו אמצעי זהירות נאותים, לא נלקחו כל הבדיקות הנדרשות, לא ניתנה הוראה על בידודה לאלתר עד לקבלת תוצאות הבדיקות ולא ניתנה הוראה על חבישת מסיכות.
באשר לקשר הסיבתי קבע השופט כי מקור נשאותה של התובעת למחלת השחפת הוא חשיפתה לחולה בתקופת השהייה המשותפת בחדר בית החולים. לעניין הנזק נקבע כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מאירוע ההדבקה שכן בחלוף כשבע שנים מאז החשיפה הסיכוי לפתח שחפת פעילה נכון להיום קטן מאוד.
המדינה חויבה לפצות את התובעת ב-42 אלף שקל על כאב וסבל והוצאות רפואיות, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל והוצאות משפט בסך 18 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אלישיב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד עוזיאל
• עו"ד ירון מויאל עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
