בית משפט השלום בחיפה דן לאחרונה בבקשת המחלקה לשירותים חברתיים בעיר נשר להעביר זוג ניצולי שואה למחלקה סיעודית בבית אבות, בניגוד לרצונם ובין השאר בנימוק שהאישה מתנהלת בתוקפנות כלפי מטפלות שנשלחות לסעוד אותה. השופטת מעין צור קיבלה את עמדתה העקרונית של הרווחה, אך ביקשה לעשות מאמץ אחרון על מנת למצוא פתרון שישלב בין טובת הקשישים לבין רצונם להישאר בביתם.
בני הזוג, ניצולי שואה בת 87 ובן 83, מתגוררים בדירת שני חדרים בדיור מטעם משרד השיכון. על פי פסק הדין, מצב הקוגניטיבי טוב, הם בעלי שיפוט ותובנה תקינים המתמצאים במקום ובזמן. חרף זאת, הם חיים בהזנחה קשה ובתנאים היגייניים מחרידים שפורטו בפניית הרווחה.
בנוסף, מצבם הבריאותי והתפקודי בכי רע. כך למשל, האישה היא סיעודית עם שבר בירך, אינה שולטת בצרכיה וזקוקה לטיטולים. גם בעלה סיעודי, לוקה בפרקינסון ולאחרונה אושפז כמה פעמים בגלל נפילות חוזרות בביתו. הזוג מקבל אמנם עזרה סיעודית מביטוח לאומי אך האישה נוטה לגלות יחס עוין כלפי המטפלות הנשלחות לביתה ואף מסרבת לפתוח להן את הדלת. מכאן הבקשה להעברתם הכפויה למוסד, שהוגשה לפני כחודש.
לטענת מחלקת הרווחה, בהיעדר יכולת מעשית לטפל בבני הזוג – וספציפית באישה – בדירתם, הטיפול יכול להינתן להם רק בבית אבות. לעומתה, אפוטרופוסית לדין שבית המשפט מינה טענה כי השמה מוסדית שלהם בכפייה היא צעד קיצוני, ועל הרווחה למצוא אלטרנטיבה טיפולית שתביא לידי ביטוי את רצון המשיבים להישאר בביתם.
עו"ד אריה חגאגצילום: תומר שלוםהשופטת צור כתבה כי לפי החוק ניתן להעביר את המשיבים למוסד בניגוד לרצונם רק במקרה שלא קיימת בנמצא חלופה אחרת המבטיחה את שלום גופם. היא הדגישה שהעברה כפויה שכזו צריכה להיעשות במקרים חריגים בלבד. היא הבהירה שרק "סכנה ממשית" לביטחונו של הישיש מצדיקה את ההליך החריג, וככל שנשקפת סכנה פחותה מכך יש להעניק משקל מכריע לרצונו.
"במקרה זה שוכנעתי כי במצב הקיים נשקפת סכנה ממשית לשלומו ולחייו של כל אחד משני המשיבים", כתבה. היא הסבירה שכל אחד מהם הוא סיעודי התלוי לגמרי בזולת כאשר אף העזרה הנוכחית מביטוח לאומי אינה מספקת על מנת לענות על מלוא צורכיהם.
בתוך כך ניסתה השופטת לאתר עבור בני הזוג פתרון שיהיה לרוחם. עם זאת, היא קבעה שעל רקע היחס החשדני שמגלה האישה כלפי המטפלות הנשלחות אליה, ולנוכח גודל הדירה (שני חדרים), היא לא מוצאת כי העסקת עובד סיעוד בביתם אפשרית. מכאן, קבעה, שהעברת הקשישה למוסד הינה מחויבת המציאות.
ביחס לבעל היא כתבה כי הוא יוכל לבחור אם להמשיך לגור בבית עם עזרה סיעודית שתישלח אליו, או לעבור לבית אבות עם המשיבה. "ואולם התוצאה שאליה הגעתי הינה קשה", הוסיפה. לפיכך היא הורתה לכלל המעורבים בעניין לפעול למיקסום שעות הטיפול שיינתנו לקשישים בביתם ובמקביל, לנסות לאתר מטפלת שתהיה מקובלת על המשיבה. בינתיים ביקשה השופטת מהנכד של האישה שיסביר לה כי מדובר בניסיון אחרון בהחלט טרם העברתה למוסד. הצדדים התבקשו להודיע בתוך חודש מה עלה בידם.
• לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המשיבים (האפוטרופוסית): עו"ד אירנה צ'רניאק
• ב"כ המבקשת לא צוינה בהחלטה
• עו"ד אריה חגאג עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
