בית הדין לעבודה בירושלים הורה לאחרונה למדינה לפצות בכ-160 אלף שקל מנהלת לשעבר במעבר הגבול אלנבי, שהושעתה מתפקידה שלא כדין על רקע חקירה פלילית שנפתחה נגדה בחשד לקבלת שוחד תמורת אשרות כניסה לישראל. השופט עמיצור איתם קבע שהמשך ההשעיה לאחר הסרת החשדות הייתה ללא סמכות חוקית.
התובעת החלה לעבוד ברשות האוכלוסין בשנת 2000. ב-2011 היא מונתה לתקופת ניסיון למנהלת מעבר "אלנבי" - תפקיד בכיר הכרוך בניהול עובדים והפעלת סמכויות שלטוניות. ב-2013 הועלו נגדה חשדות למעורבות במתן אשרות כניסה לתיירים ירדנים תמורת כסף ונפתחה נגדה חקירה במשטרה. בהמשך היא לא עברה את תקופת הניסיון בשל אי-התאמה מקצועית והועברה לתפקיד אחר.
ביוני 2014 היא קיבלה מכתב מנציבות שירות המדינה שלפיו הוחלט להשעות אותה מתפקידה על רקע החשדות נגדה והחקירה הפלילית שמתנהלת. תקופת ההשעיה הוארכה מעת לעת. בסוף 2016 נסגרה החקירה מחוסר ראיות, ובעקבות זאת היא קיבלה מכתב שלפיו השעייתה מבוטלת, אולם היא תוחזר לתפקיד שאינו ניהולי ושאינו כולל סמכויות פיקוח והנפקת אישורים, מאחר שבכוונת הרשות לבחון הליך מנהלי משמעתי בעניינה.
רק ב-2019 היא שובצה לבסוף לתפקיד בגנזך הרשות. באותה שנה הגישה העובדת תביעה נגד המדינה כמעסיקתה. היא טענה כי לאורך תקופה ארוכה לא נמצא לה תפקיד הולם, אלא הוצעו לה תפקידים מבזים הפוגעים בכבודה אף שהחקירה הפלילית נסגרה ולא נפתח הליך משמעתי או מנהלי. לדבריה, מדובר בהתעמרות והיא תבעה בשל כך פיצוי.
היא תבעה פיצויים גם בגין ההפסדים הכספיים שנגרמו לה כשקיבלה בתקופת ההשעיה תשלום חלקי ולא משכורת מלאה, והציגה חוות דעת על הסכום שהיה מגיע לה, לשיטתה, לו המשיכה לעבוד.
המדינה טענה מנגד כי השעיית עובדת נמצאת בסמכותו של הנציב לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), ולכן אינה החלטה הקשורה ליחסי עובד ומעסיק אלא החלטה רגולטורית.
השופט עמיצור איתם קיבל את התביעה באופן חלקי. הוא קבע שמן הראיות לא עולה תמונה קשה של התנכלות מכוונת כלפי התובעת, וכי במשך כל תקופת החקירה היה סביר להשעותה. ואולם, לא כך לגבי התקופה שלאחר סגירת התיק הפלילי. נקבע כי גם כשהוסרו החשדות המדינה לא פעלה להסרת המגבלות על העובדת ושילובה מחדש בליבת העשייה של המשרד. לכן, בתקופה זו מדובר בהשעיה ללא סמכות חוקית.
בגין עוגמת הנפש על ההשעיה שלא כדין נקבע כי העובדת זכאית לפיצוי של 50 אלף שקל. עוד נפסק לה פיצוי של 104 אלף שקל בגין ההפסדים בשכר בתקופת ההשעיה שלא כדין, ופיצוי של 5,000 שקל מכוח חוק עבודת נשים בשל העובדה ששכרה נפגע בתקופת ההשעיה בזמן שהייתה בטיפולי פוריות. המדינה חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אחוה פודים
• ב"כ הנתבעים: עו"ד גילה אשכנזי מפרקליטות מחוז ירושלים
• עו"ד אריק שלו עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
